נכון לרגע זה, הסיכוי הטוב ביותר להפסיק את ההידרדרות לסבב נוסף וחסר תוחלת בעזה הוא להשיג את הטלפון של חאג' כריים ג'רושי ולבקש ממנו שיעשה משהו. צפיתי אתמול בג'רושי אצל איילה חסון מדבר בהיגיון ומסביר איך הסביר לחוטפי הילד מקלנסווה שהם עושים שטות וכדאי להם לרדת מהעץ, עד שהבינו. אריאל שרון היה מספר שאמא שלו, ורה שיינרמן, הייתה מדי פעם שולחת אותו להסביר כל מיני דברים לערבים, או לשכנים בכפר מל"ל, "ככה שיבינו". כמו שהדברים נראים, חמאס עוד לא באמת הבינו.



בשבועיים האחרונים, כשבמערכת הביטחון החלה לחלחל ההכרה שטרור העפיפונים לא נרגע והמסרים שמשגר צה"ל לעבר הרצועה לא פועלים, הכין צה"ל את התקיפה שהונחתה על חמאס במהלך סוף השבוע.



זו לא הייתה הידרדרות מקרית בלתי נשלטת, אלא פעולה צה"לית מתוכננת. נדמה לי שרמז לקראתה הודפס בכותרת הראשית של "מעריב" ביום שלישי האחרון, עם הדיווח ששר הביטחון ליברמן דורש מצה"ל לשנות את המדיניות וללכת על התקפה נרחבת נגד חמאס, גם במחיר של הסלמה ואפילו סבב אלימות נוסף.



זה בדיוק מה שראינו אתמול ושלשום. צה"ל פרס מראש עוד שתי סוללות כיפת ברזל כדי לסגור את הפינה של הזירה הדרומית, אסף וריכז מאמץ מודיעיני וסימן מטרות. המוצב של גדוד בית להייה של חמאס נמחק ונהרס לגמרי, שתי מנהרות תקיפה הושמדו והאירוע הכי משמעותי היה הפלתו של בניין רב־קומות בלב הרצועה.



כזכור, רק כשהחל צה"ל להפיל את הבניינים הגבוהים של צמרת חמאס והשלטון ברצועה בימיו האחרונים של צוק איתן, חמאס הבין שהגיע הזמן לסיים. אז זה מה שקרה עכשיו, רק שבמקום לחכות לסוף הקדימו את הסוף להתחלה. את הפירות אמור השליח המיוחד של האו"ם ניקולאי מלדנוב לאסוף במהלך הלילה. אם נתעורר מחר בבוקר להמשך הסלמה, נבין שחמאס עוד לא הבין.



עד כאן העניין הטקטי. בתחום האסטרטגי אין בשורות. ממשלת ישראל לא מוכנה להפיל את שלטון חמאס בעזה כפי שהבטיח העומד בראשה, ואינה מוכנה להגיע להסדרה ארוכת טווח שתרגיע את הדרום לכמה שנים.



למה היא מוכנה? לעוד, מאותו הדבר. כלומר לחיות מסבב לסבב, כל שלוש־ארבע שנים לקבור כמה עשרות חיילים צעירים על מזבח השמירה על הסטטוס קוו המטופש הזה. את המחיר משלמים תושבי עוטף עזה. חמאס הוא חיית המחמד של בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן. הבעיה היא שמדובר ברוטוויילר. כשהוא נושך, זה כואב.



גם אם ניטול מהם את המנהרות וניירט להם את הרקטות ונבטל להם את המרגמות, הם ימצאו כבר דרך להכאיב לנו. ההבדל העיקרי בינם לבינינו זה שלהם אין מה להפסיד, וכשהם חיים בתחתית החבית - הם יעשו כל מאמץ כדי להתיז עלינו קצת ביוב, כדי שנרגיש את הריח. בצה"ל מתחננים לקבל מהדרג המדיני הוראה מסודרת ומדיניות ברורה באשר לשאלה מה עושים עם עזה, אבל המדיניות היא שלא עושים עם עזה שום דבר, היא כבר תעשה עם עצמה משהו לבד. זה המצב עכשיו.



המודיעין הישראלי איתן בדעתו בחודשים האחרונים בהערכה שחמאס אינו מעוניין בסבב נוסף של לחימה בעזה. המידע מנומק, מוצלב, הגיוני, סדור ונצור, כפי שהיה גם ערב צוק איתן. לא צריך הערכת מודיעין מלומדת כדי לקבוע שגם ישראל אינה רוצה בסבב לחימה נוסף בעזה.



אז איך יכול להיות שחתן סרבן וכלה מורדת ממשיכים לצעוד יחד אל חופת הדמים שלהם? כי ככה זה כאן, אצלנו. ההיגיון בריא, אבל הטירוף בלתי נשלט. במהלך השבת לא נשברו הכלים: חמאס לא ירה רחוק מדי או הרבה מדי, ישראל תקפה עשרות יעדים, אבל השתדלה לא לגרום לאבידות קשות מדי. בשני הצדדים משתדלים לא לתת לצד השני תירוץ "לאבד את זה" ומשאירים סולם לירידה מהעץ. מה שנשאר זה פשוט לרדת.