יש לנו ארץ נהדרת, אבל לפי הסטטיסטיקה אנחנו עלולים למצוא עצמנו בארץ נעדרת

אין ספק שיש לנו ארץ נהדרת, אבל אם הסטטיסטיקה מוכיחה את עצמה, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו בארץ נעדרת, שיהיה קשה למצוא אותה. הרבה אזרחים אינם יודעים שמדינת ישראל יושבת על חבית חומר נפץ הנקראת "השבר הסורי–אפריקאי". זה לא חומר נפץ ברמה של עבריינים שמפוצצים זה את זה ברחבי הארץ ומביאים להרוג פה והרוג שם, וזה גם לא חומר הנפץ שהעפיפונים והבלונים הנשלחים מכיוון עזה לישראל מובילים במטרה לפגוע פגיעות "קטנות" אך מטרידות ומפחידות את תושבי עוטף עזה. מדובר בסיכוי סטטיסטי גבוה להתרחשות רעידת אדמה גדולה שתשנה את פרצופה של המדינה ותגרום לנזק אדיר שיידרשו עשרות שנים לתקן אותו.

אחת ל־80–100 שנה מתרחשת באזורנו רעידת אדמה גדולה, שגורמת להרס רכוש ולנפגעים רבים בנפש. ב–1837 התרחשה רעידה בעוצמה של 6.6 בסולם ריכטר, שגרמה להרס ערי הקודש טבריה וצפת ולכ־5,000 הרוגים ולאלפי פצועים. כעבור כ–90 שנה ב–1927, התרחשה רעידת אדמה בעוצמה של 6.3 בסולם ריכטר, שגרמה נזקים אדירים וגבתה אלפי נפגעים, מתוכם 500 הרוגים.

חלפו עוד 91 שנה, ואנחנו ב–2018. בשבועות האחרונים התרחשו רעידות אדמה קטנות בכנרת שהשפיעו על הסביבה. חלק מהרעידות היו בעוצמה 3, החזקות שבהן הגיעו ל–4.5 בסולם ריכטר. בתים רעדו, בתים ישנים יותר נסדקו, והטיח נפל. אזרחים לקו בחרדות, בעיקר אלו הגרים במבנים ישנים וסדוקים, שהבינו כי במקרה שתתרחש הרעידה החזקה שזמנה הגיע מבחינה סטטיסטית, אין סיכוי שהבית שלהם יחזיק מעמד. 

למרות הדוחות הרבים שהצביעו על כך שהמדינה אינה ערוכה לרעידת אדמה חזקה, לא נעשה שום דבר בפועל לחיזוק בניינים ישנים, בעיקר באזור הצפון, שכמו ברעידות האדמה הגדולות בעבר יהיה החוטף העיקרי של הזעזוע המפחיד והמלחיץ. פיקוד העורף נזכר לשלוח אנשים למפות את המבנים הנמצאים בסיכון גבוה לקריסה, אך המערכים הרפואיים למקרה של אסון המוני טרם פקחו את העיניים. מי שמכיר את המצב בבתי החולים בצפון יודע שאם תהיה רעידה גדולה הם לא יעמדו בלחץ, כי בקושי הם עומדים בלחץ כשאין בכלל רעידות.

ראש עיריית טבריה יוסי בן דוד דרש להשקיע מיד מיליארד שקל לחיזוק מבנים לפני שיהיו נפגעים בנפש. ראש עיריית קריית ים דוד אבן צור פנה לשר השיכון יואב גלנט ודרש לפנות באופן מיידי את כל הדירות המסוכנות בעיר. גם ראשי ערים ויישובים אחרים מפנים קריאות חירום לכיוון הממשלה, שראשיה עסוקים באירועים עם חברי מרכז לקראת בחירות אפשריות בקרוב ובארוחות פאר עם מיליונרים בעלי פוטנציאל תרומה למפלגה. חלק מראשי המדינה נמצאים בחו"ל (הכנסת יוצאת לפגרה ארוכה), והאזרח הקטן והחרד מביט על העמודים והקירות הסדוקים של בית מגוריו, על הברזלים החלודים והמתקלפים, ונושא עיניו השמיימה בתפילה שביתו לא יקרוס על יושבו.

האנשים הרעים בעלי הרעיונות הטובים מציעים ברשת החברתית לאזרחים לשים נקניקייה בכיס המכנסיים כדי שהכלבים שיבואו לחפש ניצולים בהריסות יריחו את הנקניקייה ויאתרו אותם. בדיחת זוועה. גם תושבי הדרום, ששם סכנת רעידות האדמה פחותה, נושאים עיניהם השמיימה מתוך חשש שאיזה בלון נפץ או עפיפון אש יצנחו על ביתם או על גן הילדים של גוזליהם. למעלה ממאה ימים אוכלים הדרומיים הגרים בקרבת הגבול לרצועת עזה (הם שונאים את הביטוי "עוטף עזה") אש ותמרות עשן. אלפי דונמים משדותיהם עלו באש וגרמו להם נזקים חומריים ונפשיים אדירים. מכת הפצמ"רים והקסאמים טרם חוסלה כליל, אבל מכת העפיפונים והבלונים הולכת וגוברת ואין מושיע.

***

המעצמה הצבאית הגדולה, החזקה, האימתנית; אימפריית הביטחון שהמציאה כיפות ברזל, שרוולי פלטינה וצווארוני נחושת; המעצמה עם טילים גרעיניים על פי מקורות זרים וצוללות אטומיות על פי מקורות בינלאומיים; המדינה בעלת מטוסי חמקן, מסוקי אפאצ'י, טנקי מרכבה; המעצמה השביעית בעוצמתה בעולם - לא הצליחה להתגבר על ההמצאה הגאונית של הפרימיטיביים מהרצועה: בלונים ועפיפונים שעלותם כעלות 200 גרם פיסטוק חלבי בפיצוצייה.

תושבי היישובים הנשרפים מתחננים שראש הממשלה יבוא לדבר איתם, אבל הוא עסוק בלשיר שירי אהבה לדוד ביטן בעכו, לאכול במסעדות פאר עם אוליגרכים, לנסוע לראות כדורגל ברוסיה ולהצטלם עבור קהל מעריציו כשהוא תוקף את ראשי האופוזיציה השמאלנים–בוגדים שמנסים להרע את חיי משפחתו ובעיקר חיי אשתו העובדת בשירות הציבורי, שהיא גם פסיכולוגית בעלת תארים אקדמיים, אם, בת ואחות.

הלהקה ההולכת וגדלה של כתבלבי התקשורת שמקבלים את רשימת ההנחיות שמבהירה להם מה להעלות לסדר היום הציבורי, מהללת ומשבחת את "סגול השיער" והופכת את המפכ"ל, היועץ המשפטי לממשלה, שופטים, קצינים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת למנוולים חסרי מצפון שונאי ארצם ועמם. חבורת עורכי דין תוקפת בחשיפת שיניים את כל מי שמעז להרים ראש ולהתריע נגד עוולות השלטון. שרים ועסקנים מתחרים ביניהם מי יעלה את דרגת הליקוק לבוס הגדול לשיאים חדשים. מתרפסים כמו אופיר אקוניס, מירי רגב, יריב לוין, מיקי זוהר, אמיר אוחנה ועוד ועוד ועוד הפסיקו כבר לחוש שהם אמורים להיות נבחרי ציבור והפכו לפודלים שניזונים משק הבונזו שנשאר בבית ראש הממשלה אחרי לכתה ללא עת של הכלבה קאיה.

באותו זמן מי שמשום מה מכונים אופוזיציה משחקים בסקרים, בניסיונות לצרף אליהם אלופים במיל' שאיש אינו יודע מה דעותיהם ומה יכולותיהם במגזר האזרחי, כאילו הם יביאו להם את הישועה. 

***

קומץ של כמה מאות מגיעים להפגין מדי שבת נגד השחיתות השלטונית, ומעבר למחאה שמוצאת את עיקר ביטויה ברשתות החברתיות לא נעשית שום פעולה ממשית נוסח רודי דוטשקה הגרמני, לך ואלנסה הפולני, דניאל כהן–בנדיט (דני האדום) הצרפתי או מפגיני האביב הערבי. מחאת חמאה של זעיר בורגנים לא הצליחה מעולם להפוך סדרי שלטון. "האופוזיציה" היאיר לפידית, בוז'י הרצוגית, תמר זנדברגית מזכירה לי את שירו הגדול של אדם דגול שלצערי לא נשאר איתנו לראות את המשך ההתדרדרות שעליה כתב במילותיו הנהדרות בכמה שירים מופלאים. שם השיר "בוכים לך, מולדת", והכותב הדגול הוא יוסי בנאי ז"ל.

***

השבוע חשכו העיניים מדוח מבקר המדינה, כאבו האוזניים מלשמוע את הנימוקים בזכות חוק הלאום, רעדו הידיים לנוכח עשרת ההורים של בני הנוער שנהרגו בנחל צפית הארור בעת שהביעו את זעקתם על ההזנחה הפושעת של ילדיהם ועל אי־נקיטת כל אמצעי למניעת האסון הבא. הלב נשבר מדי יום לנוכח דיווחים יבשים בני שורה על עוד פועל בניין שנהרג. והאחראים אינם נותנים את הדין.

מפלס העצבים עולה כשמגיעים עוד ועוד דיווחים על ילדים שטובעים, רוכבי אופניים שנדרסים ודורסים, על בריוני כבישים שמפוצצים במכות זה את זה, על ראשי העולם התחתון שרוצחים כאילו אין חוק בישראל. אנשים רעים אומרים שאולי רעידת אדמה חזקה בישראל תזעזע את היסודות הרעועים, תעקור את השורשים הרקובים ואולי תהיה הזדמנות להתחיל את כל העסק מחדש. אשרי המאמין.