האם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ בגד בארצו כשנפגש עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין השבוע? התשובה חיובית, אם שואלים את אויביו מבית. ג'ון ברנאן, ראש ה־CIA של ברק אובמה, האשים את טראמפ בבגידה באופן ישיר. "מסיבת העיתונאים של טראמפ בהלסינקי יכולה להיות מוגדרת כ'פשע חמור ומעשה אסור'", צייץ בטוויטר. "היה זה מעשה בגידה".
חבריו מהממשל הקודם, בהם ראש ה־FBI לשעבר ג'יימס קומי, שר ההגנה לשעבר אשטון קרטר, וכך גם כמעט כל כלי התקשורת בארה"ב, אימצו את עמדתו של ברנאן. מחוקק דמוקרטי מטנסי קרא להפיכה צבאית, ומנהיגי המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים ובסנאט טענו כי נשיא ארה"ב הוא סוכן רוסי.
מהו מעשה "הבגידה" של טראמפ? סירובו במסיבת העיתונאים המשותפת לפסול את טענתו של פוטין כי רוסיה לא התערבה בבחירות 2016 והגיבוי הפושר שנתן לשירותי המודיעין של ארה"ב, אשר קבעו כי רוסיה התערבה בבחירות. טראמפ אומנם החזיר את הגלגל אחורה כשגיבה את שירותי המודיעין שלו בדברים שנשא לתקשורת מהבית הלבן. ועדיין, קשה להבין על מה המהומה.
הכל התחיל כשכתב סוכנות AP דחק את טראמפ לפינה כששאל אותו: "למי אתה מאמין?", במסיבת העיתונאים, "לפוטין או לשירותי המודיעין?". אילו הנשיא האמריקאי היה משיב שהוא מאמין לשירותי המודיעין, הוא היה מפוצץ את הפסגה וכל מה שהשיג עם פוטין היה הולך פייפן. לכן הוא ניסה לעגל פינות. מדובר באמירה חסרת קוהרנטיות ומגושמת, אבל בהתייחס למצב, היא הייתה מובנת לחלוטין ובוודאי לא מדובר במעשה בגידה.
אדרבא, תשובתו של טראמפ לכתב והתנהלותו במסיבת העיתונאים לא היו ביטוי של חולשה כלפי פוטין. טראמפ בוודאי היה חזק הרבה יותר בהגנה על האינטרסים האמריקאיים בפני פוטין מאשר הבוס של ברנאן, ברק אובמה.
בפסגה הראשונה שלהם ביולי 2009 ישב אובמה בשקט במשך שעה בזמן שפוטין נתן לו הרצאה על הגורמים (האמריקאיים) האחראים להתדרדרות יחסי ארה"ב־רוסיה. בשנות כהונתו אובמה התקפל לפני פוטין בכל הנושאים שעלו על הפרק. הוא התקפל כשפוטין דרש להסיר מערכות הגנה נגד טילים מפולין ומצ'כיה. הוא לא נקף אצבע לטובת חצי האי קרים או אוקראינה. הוא נתן יד חופשית לפוטין ולאיראן בסוריה. הוא תמך בברית הרוסית־איראנית בכל הקשור לתוכנית הגרעין של טהרן ומאמציהם המשותפים להציל את משטר אסד הרצחני. והוא נתן לגורמים הקשורים לקרמלין להשתלט על רבע מהאורניום בארה"ב.
טראמפ לעומתו חיזק את הסנקציות האמריקאיות נגד הגורמים הרוסיים. הוא ביטל את השתתפות ארה"ב בהסכם הגרעין עם איראן. הוא הסכים למכור מערכת טילי פטריוט לפולין והוא הטיל היטלים על יצוא רוסי לארה"ב. אז אם טראמפ הוא סוכן רוסי, איך מגדירים את אובמה? ונשאלת עוד שאלה: מדוע מתנגדי טראמפ מאשימים אותו בבגידה על שום שהתנהג באופן נשיאותי?
התשובה היא: בחירות.
כאשר ברנאן אמר שדבריו של טראמפ עברו את הרף של "פשעים חמורים ומעשים אסורים", הוא אמר לנאמני המפלגה כי אם ינצחו בבחירות לקונגרס שייערכו בנובמבר, הוא וחבריו ידאגו להדיח את טראמפ. זאת אומרת, עבור הדמוקרטים ובני הברית שלהם בתקשורת האמריקאית, ההאשמה כאילו טראמפ הוא סוכן רוסי היא אסטרטגיית בחירות. באופן מסורתי ההשתתפות בבחירות לקונגרס באמצע קדנציה נשיאותית נמוכה, ועל כן שתי המפלגות מקדישות את מרב מאמציהן לשכנע בוחרים להגיע לקלפיות.
יש כמובן בעיה גדולה באסטרטגיה הדמוקרטית. היא פוגעת פגיעה משמעותית ביכולת של טראמפ לעשות את עבודתו. די להסתכל בהתנהלות של האירופאים כלפי טראמפ כדי להיווכח בכך.
בגדול, אירופה תלויה כלכלית בסחר עם ארה"ב ותלויה אסטרטגית בברית נאט"ו. אם כך, מדוע מנהיגי אירופה אינם מהססים להפגין את הבוז והאיבה שהם רוחשים לטראמפ ולמדיניותו? "אמריקה", אמר נשיא מועצת האיחוד האירופי דונלד טאסק בקול נוטף שנאה, "העריכי את בעלות הברית שלך. הרי אחרי הכל אין לך כל כך הרבה בעלות ברית".
אמירתו היא בשורה מפתיעה בעבור ארצות אסיה, אפריקה, אמריקה הלטינית, אירופה והמזרח התיכון, שפועלות ללא הפסקה כדי לטפח יחסים טובים וחזקים עם וושינגטון. אבל אם נשאיר בצד את הגיחוך מדבריו, נשאלת השאלה מניין בא לטאסק הרעיון כי כדאי לו לדבר באופן כה מבטל על נשיא ארה"ב? ומהיכן קיבלה שרת החוץ של האיחוד האירופי פדריקה מוגריני את הרעיון כי כדאי לה לפעול בגלוי כדי לחתור נגד מדיניות ארה"ב כלפי איראן?
ממתנגדי הנשיא בארה"ב, כמובן. אלה שמכנים אותו בוגד, אלו שבילו את זמנם מאז היבחרו לערוך דה־לגיטימציה לניצחונו ולנשיאותו, הם שנתנו לאירופים אור ירוק לתקוף את טראמפ תוך אימוץ מדיניות אנטי־אמריקאית.
מאזן הכוחות
אם צריך להטיל ביקורת על הפסגה של טראמפ עם פוטין, הרי שהיא נערכה מאוחר מדי. היא הייתה צריכה להתקיים לפני שנה. כשנפגשו השניים, כוחות סוריים הנתמכים בידי האיראנים, חיזבאללה והמיליציות השיעיות כבר התקרבו לגבול ישראל בקוניטרה. כפי שכל הגורמים המדיניים והצבאיים מזהירים כבר שנים, התבססות איראנית בסוריה בכלל ובקרבת הגבול עם ישראל בפרט מהווה עילה למלחמה מיידית. מבחינתה של ישראל, עדיף לערוך את המלחמה כמה שיותר מהר כדי למנוע התבססות של איראן וחיזבאללה במדינה השכנה.
לנוכח הסכנה הברורה והמיידית לפרוץ מלחמה בין ישראל לאיראן ובעלות בריתה בסוריה, לטראמפ לא הייתה ברירה אלא לערוך את הפסגה עם פוטין ולנסות להגיע לעסקה שתגרום לרוסיה להעיף את כוחות איראן וחיזבאללה מחוץ לסוריה.
לאור דבריהם של טראמפ ופוטין במסיבת העיתונאים, קשה לדעת מה סיכמו השניים. אולם התגובה המאושרת של ראש הממשלה בנימין נתניהו בקשר לפסגה מסמנת כי הושגה עסקה המיטיבה עם ישראל. לכל הפחות, דברי המנהיגים סימנו מסר בעייתי לאיראן. כאשר טראמפ אמר: "ארה"ב לא תאפשר לאיראן להרוויח מהמערכה המוצלחת שלנו נגד דאע"ש", הוא אותת כי הכוחות האמריקאיים בסוריה יתמכו בישראל במלחמה נגד איראן ובעלות בריתה בסוריה, בדיוק כפי שנלחמו לצד הכורדים במערכה נגד דאע"ש. כאשר פוטין אימץ את עמדת ישראל כי יש ליישם את הסכם הפרדת הכוחות שנחתם בין ישראל לסוריה ב־1974, הוא סימן לאיראן כי רוסיה לא תתמוך בה במלחמה אפשרית נגד ישראל בסוריה.
ימים יגידו אם היה די בכך כדי למנוע מלחמה. אולם ברור כי דברי המנהיגים הביאו למצב שמאזן הכוחות בין ישראל לאיראן כעת עומד לטובת ישראל באופן שלא עמד לטובתנו לפני הפסגה. וזה חשוב.
אויביו של טראמפ מגנים אותו על שאימץ טון פייסני כלפי פוטין וטון תוקפני כלפי האירופים בוועדת נאט"ו. ביקורת זאת מתעלמת משיטת ההתנהלות של טראמפ בזירה הבינלאומית שלפיה כל מנהיג מקבל יחס בהתאם למטרות שברצונו לקדם כלפיו. בינתיים השיטה הזאת לא נכשלה. ודאי שהיא מצליחה בהשוואה לשיטת ההתקפלות של אובמה בפני אויבי ארה"ב. מרחב התמרון שלה ושל בעלות בריתה התרחב במידה ניכרת מאז טראמפ נכנס לתפקיד, ומרחב התמרון של אויביה הצטמצם.
האובססיה של שונאי טראמפ גורמת נזק משמעותי הן למעמד נשיאותו והן למעמדה של ארה"ב בעולם. פגישתו עם פוטין השבוע, על אף המחיר הפוליטי הכרוך בכך, היא עדות למחויבותו של טראמפ לארצו ולבעלות בריתה.