הלוואי ותבנו עכשיו אריתריאה חדשה ואפילו תעברו אותנו

אם באריתריאה אין סכנה לחיי אדם, אין עלינו חובה אנושית לקלוט בניגוד לרצוננו אזרחים מאריתריאה שבאו אלינו בלי לשאול לרשותנו. הדבר הזה ברור לחלוטין, ולא צריך שרת משפטים כדי להכריז שאם באריתריאה אין סכנת חיים, הרי אזרחים אריתראים שחדרו לישראל בניגוד לחוק - יוחזרו לשם.

התוכנית של איילת שקד אפילו רחמנית יותר, והיא: אם תבוטל חובת הגיוס של אריתראי לצבא ארצו, נחזיר אותו. זאת אומרת, חיילים ישראלים, שעליהם מוטלת ועוד איך חובת גיוס, והם לא בורחים מכאן לארצות אחרות בשל כך, ייפרדו ממנו לשלום בגבול. 
 

נכון, אפשר להניח שאדם שעזב את ארצו מפחד לחיות בה, ונכנס בצורה לא מסודרת לארץ אחרת, שבה הוא מערער את חוקיה ואת הצורה שבה היא רוצה לבנות את חייה, יכול בכל זאת לבקש את רחמיה. אבל הדבר ראוי רק אם אדם זה נמצא בסכנה שמולה אין ברירה אלא לכופף כל איסור. אחרת כולנו היינו עוברים לשווייץ ודורשים אזרחות שווייצרית וטוענים שהשווייצרים הם אנשים נוראיים וגזעניים אם לא היו נותנים לנו. אם באריתריאה יש סכנה לחיי אריתראים, טבעי שאדם יברח משם כל עוד נפשו בו, גם במחיר סיכון נפשו בדרך. אבל טבעי גם שהוא יחזור אליה בעצמו ברגע שהסכנה תחלוף.
 

ישראל היא מדינה שטוב לחיות בה יותר מברוב המדינות דרומה ומזרחה ממנה. הישראלים עשו זאת בעצמם ולמען עצמם. מה חבל שמדינות אחרות יצרו גיהינום לבני עמם. זו אכזבה צורבת לכל מי שייחל לשחרור אפריקה מהקולוניאליזם, והאמין ששחרור יביא לשגשוג העמים. עכשיו הוא לא מבין איך הידרדרו העמים החופשיים האלה, במקום לבנות לעצמם חיים טובים. 

 

אנחנו, עם עוד כמה בני מזל בעולם שנהוג לכנותו "העולם המערבי", נמשוך אלינו את עניי כל האזור. במקום להפוך את המדינות שלהם לעשירות, הם מעדיפים להסתנן למקומות שהצליחו יותר מהם. זה יכול להיות נסבל רק אם זה לא עלול לסכן את העמל העצום שהשקענו בהקמת חברת מופת, שמצליחה לבנות לעצמה, תוך מאמצי כל תושביה, רמת חיים גבוהה.