1. שלוש התקריות השבוע בגבול סוריה - ניסיון היירוט שנכשל של שני טילי קרקע־קרקע ששיגר צבא אסד; הפלת מטוס סוחוי סורי שחדר לשטח ישראל; ושתי רקטות גראד ששוגרו על ידי אנשי דאעש ביום רביעי, ככל הנראה כזליגה מהקרב נגד צבא אסד, וחלקיהן נחתו בכנרת - יצרו בקרב חלק מהציבור הישראלי את הרושם כאילו גם חזית הצפון מתעוררת. אבל זו תהיה טעות לחשוב כך. מדובר בצירוף מקרים בלבד, שהוא תוצאה של התגברות מאמץ המלחמה הסורי לסיים את הכנעתם של ארגוני המורדים שעוד פועלים בשטח, ובעיקר השלוחה המקומית של דאעש. לאסד אין כוונה להילחם בישראל או לחולל נגדה פרובוקציות. זה הדבר האחרון שהוא צריך כעת, כשהוא מנסה להשלים או לפחות להרחיב את שליטתו במדינה.
הבעיה הגדולה של ישראל הייתה ועודנה הנוכחות האיראנית. השבוע הגיחו לביקור בזק בישראל שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב והרמטכ"ל ולרי גרסימוב. ככל הידוע, זה היה ביקורו הראשון אי־פעם של רמטכ"ל רוסי בישראל. הם נפגשו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אביגדור ליברמן, הרמטכ"ל גדי איזנקוט ובכירים נוספים במערכת הביטחון. הרוסים הגישו בערוץ המדיני ובערוץ קשר התיאום הצבאי מחאה על הפלת המטוס הסורי, אך זו הייתה מחאה רפה, לפרוטוקול. במיוחד לאחר שנציגי חיל האוויר הראו להם צילומים של מסך המכ"ם שהראו בבירור כי מטוס הסוחוי חדר כשני קילומטרים אל תוך המרחב האווירי של ישראל.
מאז שרוסיה פרסה את כוחותיה בסוריה לפני כשלוש וחצי שנים, הצליחה ישראל - בעיקר בזכות התמדתו וראייתו האסטרטגית של נתניהו - לגבש מולה לא מעט הבנות שקטות, שהעניקו עד היום לחיל האוויר חופש פעולה מלא בשמי סוריה ולבנון.
הסוללות המתקדמות של רוסיה - S400 ואחרות - היו פרוסות במובלעת החוף הסורית בעת שמטוסי קרב ישראליים תקפו לפי המיוחס להם שיירות נשק ומחסנים מאיראן דרך סוריה לחיזבאללה. למרות זאת לא נרשמה אף תקרית, אף לא של "כמעט" קרב אוויר בין המטוסים הרוסיים לאלה של ישראל.
רוסיה גם מעלימה עין מהתקיפות המיוחסות לחיל האוויר (רק על מיעוטן קיבלה ישראל אחריות) נגד ניסיונות ההתבססות של איראן בסוריה. על פי הפרסומים, חיל האוויר תקף את הבסיסים של צבא סוריה שנועדו לאכלס את הכוח האיראני ובני בריתו חיזבאללה והמיליציות השיעיות, וכן את המחסנים שאליהם הטיסה איראן מערכות נגד מטוסים וטילי קרקע־קרקע ארוכי טווח ומדויקים יחסית, שאותן ביקשה לפרוס בסוריה ושאמורות היו להיות בפיקודה.
הדיונים עם לברוב וגרסימוב עסקו בכל הנושאים האלה. העמדה הרשמית שמשמיעים נתניהו וליברמן היא שישראל לא תסכים לשום נוכחות צבאית איראנית, לא רק במרחק של עשרות קילומטרים מהגבול ברמת הגולן אלא בכל שטח סוריה. גורם מדיני מסר לאחר הדיונים כי הרוסים הסכימו לפעול להרחקת איראן ובני בריתה למרחק של 100 קילומטרים מהגבול. אם זה נכון, המשמעות היא שגם בדמשק לא תוכל להיות נוכחות צבאית איראנית.
אם זה אכן יקרה, ויש סימן שאלה גדול בנושא זה, זו תהיה התפתחות חשובה וחיובית ביותר לישראל. אך היא עדיין אינה מספקת את הדרג המדיני ומערכת הביטחון. הם דורשים גם כי איראן תוציא את מערכות ההגנה האוויריות שלה והטילים ארוכי הטווח, תפרק את מפעלי הייצור לנשק רקטי מדויק, וכי משטר אסד יפקח על מעברי הגבול עם עיראק ולבנון כדי למנוע הברחות של נשק דרך סוריה לחיזבאללה.
ואם לא די בכך, עמדתו של נתניהו ממשיכה להיות שעם סיום מלחמת האזרחים והסכמי ההסדרה בסוריה, יחזרו כל כוחות הצבא של איראן או אלה שסרים למרותה בחזרה לארצותיהם. לכאורה, זו משימה שלא ניתנת להשגה, אך לפני שנה גם הרחקת כוחות איראן וחיזבאללה מהגבול ברמת הגולן נראתה כמו חלום באספמיה.
***
דאגה נוספת, שעיקרה טכנולוגי, היא מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, וקשורה לתפקוד הכושל של סוללת "קלע דוד" (לשעבר "שרביט קסמים"). ביום שני שיגר צבא אסד מסוללה במזרח המדינה שני טילי 21־ SS (לפי הכינוי של נאט"ו) לעבר מובלעת המורדים במשולש הגבולות ישראל־ירדן־סוריה. אלה הם טילים ישנים ואטיים מתוצרת רוסיה (שנקראים גם "טוצ'קה"), בעלי טווח של כ־100 קילומטרים, הנושאים ראש חץ קרבי של כ־500 קילוגרמים.
סוללת "קלע דוד" סברה בטעות כי הטילים עלולים ליפול בשטח ישראל והחליטה שלא לקחת סיכון מיותר. מעוף הטילים ארוך יחסית, כדקה וחצי. אין צורך להגיב תוך שניות כמו נגד רקטות גראד של חמאס. לרשות מפעילי הסוללה יש עשרות שניות להגיב. מפקד הגדוד הורה לשגר לעבר הטילים הסוריים שני מיירטים של "קלע דוד". אז התברר כי הטילים הסוריים לא ינחתו בשטח ישראל והתפוצצו כקילומטר מהגבול. הם החטיאו את מטרתם. הבקרה העבירה הוראה לשני המיירטים להשמיד עצמם. אחד אכן הושמד, ושרידיו נפלו מדרום לכנרת. לגבי השני, ההוראה הגיעה באיחור והוא נפל בשטח סוריה.
יש חשש שאם נמצאו שרידיו, הם יגיעו לא רק למשטר בדמשק אלא גם לבני בריתו מאיראן ורוסיה, שינסו ללמוד על הטכנולוגיה המתקדמת, פרי פיתוח משותף של רפאל ויצרנית הנשק האמריקאית רייתאון. אך גם אם הידע לא ידלוף לאויב, הכישלון הוא צורב ופוגע בגאווה של שתי החברות מישראל ומארה"ב. לא בכדי ביום התקרית ירדו מניות החברה האמריקאית ביותר מ־2%. המשקיעים לא אוהבים כישלונות.
בעקבות הכישלון העלה ד"ר עודד עמיחי, גמלאי של רפאל ומומחה ללייזר, כמה שאלות כבדות משקל. הוא העלה אותן באתר של עמותת מגן לעורף, שמנסה לקדם פיתוח מערכות מבוססות לייזר כאמצעי יעיל יותר מטילים נגד טילים להגנת העורף. במשך שנים מנסים חברי העמותה לשכנע את מערכת הביטחון, הכנסת והממשלה כי פיתוח מיירטי לייזר הוא עדיף, זול ויעיל יותר מברזלי קינטיקה, אך לשווא.
וכך כתב, ליתר דיוק שאל, עודד עמיחי: "כמה שאלות מטרידות עולות מההפעלה המבצעית הראשונה של מערכת 'קלע דוד'. מערכת הבקרה, שאמורה להבחין בין שיגור לשטחים פתוחים או מיושבים, לא זיהתה שהטילים שנורו יפגעו בכלל בשטח סוריה? על מה ולמה נורו שני טילי 'קלע דוד', שעלותם 2 מיליון דולר?". לדבריו, "הבסיס לתפיסת ההגנה של טילים באמצעות טילים הוא שלא מיירטים טילים שיפגעו בשטחים פתוחים, כך חוסכים במיירטים יקרים. על פי התפיסה האבסורדית הזו, 80% מהרקטות אמורות ליפול בשטחים פתוחים...".
מסקנתו היא כי "הטילים ששוגרו ממרחק של כ־70 ק"מ נפלו בכלל בשטח סוריה, קילומטרים רבים מהנקודה שאותה חישבה המערכת. זו סטייה של אחוזים רבים בטווח. המערכת המבצעית לא בשלה".
אפשר להניח שהמהנדסים של רפאל, חיל האוויר ורייתאון יפיקו לקחים ויתקנו את הליקויים. בראשית דרכה גם מערכת "כיפת ברזל" פעלה בעצלתיים. במרוצת השנים הוכנסו בה שיפורים על סמך הניסיון המבצעי שנצבר והטעויות שנחשפו. כיום אין ספק כי יכולתה של הכיפה טובה יותר מזו שהייתה לה לפני שמונה שנים, כשנכנסה לכשירות מבצעית. ובכל זאת, על בעיה אחת לא הצליחו להתגבר. מיומה הראשון טענו מבקריה של "כיפת ברזל" כי היא לא תוכל ליירט פגזי מרגמה (פצמ"רים). ברפאל ובמשרד הביטחון הכחישו זאת. יש לקוות כי מה שקרה השבוע ל"קלע דוד" הוא מחלות ילדות שייעלמו עם התבגרותה.
2. השבוע הפיצה מחלקת יחסי הציבור של חיזבאללה תמונה של מזכירה הכללי חסן נסראללה מחבק את אחד מנכדיו. דובר צה"ל מיהר ללעוג לאידיליה של האינטימיות המשפחתית הזו, ויצר פוטומונטאז' שבו כביכול מפריח נסראללה בועה האומרת: "גם אני כשהייתי צעיר לא חשבתי שאהרוג את החבר הכי טוב שלי". וכדי להיות בטוח שהציניות תובן, המסר חודד בציוץ "מה הטרוריסט חסן נסראללה יגיד לנכד שלו? האם יחשוף בפניו את הדרך שבה הרג את מוסטפא בדר א־דין בשדה התעופה הבינלאומי בדמשק?".
בדר א־דין היה בן דודו וגיסו של עימאד מורנייה, "שר ההגנה" של חיזבאללה. זמן מה לאחר שמורנייה חוסל בפברואר 2008 בהתנקשות בדמשק המיוחסת למוסד ול־CIA, ירש בדר א־דין את תפקידו. בעברו הרחוק, ב־1985, תכנן לחסל את שליט כוויית, ומיוחס לו גם הפיקוד על רצח ראש ממשלת לבנון רפיק אל־חרירי ב־2005. אך במאי 2016, בהוראת נסראללה ובאישור גנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח אל־קודס במשמרות המהפכה, חוסל בדר א־דין, לאחר שהפך לנטל על הנהגת הארגון ונותן החסות מאיראן, בגלל אורח חייו והצעות למבצעים הרפתקניים.
את הפוטומונטאז' והציוץ הפיקה היחידה לתקשורת ערבית בפיקודו של רב סרן אביחי אדרעי, בחטיבת דובר צה"ל. אך למעשה מי שעומדת מאחורי מבצע ההשחרה היא היחידה ללוחמת תודעה.
העובדה שדובר צה"ל תת־אלוף רונן מנליס עוסק גם בלוחמת תודעה נתונה לשיח נוקב מאחורי הקלעים. כשנכנס לתפקידו במאי 2017, היו מי שהזהירו אותו כי "לוחמת תודעה זו מילה גסה עבור דובר צה"ל". בעבר היו דוברי צה"ל שסירבו בתוקף לפעול בשתי הזירות. בכיר לשעבר ששירת בחטיבת דובר צה"ל טען באוזני "כי לוחמת תודעה היא בעצם לוחמה פסיכולוגית (ל"פ). ול"פ ודובר צה"ל הם שני הפכים. תכלית הל"פ היא להפיץ שקרים, חצאי אמיתות ולעשות מניפולציות של המציאות. ואילו על דובר צה"ל להיות דובר אמת. יש סכנה שהעיסוק בל"פ עלול לבלבל אותו ולהביא לזליגה של שקר להודעותיו לציבור".
מנליס, בעברו קצין מודיעין ועוזרו של הרמטכ"ל איזנקוט, לא נרתע מהאזהרות. בין השאר משום שאיזנקוט עצמו מכיר ומדגיש את חשיבות לוחמת התודעה. במסמך המעודכן של אסטרטגיית צה"ל מ־2018, בבת עינו וגאוותו של איזנקוט, נכתב כי על רקע מהפכת המידע יש "שימוש גובר במאמצים רכים, לרבות תודעה, בשילוב עם שאר המאמצים המופעלים במערכה". ולכן, צוין עוד במסמך, במבצעים מוגבלים "ממד המידע ובייחוד ממד התודעה הם מרכזיים, מפני שבמהותם מבצעים אלו משלבים בין הפעלת כוח פיזית ובין מסרים המועברים בדרכים שונות".
***
לכל שלושת הגופים המרכזיים של קהילת המודיעין בישראל - המוסד, השב"כ ואגף המודיעין בצה"ל (אמ"ן) - יש זה שנים רבות יחידות ל"פ. במרוצת הזמן שמותיהם הוחלפו במונחים יותר מעודכנים כמו לוחמת מודיעין (לו"מ) או לוחמת תודעה, ונעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים חדשים. אך במהותן המשימות נותרו כמו שהיו: הפצת שמועות והשמצות (ל"פ "שחור"), או חצאי אמיתות (כל מסר של ל"פ חייב להישען על אמת ועובדות), השתלת ידיעות מפוברקות בתקשורת, שימוש בעיתונאים להעברת מסרים, והעברת אזהרות או מסרים לאויב או לאוכלוסיות באזורי עימות (מבצע "הקש בגג" בעזה, שנועד להורות לתושבים לפנות את בתיהם טרם שיופצצו).
במשך כמה שנים פעלו בצה"ל שתי יחידות שעסקו בנושאים אלה. האחת באמ"ן, והשנייה משותפת לאגף התכנון (אג"ת) ולאגף המבצעים (אמ"ץ), שנקראה תל"ם - "תודעה ולגיטימציה". באג"ת היו וישנן גם יחידות שנוגעות בסוגיות אלה כמו קשרי החוץ (קש"ח) לנספחים הזרים, הפרקליט הצבאי הראשי ונושאים של דין בינלאומי (דבל"א) והלגיטימציה במערכותיו ומבצעיו.
אך לפני כשנה וחצי הגיעו בצה"ל למסקנה כי חלוקה זו לא הניבה תוצאות יעילות. הוקם צוות בראשות ראש חטיבת ההפעלה באמ"ן, שהציע כמה חלופות. בסופו של דבר, בתחילת 2018 החליט הרמטכ"ל להקים באמ"ץ יחידת מטה שתתאם בין כל הגופים שעוסקים בתודעה ול"פ ובסוגיות הנוגעות להסברה, דוברות ויחסי ציבור. באמ"ץ נמצאת גם חטיבת דובר צה"ל. וכך בעוד שלוחמת המודיעין והל"פ נותרה באמ"ן, פועל באמ"ץ הגוף המתאם בראשות אלוף משנה א', איש אמ"ן שאחראי על התודעה ועובד בשיתוף פעולה הדוק עם דובר צה"ל. לשם כך גם תוגברה חטיבת דובר צה"ל בשלושה חיילים.
בחטיבת דובר צה"ל, שגדלה מאוד בעשור וחצי האחרון, משרתים מאות חיילים וחיילות בארבעה תחומים: קשר לתקשורת הישראלית, קשר לתקשורת הערבית - זו שהפיצה את המסר על נסראללה, קשר לתקשורת הבינלאומית, וקשר כלפי פנים - לימוד והכשרת קצינים בצה"ל להתראיין, לעמוד מול מצלמה וכו'.
החטיבה, שהיא בעצם משרד יחסי הציבור הגדול ביותר בישראל, ויש להודות לרוב גם יעיל, פועלת בכל המרחבים הקיברנטיים בכמה שפות: מעלה פוסטים בפייסבוק, מצייצת בטוויטר, מפיצה תמונות וסרטונים ביו־טיוב ופועלת באינסטגרם. לדובר צה"ל יש כיום שישה מיליון עוקבים בטוויטר. בהם כשלושה מיליון באנגלית, מיליון וחצי בערבית ומיליון בעברית.
אך מעל לכל, חטיבת דובר צה"ל והעומד בראשה מזוהים עם ההודעות והתדרוכים לתקשורת לאחר ובמהלך מלחמות, מבצעים, אימונים, תאונות וחשיפה לציבור של יחידות הצבא.
בהרצאה שנשא מנליס לפני כחודש במכון ללימודי ביטחון לאומי בתל אביב הוא פרש את משנתו. הוא הזכיר כי בצבאות בעולם קיים מושג שנקרא "מבצעי תקשורת". הנחת המוצא היא כי בצד המאמץ והפעולה המבצעית יש צורך גם במאמץ תקשורתי. לדעתו, גם דוברות מכוונת להשפיע על התודעה, ולכן הם משלימים זה את זה ולא מנוגדים. להערכתו, 80% מלוחמת תודעה היא אמירת אמת. מטרתו היא להמשיך ולומר אמת לציבור אך גם להשפיע על התודעה. לדבריו, הוא לא שיקר או עשה מניפולציות במידע שהגיע לציבור, ואין בכוונתו לחרוג מכך גם בעתיד. לשיטתו, השילוב הזה מוכיח את עצמו, משום שהוא מאפשר להגיע לקהלים של האויב בלי תיווך של עיתונאים, והראיה היא שפעולותיו בתחום מחוללות תגובות עזות של חמאס או חיזבאללה.
ועדיין, יש שסבורים כי דובר צה"ל אינו צריך לכתוב לעיתונים הקשורים לחיזבאללה או להפיץ מידע של לוחמת תודעה לאויב. לשיטתם, יש שיאמרו השמרנית, הממשק בין הסברה, דוברות ולוחמת תודעה עלול לפגוע באמון הציבור - אמון שעל פי איזנקוט הוא אחד האדנים החשובים ביותר שעליהם עומד צה"ל.