קץ העמימות: מעמדן וייחודן של שתי מפלגות המרכז הולך ודועך

עד לא מזמן קל היה לטשטש את ההבדל בין ימין לשמאל. הייתה זו בעיקר קונספציית האין פרטנר שאפשרה לרבים לחסות בצלה ולקרוץ לכל עבר. מפלגת יש עתיד ומפלגת כולנו זכו מן ההפקר. הן נישאו על גלי ההתעסקות של מעמד הביניים הישראלי עם מצבו הכלכלי הרעוע. אלא שהחקיקה האנטי־דמוקרטית המצטברת של ממשלת הימין, כמו גם העימות ההולך ומחריף בעזה ודורש פתרון, מסמנים כי זמן העמימות של שתיהן עומד להסתיים. 
 

מפלגתו של כחלון בחרה פעם אחר פעם להצביע בעד חוקים מפלים: חוק העמותות, חוק שוברים שתיקה, חוק הפונדקאות, חוק המקשה על פלסטינים לפנות לבג”ץ וחוק הלאום. נדמה שאין חוק שאגפיה הקיצוניים של הממשלה יעלו על סדר היום ומפלגת כולנו לא תצביע בעדו - העיקר שיניחו לה להתעסק בשקט בענייני הכלכלה. אלא שבינתיים לא חל שינוי דרסטי במצבו של מעמד הביניים, והדמוקרטיה שהמפלגה הבטיחה לשמור עליה, חמקה לה בין הידיים.

הזנחת עמוד השדרה האידיאולוגי הביאה גם להתפרקותה מבפנים של המפלגה: שר השיכון גלנט, שניהל רומן ארוך ובוטה עם הליכוד, ככל הנראה ינסה בבחירות להתברג במפלגה הפילגש. גם עתידו של ח”כ אלי כהן הנחבא אל הכלים לא ברור במפלגה. רחל עזריה, אחת מחברות הכנסת האמיצות והאינטליגנטיות, לא ממש מצאה את מקומה בכולנו, והיא מפלסת את דרכה חזרה אל השלטון המקומי. גודלם של שלטי החוצות, שבהם ניבטת דמותו של כחלון המבטיח ביטחון, עומד ככל הנראה ביחס הפוך למעמדה ולחוסנה של מפלגתו. 

 

מפלגת יש עתיד, על אף היותה באופוזיציה, שיחקה בחתול ועכבר עם הצבעות הקואליציה מתוך חשש להיתפס כשמאלנית. כך למשל, היא הצביעה נגד חוק הפונדקאות ונגד חוק הלאום, אך תמכה בקואליציה בעניין חוק הגיוס, ולפיד אף היה בין יוזמי החוק המונע את כניסתם של נציגי שוברים שתיקה לבתי ספר. הניסיונות לפסוח בין שתי הסעיפים הביאו את לפיד בסקרים האחרונים להתרחק משמעותית מהיעד שהציב לעצמו - להחליף את ביבי. 
 

גם במישור המדיני, מעמדן וייחודן של שתי מפלגות המרכז הולך ודועך. עזה בוערת, וברור לכל שאם פניה של ישראל לא למלחמה, הרי שצמד המילים “הסדר מדיני” חוזר להיות אופציה. אלא שליש עתיד, כמו גם לכולנו, אין נוסחאות קסם שאינן נידונות בהרחבה בימין או בשמאל. שתי המפלגות נגד כיבוש הרצועה נוסח סמוטריץ’, אך מלבד אמפתיה לתושבי עוטף עזה, אין להן תוכנית מדינית בעלת משקל, כדוגמת זו שמסוגלת להציג יו”ר האופוזיציה ציפי לבני. 
 

בניגוד לכולנו וליש עתיד, מפלגת המרכז החדשה של ח”כ אורלי לוי־אבקסיס נהנית מתקופת חסד של רעננות. לוי־אבקסיס הצליחה בינתיים לשחות מתחת לזרמים הגועשים של שאלות הדמוקרטיה והביטחון ולייחד את עצמה כחברתית בלבד. קהל היעד שלה הוא מעמד בינוני־נמוך, שחברת הכנסת שחתה איתו עשור שלם בשוחות הבירוקרטיה הבוציות של הדיור הציבורי וקצבאות הביטוח הלאומי. זהו קהל שהתאכזב מש”ס, מכולנו וחלקו מיש עתיד. האותנטיות שמקרינה לוי־אבקסיס מדברת אליו. לבחירות הקרובות זה כנראה יספיק לה.