בבקתה שלו בקמפ דיוויד הציל אהוד ברק בשנת 2000 את ישראל מהסכם פזיז עם הפלסטינים. הוא הוכיח לעם היהודי ולעולם ההגון, שאי אפשר להגיע להסכם שלום עם יאסר ערפאת. ההצעה הטובה ביותר שברק קיבל הייתה נסיגה מכל השטחים, פירוק ההתנחלויות, מעבר בין עזה לשטחי יהודה ושומרון וזכות השיבה – וזאת בתמורה להכרזה פלסטינית על סיום הסכסוך. אבל ברק ידע שהסכסוך לא יסתיים בכך.
הניסיון הזה של ברק והדרך שבה חשף את הקלפים של הפלסטינים מתוארת ממקור ראשון, שעה אחרי שעה, בספר “מרחק נגיעה” מאת גלעד שר, שהיה חלק מהמשא ומתן הזה. לברק יש כמובן עוד זכויות רבות כלוחם בשדות הקרב הממשיים. לכן, ודווקא בשל כך, רבים כל כך מביטים זה בזה ושואלים איש את רעהו: מה קרה לו?
היו ימים שבהם הוא היה פוליטיקאי מעורר כבוד. אני עוד זוכר את הרגע שבו זכה בראשות הממשלה. בנאום הניצחון שלו הוא הודה לבנימין נתניהו, ראש הממשלה שהיה לפניו, על כל מה שעשה למען עם ישראל. התודה הזו זיכתה אותו בקריאות בוז ואכזבה מצד קהל פעילי מפלגת העבודה שהתכנס למרגלות במת הניצחון, אבל התקבלה בהערכה מצד רבים אחרים. קצין וג’נטלמן הוא היה אז.
אז מה קרה לו? אם הוא רוצה לחזור לפוליטיקה ולהנהיג את העבודה שהיום נקראת המחנה הציוני, בבקשה. אבל מי שכנע אותו שהדרך לכך היא ציוצים חסרי עריכה בטוויטר? אה, אני יודע. אולי הוא חושב שאם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ הצליח בעזרת השתלחויות בטוויטר, גם הוא יצליח. אולי הוא חושב שאלה הם חוקי העולם החדש.
הבעיה עם חקייני התנהגות של אחרים היא שהם נותרים חקיינים, וחיקוי הוא תמיד מאולץ וסוג ב’. עם זאת יש להודות שציוץ הוא הדרך הקצרה ביותר כיום להשיג כותרת. כותרת נראית לברק תוצאה חיובית. כנראה, בעיקר בזכות העובדה שהשם אהוד ברק מוזכר בה. ובכן, אדם קורא את הכותרת ובה שמו וציוצו של ברק ואז יושב ותוהה לעצמו: האם זו תוכנית אסטרטגית מספיק טובה כדי לחזור לשלטון?
אני חייב להניח שיש לאהוד ברק איזו תוכנית שהוא פועל לפיה ושכך הוא מתכוון להשיג את מטרתו – לשוב לראשות הממשלה. אך לנוכח הציוצים, שדומים יותר לטוקבקים שנכתבו בלהט הרגע ובעילום שם, קשה לי וגם לאחרים, אפילו לתומכיו, לזהות מהי התוכנית הזו שתחזיר אותו לשלטון. אז אנא, ברק, התחל לדבר ברור ותבהיר מה אתה רוצה. אם אתה סתם רוצה לפרוק את הלב בציוצים, גם זה בסדר. רק תגיד.