לפני כעשור שוחחתי עם ראש "האגף לסיכול ריגול ומניעת חתרנות", הידוע יותר כאגף היהודי בשב"כ. אחת ממטרות האגף הייתה מעקב ואיסור כניסה לישראל של צעירים רדיקלים מרחבי העולם שבאו להזדהות ולהפגין עם הפלסטינים בכלל ונגד הקמת גדר ההפרדה בפרט. חלקם כונו "אנרכיסטים".
חלקתי על עמדת ראש האגף שהצדיקה את המדיניות, והערתי: "זה מתחיל עם אנרכיסטים זרים, אך עלול להמשיך עם יהודים רדיקלים שמתנגדים לכיבוש - וסופה שתראה גם בישראלים סכנה לביטחון". הוא פטר אותי במשפט: "השירות הוא ארגון ממלכתי הפועל מכוח החוק". השיחה התקיימה כמה שנים לאחר שחוקק חוק השב"כ, המגדיר בפירוט את סמכויותיו וחובותיו של הארגון. בקיצור, המסר שלו היה "אצלנו זה לא יקרה".
למרבה הצער, זה כן קורה. ולא מדובר בפלסטינים תושבי הגדה שחווים השפלות בכניסתם לארץ, וגם לא בערביי ישראל שעוברים תשאולים קשים ומופלים לרעה בטיסותיהם. לטענות ולסיפורים שלהם כבר התרגלנו. כעת כבר מדובר על מי שהרשויות מתייגות כפעילי שמאל, ובהם זרים, יהודים וישראלים. בשבוע שעבר זה קרה לעיתונאי היהודי־אמריקאי פיטר ביינרט, שהגיע לישראל לחגיגת בת־מצווה ועוכב בנתב"ג. לטענתו, רכז בשב"כ שאל אותו שאלות בעלות גוון פוליטי, בעיקר על קשריו לארגוני שמאל ולהשתתפותו בסיורים או הפגנות בחברון.
על פי העדויות, בחודשים האחרונים נרשמו תשעה מקרים שבהם בכניסתם או בצאתם מישראל תושאלו זרים, ישראלים או יהודים־אמריקאים על השקפת עולמם ודעתם הפוליטית. בין המעוכבים היו פעיל ארגון תעאיוש דני קרונברג, שתושאל על ידי חוקר שב"כ בשם גבע שהציג עצמו כ"רכז שמאל קיצוני ודל"ג (דה־לגיטימציה)"; ראש ארגון קואליציית נשים לשלום טניה רובינשטיין עוכבה עם שובה מכנס בחוץ לארץ ותושאלה; יהודית אילני תושאלה כששבה מסיקור הכנות למשט לעזה; מאייר קופלו, עורך דין יהודי־אמריקאי, תושאל לאחר שבכליו נמצאה חוברת פלסטינית באנגלית.
בסוף יולי עיכב השב"כ את מוריאל רוטמן־זכר, משורר ופעיל שמאל ישראלי. הוא נשאל בין השאר על פעילותו בארגוני שמאל, והודגש לפניו שהוא לא חשוד בדבר וכי מדובר ב"אזהרה כללית" בלבד. בין השאר נשאל רוטמן־זכר על מעורבותו בארגון שוברים שתיקה. רכז השב"כ הבהיר בתשאול כי הארגון "אינו נמצא מחוץ לחוק", וכי זו אזהרה מפני "מדרון חלקלק".
במעבר הגבול טאבה עוכבו בתחילת החודש סימון צימרמן, שעובדת בארגון זכויות האדם "גישה", ואביגיל קירשנבאום. לטענתן הן נשאלו בין השאר על דעתן לגבי נתניהו. דוברת רשות ההגירה והאוכלוסין הכחישה טענה זו. בעקבות פרשת ביינרט צייץ השבוע ריזה אסלן, סופר אמריקאי ממוצא איראני ומגיש ברשת CNN, על השפלות ואיומים שחווה מידי השב"כ כשחצה את גשר אלנבי מירדן לגדה. בעניינו של אסלן, בכיר בשב"כ שבחן את הטענות מצא אותן "משוללות כל יסוד וללא כל אחיזה במציאות".
מן הסתם היו מקרים נוספים שלא הגיעו עדיין לידיעת הציבור, אך ניתן להניח שכמו במהלך קמפיין MeToo#, חלקם יצופו בהמשך.
# # #
זה שנים שממשלת ישראל משדרת שני מסרים סותרים. האחד הוא פרנויה והסתגרות. זו תפיסה לאומנית ומתקרבנת: כל העולם נגדנו וכולם רוצים לבוא בשערינו. מצד שני יוצא מסר מנוגד המעודד תיירות ומנסה לשווק את ישראל כמדינה ליברלית ופתוחה. התוצאה היא ריבוי משרדים העוסקים בסוגיות של פיקוח על הגבולות, עלייה, הגירה ותיירות.
"נתיב" הוא ארגון זניח שבעבר השתייך לקהילת המודיעין, וכמה ועדות המליצו מאז לסגור אותו. כיום סמכותו היא להחליט מי זכאי לעלות לישראל מכוח חוק השבות ממדינות ברה"מ לשעבר, ובהתאם לכך הוא מנפיק אשרות עלייה ליהודים משם. לאחרונה התרבו תלונות מצד יהודים זכאי חוק השבות בגין התעמרות וחוסר שקיפות.
רש"ת (רשות שדות התעופה) אחראית לתחקורים ותשאולים של נוסעים ישראלים וזרים הטסים לחוץ לארץ. רשות ההגירה והאוכלוסין במשרד הפנים אחראית לכל מעברי הגבול ובסמכותה להתיר או לאסור כניסה לתחומיה. מעת לעת מתפרסמים סיפורים על איסור כניסה למי שברשותם אשרת תייר, או על תשאולים קשים מצד בקרי הגבולות.
בשנים האחרונות התווסף שחקן אחר - המשרד לנושאים אסטרטגיים. עוד בקדנציה הקודמת שלה החליטה ממשלת נתניהו שהאיום על ישראל הוא לא רק מאיראן, מחיזבאללה וחמאס אלא גם מתנועת החרם הבינלאומית וממאמציה לעשות דה־לגיטימציה לישראל. כדי להיאבק ב־BDS הוקמו יחידות מיוחדות במשרד לעניינים אסטרטגיים, שבראשו עומדים השר לביטחון הפנים גלעד ארדן והמנכ"לית תא"ל סימה וקנין־גיל. בעבר, בהיותה הצנזורית הראשית, וקנין־גיל נודעה בעמדות הליברליות שלה. המשרד ממומן במאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה ומתרומות של יהודים בחו"ל. בתחילה השתעשעו בישראל ברעיון להפעיל גם את המוסד, השב"כ ואמ"ן במבצעים שונים נגד פעילי BDS, אך מהר מאוד ירדו מרעיון העוועים הזה.
במדור זה נכתב כבר כמה פעמים שמאבקו של המשרד בפעילים פלסטינים, זרים, יהודים וגם ישראלים בחוץ לארץ, שקוראים לחרם על ישראל - ותיגר על זכותה להתקיים - עלול להסתיים בכי רע. שיטות הפעולה שהגו במשרד, שחלקן נדחו אך אחרות התקבלו, לקוחות מתחום הלוחמה הפסיכולוגית: השחרת היריב, הכפשתו, השמצתו ואף העברת איומים מרומזים.
מטרתו של המשרד כפולה: למנוע את כניסתם של פעילי BDS ארצה ולפעול נגדם ונגד הארגונים שלהם בחוץ לארץ. לשם כך הרכיב המשרד רשימה שחורה של "פסולי כניסה". לשם הרכבתה הוא נעזר בשב"כ. העיתון היהודי הליברלי החשוב "הפורוורד" דיווח החודש על פעילותם של גורמים עלומי שם שפועלים נגד פעילי BDS בקמפוסים אמריקאיים בשיטות שאינן ראויות למדינה דמוקרטית, ובהן איומים, הפחדות והשמצות. דוברת המשרד לנושאים אסטרטגיים מסרה בתגובה לטענת העיתון: "מדובר בטענות הזויות שבינן לבין המציאות אין דבר".
# # #
מעל לכל הגופים מרחפת רוחו של השב"כ. על פי החוק הוא אחראי לסיכול טרור בארץ ובמוסדות ישראליים בחו"ל, לאבטחת תעופה ישראלית בארץ ובעולם, ולמניעת ריגול וחתרנות.
ההגדרות של חתרנות ודל"ג עמומות ונתונות לשיקול דעתם השרירותי של רכזי השב"כ או עובדי המשרד לעניינים אסטרטגיים ובקרי הגבולות של רשות ההגירה והאוכלוסין. לעניות דעתי, זכותו של מי שמתנגד לזכות קיומה של ישראל ופועל לשלילת הלגיטימיות שלה בעולם להביע את דעתו, ואין לפעול נגדו כל עוד לא נקט פעולות אלימות לשם מימוש השקפת עולמו.
מתוקף החוק, השב"כ אחראי גם להכוונה המקצועית של גופים אחרים בנושא, כמו רש"ת או רשות האוכלוסין וההגירה. מפעם לפעם, כשמתרחשת תקלה או צצה בעיה - כמו במקרה של צימרמן וקירשנבאום - יש חילופי האשמות או בריחה מאחריות בין הגופים השונים. זה טבעה של בירוקרטיה מרובת גופים וסמכויות.
מהשב"כ נמסר: "בשום שלב לא תושאלו שתי הנוסעות במעבר טאבה על ידי שב"כ. עם הגעתן למעבר הגבול הן תושאלו על ידי בקרית הגבול. בתשאול זה עלה מידע שלאחר מכן הפנתה הבקרית להתייחסות שב"כ. עקב כך התבקשה הבקרית על ידי שב"כ להפנות מספר שאלות לנוסעות שבמעבר, בדגש על מעורבותן במחאה אלימה מול כוחות הביטחון ביהודה ושומרון. שב"כ לא ביקש לשאול את הנוסעות באשר לדעתן על גורמים מדיניים כלשהם ואף לא ביקש לברר עמן דבר בנוגע לעמדותיהן הפוליטיות. לאחר שהתקבלו התשובות לשאלות שהועלו על ידי שב"כ, הוא המליץ לאפשר את כניסת הנוסעות לישראל".
מרשות האוכלוסין נמסר: "בקרי הגבול של הרשות חשדו לגבי מטרות כניסתה (של אחת הפעילות) ושהִייתה בישראל. בהמשך שוחחו בקרי הגבול עם נציגת גורמי הביטחון - היא לא נכחה במקום אך הנחתה אותם אילו שאלות לשאול. לא נשאלה כל שאלה על ראש הממשלה או שאלה פוליטית אחרת. לעומת זאת, במסגרת השאלות שנשאלה הנוסעת, היא ציינה ביוזמתה אמירה בנוגע לראש הממשלה. לאחר שתושאלה, לא מצאנו סיבה לסרב לכניסתה, והיא נכנסה לישראל".
# # #
בשב"כ טוענים כי אין שום קשר בין האירועים, שהצטברותם מקרית בלבד, ושבכל מקרה אין שינוי בגישת הארגון, הפועל מכוח החוק ועל פי החוק להגן על הדמוקרטיה בישראל מפני חתרנות מדינית ואלימות. אך גם אם כל מקרה הוא אכן שונה וייחודי ואין קשר ביניהם, הרצף עדיין מעורר תמיהות.
כאמור, גם מכוח חוק השב"כ וגם במשך עשרות בשנים לפני שנחקק היה השב"כ אחראי למה שמוגדר "מניעת חתרנות" בקרב אזרחי ישראל (יהודים וערבים כאחד). בשנים 1949־1954 עסק השב"כ, בהוראת איסר הראל, "הממונה" על השב"כ והמוסד, בריגול פוליטי. בעיניו היה זיהוי מוחלט בין ישראל, דמוקרטיה, ממשלה וראש הממשלה דוד בן־גוריון. מפלגות האופוזיציה מימין ומשמאל שהתנגדו לממשלה ולעומד בראשה נתפסו כאיום.
למורת רוחו של הראל, ראש השב"כ עמוס מנור שם קץ לריגול הפוליטי והורה לשרוף את הארכיון שבו נאספו פריטי מידע על מנהיגים ועסקנים פוליטיים. מריגול פוליטי עבר הדגש למניעת "חתרנות". לשם כך הופעלה באגף לסיכול ריגול ומניעת חתרנות מחלקה שהיו לה שני ענפים: זה עסק בשמאל הקיצוני וזה בימין הקיצוני.
רוב המאמץ של השב"כ ב־20 השנים הבאות תועל לאיסוף מידע, בעיקר באמצעות גיוס סוכנים מקרב פעילים בארגוני שמאל רדיקליים כמו "מצפן" על פלגיו והתפצלויותיו. ב־1972 נחשפה רשת ריגול וחבלה יהודית־ערבית, שאודי אדיב היה אחד מחבריה. הרשת יצאה לסוריה והתאמנה שם בנשק בחסות ארגון טרור פלסטיני והמודיעין הסורי, והוטלו עליה משימות לחבל במתקנים. ב־1988 נעצרו ארבעה חברים בארגון השמאל הרדיקלי "דרך הניצוץ", שהיה אחד מהפלגים שהתפצלו ממצפן. הם הואשמו בחברות בארגון הטרור של נאיף חוואתמה, "החזית הדמוקרטית", ונדונו לתקופות מאסר קצרות.
לאחר שעלה הליכוד לשלטון ב־1977, ובמיוחד על רקע הפיגועים שכוונו נגד ראשי עיריות פלסטיניים בגדה ורצח פעיל שלום עכשיו אמיל גרינצווייג, הבינו בשב"כ כי עיקר הסכנה לדמוקרטיה ולממלכתיות הישראלית היא מהימין הקיצוני של תנועת גוש אמונים וספיחיה. הכרה זו חודדה לאחר רצח רבין ב־1995. המחלקה היהודית התרחבה וכיום היא במעמד חטיבה. בשנים האחרונות מתמקדת החטיבה בנוער הגבעות ובמה שמכונה "תנועת המרד", שכמה מפעיליו נאשמים ברצח המזעזע של משפחת דוואבשה. כמו פעילי שמאל קיצוני, גם פעילי ימין קיצוני מוזמנים מדי פעם בפעם לשיחות תשאול ואזהרה בשב"כ.
לצד המעקב אחר האלימות והטרור מצד הימין הקיצוני, ממשיכה החטיבה לעסוק בפעילי השמאל הקיצוני, ישראלים יהודים וזרים המתנגדים לכיבוש או לזכות קיומה של ישראל.
# # #
בעקבות התקרית עם ביינרט התנצל השב"כ וטען כי מדובר ב"טעות בשיקול הדעת". ובכל זאת, משרשרת התקריות מתעורר חשד כי לשב"כ, וגם למשרדו של ארדן, יש רשימות שחורות. במדינה דמוקרטית היה מצופה לקבל תגובה אם אומנם יש רשימות כאלה, ואם כן, מהן אמות המידה לקיומן ומהם הקריטריונים שלפיהם מצורפים אליהן השמות.
מזלה של הדמוקרטיה הישראלית שאירעה התקרית עם ביינרט, שכן בעקבותיה הודיע היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כי יבדוק את תשאולי השב"כ בנתב"ג. בלי קשר, יש לקוות כי גם בארגון יסיקו מסקנות. ראש השב"כ נדב ארגמן הוא מפקד ומנהל יסודי ורציני. בשנתיים ורבע שהוא בתפקיד - כמעט מחצית כהונתו - הגביר הארגון את שיתוף הפעולה עם אמ"ן ויחידות מבצעיות של קהילת המודיעין, הוא מטמיע ומשפר טכנולוגיות מתקדמות, מרחיב את שיתוף הפעולה עם ארגונים־עמיתים בעולם, ומעורב במבצעים חשאיים של סיכול טרור וחיסולים.
קשה לי להאמין שהשב"כ נותן ידו בכוונת מכוון לרדיפה פוליטית שיטתית של פעילים בשל השקפת עולמם. גם אם ארגמן היה מקבל הוראה כזו מנתניהו, הוא היה מסרב לבצעה. אבל איתרע מזלו, ומדיניות המעקב והתשאולים, המתנהלת כבר כשני עשורים, עלתה אל פני השטח דווקא במשמרת שלו. אפשר גם שבלהט העשייה שלו בנושאים שעליהם הוא שוקד, התשאולים הפוליטיים חמקו מתחת לרדאר שלו. כעת הוא מבין את עוצמת הנזק שהם גורמים לארגון וגם לו אישית.
לסיום, הנה המלצתי הצנועה לשב"כ ולמנדלבליט: בדקו אם יש רשימות שחורות ומהן הקריטריונים שעל פיהם הורכבו. היה עדיף שישראלים לא יתושאלו כלל בצאתם או בכניסתם לישראל, למעט השאלות הקשורות לביטחון הטיסה; אך אם בכל זאת יש צורך, אלה צריכות להיות שאלות רזות ובסיסיות, בלי שום ניסיון, אפילו לא מרומז, לברר עמדה פוליטית: האם אתה חבר או קשור לארגון טרור או מכיר פעילי טרור? האם בעברך היית מעורב בפעילות טרור או בפעילות אלימה נגד כוחות הביטחון? האם בכוונתך להשתתף בהפגנות אלימות נגד כוחות הביטחון?
את הזרים - יהודים ולא יהודים - מוטב לשאול שאלות בסיסיות שנשאלות במדינות דמוקרטיות אחרות: מה מטרת ביקורך, כמה זמן תתאכסן והיכן.
# # #
תגובת השב"כ: "שירות הביטחון הכללי מופקד לפי החוק על שמירת ביטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות וריגול - ובמסגרת זו הוא אף מבצע תחקורים אשר בבסיסם עומד מידע מודיעיני המצביע על חשד לעבירה שהתבצעה או עומדת להתבצע ומצויה בתחום טיפולו של שב"כ. כחלק ממימוש ייעודו, שב"כ בוחן את הצורך בתחקור כאשר קיים חשש לאלימות מטעמים אידיאולוגיים חתרניים. תחקורים אלה אינם מבקשים למנוע פעולות מחאה לגיטימיות אלא למנוע פעילות אלימה ובלתי חוקית שלעתים מתרחשת אגב פעילות מחאה.
"במסגרת התחקורים האמורים עובדי השב"כ מקפידים באופן מוחלט שלא לשאול כל שאלה הנוגעת לעמדותיהם הפוליטיות של הנשאלים. מניסיון העבר עולה כי פעילות אלימה זו עלולה להתפתח ולגלוש אף לאירועים בקנה מידה גדול יותר, שיש בהם כדי ליצור סיכון משמעותי לשלומם של הפעילים עצמם וכן לשלום הציבור הפלסטיני, לאזרחים הישראלים המתגוררים באיו"ש ולכוחות הביטחון. שב"כ פועל אך ורק בהתאם לייעודו על פי החוק ולמען ביטחון המדינה, וכל ניסיון לייחס לו מניעים זרים הוא הכפשה משוללת כל יסוד".
תגובת המשרד לנושאים אסטרטגיים: "המשרד מיישם את החוק שחוקקה כנסת ישראל וממליץ על מניעת כניסה אך ורק של פעילי החרם המרכזיים של ארגוני החרם שעוסקים בקידום חרמות על ישראל באופן עקבי ומתמשך. למשרד לא היה קשר לתשאולו של פיטר ביינרט וגם לא לתשאולים אחרים שנטען כי היו בעלי אופי פוליטי".