בוקר טוב מפא"י, המערך, מפלגת העבודה והמחנ"צ. יו"ר המפלגה אבי גבאי ויו"ר האופוזיציה ציפי לבני הודיעו כי הם "מתחייבים להפוך את מגילת העצמאות לחוקתה של ישראל". וואו! הם אפילו הצהירו כי "מגילת העצמאות תהיה חוק היסוד ולפיה ישראל תהיה מדינת הלאום של העם היהודי עם שוויון זכויות לכל אזרחיה, ותשמור על זהותה כמדינה יהודית וגם דמוקרטית". עוד וואו! - כאילו רוח חדשה קמה במפלגה שנעלמה ונאלמה חרף העובדה שההרכב האנושי של סיעתה הוא נבחרת חלומות לעומת הקואליציה.
דא עקא, פוליטיקה היא לא רק הצהרות ואנשים ראויים אלא גם החיים עצמם, שהם אירועים ומקרים שאמורים לבחון האם מי שמאיים הוא גם מי שמקיים. לפני שבועיים נרשם במחנ"צ סימן מעודד של התמודדות אופוזיציוניות ייחודית מצד ציפי לבני, ברוח ערכי מגילת העצמאות. בכנס שנערך בבית ציוני אמריקה הניעה לבני, ראשת האופוזיציה, מהלך של תיאום עמדות עם ארגוני שמאל כמו מולד, שלום עכשיו, ג'יי סטריט, תג מאיר, קרן אברהם ועוד. רובם ככולם תומכים פעילים בהפגנת המגזר הערבי וביטול חוק הלאום.
"תקראו לי איך שאתם רוצים", אמרה להם לבני (שבוע לפני ההפגנה), "הדרך שלנו היא הציונות האמיתית... אנחנו חייבים שהקבוצות השונות יבינו שהסיפור הוא אותו סיפור... מי שלא רוצה לתת שוויון זה מי שהיהדות שלו מתורגמת לעניינים הלכתיים. לא מדינת העם היהודי, אלא מדינה יהודית־הלכתית... אותה תפיסה תוליך אותנו לסיפוח". ועוד איימה: "שומר הסף שייתן חוות דעת שלפיה חוק מסוים הוא לא חוקתי - נחליף אותו... זה לא חוק אחד, זו מערכת של חוקים שמייצרת את תחושת המחנק במחנה".
בסיום קראה להם להתאחד, בהנחה שהמחנ"צ ומרצ הן ברירות המחדל שלהם, ולמחנ"צ יש סיכוי לחתוך שם קופון. "צריך להתרומם מהוויכוחים בינינו. הוויכוחים האלה מונעים מאיתנו להילחם על הדבר הגדול... מדינת ישראל תהיה גם יהודית וגם דמוקרטית - זו מגילת העצמאות, מדינת העם היהודי עם שוויון, וזה משפט אחד שלם", סיימה.
ואז הגיעו החיים עצמם, כלומר הפגנת המגזר הערבי. יותר ממחצית המפגינים היו יהודים, חלקם אנשי אותם ארגונים. לבני נאלמה. אני מניח שהיא לא תמכה בהפגנה. בכל זאת, קמפיין ההכתמה של הימין הלאומני־דתי בסיוע היסטריית הדגלים של תקשורת המיינסטרים הוא מכבש דורסני למדי. גם גבאי, המנהיג, נמלט כשהוא משאיר אחריו שובל תירוצים, כל אחד צולע ממשנהו. ב"פגוש את העיתונות" אצל רינה מצליח הוא הסביר: "ההפגנה מאורגנת על ידי בל"ד ואנשי הרשימה המשותפת... הם לא מאמינים במדינה יהודית. אני יכול ללכת להפגנה שמדברת על שוויון זכויות, אבל בוודאי לא נהיה בהפגנה הזאת, לא משנה בעד מה היא".
אז קודם כל עובדות: את ההפגנה לא ארגנה בל"ד אלא ועדת המעקב של ערביי ישראל, ובל"ד ממש לא נותנת שם את הטון. בל"ד גם לא מטומטמים. הם דורשים שהמדינה תהיה יהודית ודמוקרטית כמו במגילת העצמאות, בדיוק כמו שגבאי ולבני אמרו רק לפני כמה ימים. בהפגנה היו דגלי פלסטין. חבורה מיליטנטית של כ־20 דגלנים לא שמה על "הוראת" ועדת המעקב (מדינה דמוקרטית לא?). זה לא הזיז למרבית המפגינים, כולל היהודים ואנשי הארגונים שלבני נפגשה איתם. למשתתפי ההפגנה לא היה ספק שהימין, ושות' בתקשורת, יפעילו את סירנת הגוועלד. זה אפילו לא הרתיע נשים מארגוני פרווה כמו נשים עושות שלום. תמי יקירה (הסתבר שזה באמת שם משפחתה, שנועד אולי לחסוך מילה בכל פנייה אליה) חברה בהתארגנות, פרסמה פוסט תומך: "הפגנה מרגשת ומעוררת תקווה", והוסיפה ריטון על "יחס מתסכל להפגנה של התקשורת עם ספין הדגלים הזה". נוגה, הדוברת, המליצה לחברותיה להפיץ את הפוסט הזה והדביקה ויראלית תגובות אוהדות.
לדברי נשים עושות שלום יש בארגון כ־40 אלף חברות רשומות, והן כיום ההתארגנות היחידה שמוציאה פעילות של אלפים במעין מחאה רכה על המצב הקיים. זהו קהל מטרה קלאסי של המחנ"צ ומרצ, שבדרך כלל נמנע מ"פוליטיקה" אבל התייצבות לצד המגזר והתביעה לשוויון עשויה להעתיק אותן ממתחם הנוחות של עושות שלום לעושות מעשה למען השלום.
חצי שנה, זוזו
אחרי התפטרות זוהיר בהלול אמר גבאי בפטרונות מפא"יניקית אותנטית או בארסיות ליכודניקית מיתממת: "הציפיות שלי הן שח"כ ערבי יעסוק בבעיות של החברה הערבית ולא ישמיע הצהרות פוליטיות של הרשימה המשותפת". מה עוד שהערבים האלה מעיזים להצהיר בשפת אמם, שהיא גם שפת אמו של גבאי, שהועלמה בחוק הלאומנות כאילו לא הייתה קיימת.
לפני כמה ימים נקלעתי במקרה לפגישה אינטימית עם חבורת החוד של מחנה גבאי במחנ"צ. אנשים טובים וראויים אחד אחד. אומר בזהירות שלהבנתי, גם לשיטתם גבאי הוא לא המוצר האידיאלי, אבל זה מה יש ועם זה צריך לנצח. אפילו שכמעט כולם שם טירונים פוליטיים, זהו חשבון פוליטי נכון ומדויק. הבעיה היא שהמוצר שלהם טעון שיפור דרמטי, לא רק כדי לנצח - אלא כדי לשרוד. כדי לבצע את השינוי הדרמטי הזה יש למחנ"צ רק חצי שנה פלוס מינוס לבחירות, שזה שני סקנדלים ומבצע צבאי. במונחים של זמן לשינוי תודעתי הבחירות נערכו אתמול והסקרים אמרו את שלהם.
באותה פגישה פקפקתי בעניין כזה או אחר בהתנהלותו של גבאי. כמו התנחלויות. אמרו לי נשלח לך את המצע. מי לעזאזל נוגע במצע כשגבאי אמר בערוץ 2 שהוא נגד הסרתן. ורק בנובמבר האחרון תרם את הגרוש שלו למאייה של נתניהו: "השמאל שכח מה זה להיות יהודי".
בחודש הראשון לכניסתו של גבאי לתפקיד נאמר לו על ידי מישהו שהאויב האמיתי הוא לפיד. הוא נענע ראש בסרבנות. אני הולך על ביבי. לקח שנה פלוס עד שקלט והריץ קמפיין השחרה נגטיבי והכרחי. בגדול, שניהם הולכים על קהל מטרה דומה. לפיד מתחזק אותו כבר עשרות שנים, כולל קריירה עיתונאית ב"ידיעות" ובערוץ 2. גבאי החל לחרוש רק עכשיו. פילוח של מקצוענים (מצטער, מנוע משמות) לגבי ציבור המטרה, אומר שהאותנטיות של גבאי, גם כשהוא מפשל, עדיפה על הבומבסטיות של לפיד, וזוהי הנישה היחידה שבה הוא מכה אותו.
המפתח הוא שיתוף הפעולה בין גבאי ללבני. אני לא יודע מה איכות הקשר בין גבאי ללבני, אומרים שאנסו אותו להסכים למינויה. בטנגו הזה שלהם הצעד של לבני הוא צעד קדימה, זה של גבאי הוא צעד אחורה.