ככה לא בונים חומה, ככה לא בונים גשר, אבל ככה בונים את המדינה

האם בניית גשר להולכי רגל מעל נתיבי איילון דווקא בשבת נועדה להקטין את פקקי תל אביב בעת העבודות? או שלא משנה כלל מבחינת ההפרעה לתנועה אם הגשר ייבנה בשבת קודש או בשעות הקטנות של לילות העיר ללא הפסקה, שבכל זאת מאיטה כמה דברים מאוחר בלילה. זאת לכאורה השאלה הגורלית שעכשיו מעסיקה את הנהגת ישראל. אבל האם באמת סיבוב של נהגים בין שתי יציאות וכניסות של איילון, בלילה של חול או בסוף שבוע של קודש, היא שאלה כל כך גדולה? 
 

למרבה הצרה, תוך דקה מפרוץ השאלה אל חדשות האקטואליה, היא כבר יצאה מגדר בעיית הפרעה קלה לתחבורה והפכה להפרעה גדולה לפוליטיקאים, דבר שהרבה יותר קשה לעקוף. מהרגע שהנושא הפך למחלוקת בין מפלגות, אי אפשר עוד לברר אם ניתן לבנות את הגשר הזה בשעות הקטנות והשוממות של הלילה, או שחייבים באמת לבנות אותו אך ורק בשבת. הוויכוח, כמו ויכוח ‏בישראל, מזמן איננו סוגיה שאפשר להוכיח בנתונים הנדסיים או בלו"ז ביצוע עבודות. מול כל מהנדס גשרים שיביא הצד האחד, יביא השני מהנדס גשרים בעל תעודות הצטיינות מרשימות יותר. 
 

אנחנו שוב נמצאים בתחום שבו‏ אנחנו כל כך רגילים לפעול – כאשר מה שמוביל זה תערובת של מאבקי אגו וחישובי בחירות. ככה לא בונים חומה, ככה לא בונים גשר, אבל ככה אנחנו בונים את המדינה. הדבר המדאיג ביותר במצב כזה הוא שלתוך הוויכוחים ‏נכנסה מילה חדשה והיא: "בידול". כאשר יש ריח בחירות באוויר, כל מפלגה מתאמצת לבדל את עצמה מן האחרות. מי שלא ייבדל לא ישרוד, ככה מאמינים הפוליטיקאים שלנו בהשפעת יועצי האסטרטגיה שלהם. לכן הגשר הוא הזדמנות לבידולים נמרצים מצד המפלגות.

 

 זה מסיט את עיקר הוויכוח על בניית הגשר. השאלה של פגיעה ברגשות היהודים הדתיים איננה שאלה קלה. אבל באווירת בחירות, השאלה הזו איננה שאלה שעיקרה רגישות אנושית לזולת או כבוד לערכים שאבותינו נתנו עליהם את נפשם. השאלה הפוליטית היא: איך הגשר מבדל אותי, הפוליטיקאי, ומביא אלי בוחרים, שמה שמניע אותם הוא שהם זועמים עד כדי כך על הצד השני (הפוגע בשבת, או ההפך - המנסה להשליט את השבת).
 

 מי שאמור להחליט הוא שר התחבורה. בוויכוח על הגשר ועל השבת שכחנו שתפקידו העיקרי של שר התחבורה הוא להקטין את המחיר שהישראלי משלם בשל מצב התחבורה בישראל, מחיר שנובע מהמצב העלוב של התחבורה הציבורית בישראל. ושר התחבורה לא יפתור את בעיית התחבורה בישראל, עד שתהיה תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים.