1. שיטת הדחיינות: ראש השנה יחול רק בעוד שבוע, אבל העניינים הבוערים שעל סדר היום כבר נדחים ל"אחרי החגים". התירוץ השחוק הפך לססמה המתרצת דחיינות ובטלות. אנשים מעדיפים ימי חופשה, גשרים למיניהם, נעילת משרדי ממשלה ובריחה לחו"ל. מי צריך סוף שבוע ארוך כשיש חגים.
נתחיל בענייני הריבית. בנק ישראל הודיע שלשום שהריבית לא תשתנה. כבר שלוש וחצי שנים שהיא תקועה על 0.1% וממאנת לזוז. כתוצאה מכך חידש השבוע הדולר את צלילתו לעומת השקל, חדשות לא טובות ליצואנים.
הפעם האחרונה שהריבית זזה הייתה במרץ 2015, כשהורדה ב־0.15% ל־0.1%. מאז טראמפ נבחר לנשיאות, הנגיד האמריקאי התחלף, בריטניה חוותה ברקזיט, והסכם הגרעין עם איראן בוטל, אבל הריבית נתקעה על 0.1%. הנגידה קרנית פלוג שמונתה בנובמבר 2013 הורידה בתחילת דרכה את הריבית מ־0.5% ל־0.25% ובמרץ 2015 בשיעור נוסף, וזהו. בשלב מסוים נשקל המעבר לריבית שלילית.
יש אינספור תירוצים מלומדים לכך שהריבית לא עולה, אך לא נמנה אותם כרגע. רק אזכיר שהחלטת הריבית משלשום היא הלפני האחרונה שתתקבל בעידן פלוג. ההחלטה הבאה תתקבל ב־7 באוקטובר, כחודש לפני לכתה לשלום. האם אז היא תחרוג מהקיבעון ותיפרד מתפקידה עם העלאת ריבית? יש סימנים לחזרת יעד האינפלציה למינימום שנקבע (1%), אבל עדיין הכל נזיל.
עוד לפני שהיא פורשת, יצאה פלוג במתקפה חריפה נגד האוצר על החריגות בתקציב. בסביבת החשב הכללי רוני חזקיהו הופתעו ומיהרו להרגיע. בשיחות פנימיות באוצר חוששים שחברת הדירוג מודי'ס, שעדיין לא הצטרפה ל־S&P בהעלאת דירוג האשראי של ישראל, עלולה לקבל רגליים קרות. באוצר הדגישו השבוע שהגירעון לא יחרוג מ־3% מהתוצר, וכל תוספת, גם אם מדובר במערכת הביטחון, תחייב מקורות חלופיים.
בכל מקרה, גם ההחלטה על התוספת לתקציב הביטחון תתקבל "אחרי החגים". שר האוצר משה כחלון ומנכ"ל משרדו שי באב"ד ישובו בשבוע הבא מארה"ב. החלטות בנושאים הדחופים שעל הפרק יידחו לאחרי ראש השנה. התוכנית נטו לעסקים קטנים ובינוניים, בהיקף חצי מיליארד שקל, תסוכם רק "אחרי החגים". גם הטיפול במשבר הנכים, שתזכורת ממנו קיבלנו בהפגנות השבוע, יידחה למועד זה. גם סאגת תוספות השכר לשוטרים תסתיים רק אז.
2. נוחי דנקנר
במרץ 2011 קיבלתי טלפון מנוחי דנקנר, האיש החזק במשק. "קניתי את 'מעריב', ואני מבקש שתהיה העורך הכלכלי של העיתון", הוא הפתיע. לאחר שהתאוששתי, מלמלתי לעצמי: אוי ואבוי. איך אוכל לסקר בצורה הוגנת את שלל פעילויות אי.די.בי, כולל סלקום, שופרסל וכלל ביטוח.
סמכתי על המקצועיות של עורך העיתון אבי משולם, שעד אז התנהל עניינית, והסכמתי למינוי. לאחר שמשולם נאלץ לפרוש והוחלף על ידי ניר חפץ, הגעתי למסקנה שהכל מתפרק. חפץ מינה תחתי, בניגוד לדעתי, עורך ספורט ללא ניסיון כלכלי. פרשתי מעמדת העורך ולבקשת דנקנר המשכתי כפרשן הכלכלי. מה שהתרחש בעיתון בשנות דנקנר תואר במידה רבה של דייקנות במדורי הברנז'ה. אין לי כוונה או רצון לפתוח הכל מחדש. חזרה לענייני האקטואליה.
השבוע נדחה ערעורו של דנקנר, והעבירות הפליליות שבהן הורשע, ובראשן תרמית במניות אי.די.בי, נותרו על כנן. בכך לא תמה הסתבכותו, ולעונשו המקורי של שנתיים מאסר נוספה שנה. נטען שדנקנר טעה כשערער. הבנתי ממנו שהערעור הוגש כי האמין שבמעשיו לא היו כוונה רעה או מניע פלילי. הוספת שנת מאסר למי שהעז לערער היא חריגה, מה גם שהתפרסמה בצורה עקומה (דנקנר נחשף אליה דרך אחד הכתבים), ועוד ערב ראש השנה. השופטים נקטו את גישת ייקוב הדין את ההר ושמי שמערער מסתכן. בניגוד לשופט ח'אלד כבוב, הם הוכיחו שהחמלה אינה הצד החזק שלהם.
היום, כשדנקנר על סף התרסקות (ייכנס לכלא ב־2 באוקטובר), אני רוצה לספר מה חווה איש עסקים שיום אחד נמצא בקצה הפירמידה ולמחרת התרסק כמו מניית טבע. אצל דנקנר בשיאו, חנופה הייתה שם המשחק. ביום הולדתו ה־55 קיבל מאחד ממנהלי הקונצרן משחק מונופול ענק, שעליו מונחות החברות העסקיות שעליהן השתלט. הזמר הנערץ עליו, שלמה ארצי, שר לכבודו באירוע חנוכת טיילת אי.די.בי בנהריה. בשלב מסוים שקל דנקנר לגייס את ארצי כבעל טור ב"מעריב". איש העסקים יצחק תשובה עלה אליו לרגל לביתו כמה פעמים כשהיה צריך לקדם עסקה בלאס וגאס. שגריר סין בישראל סעד אותו כשסבל מבעיות בגב, והביא לו במיוחד מרק דגים עם סגולות רפואיות. זמרות אופרה מסין שרו לכבודו. הוא ובנימין נתניהו עישנו יחד סיגרים, בימים הטובים שבהם סיגר לא נחשב כטובת הנאה.
אבל כל הטוב הזה נגמר כשנפל דבר והכל התהפך. לפני שנתיים וחצי גורש בצורה נבזית על ידי השף של מסעדת "פרונטו" בתל אביב. שום שף בעולם לא היה מעז להתנהג כך בשיא גדולתו של דנקנר. בשיאו, כל איש עסקים התקרב לצלחת העסקית שלו בתקווה לזכות בפירורים. רובם נטשו אותו זה אחר זה. מצד שני, עדיין נותרו, אומנם לא רבים, כמה ששמרו לו אמונים וזכרו אותו כאיש עסקים הוגן.
לאחר שנפרד מאי.די.בי נפגשתי איתו כמה פעמים וגם שאלתי איפה טעה. דנקנר הסביר שפעל בדיוק לפי כללי המשחק העסקיים החוקיים ולא עשה דבר שלא לפי ההוראות. הוא סירב להתייחס לטענות על הרצת מניות אי.די.בי, אבל הודה בטעות אחת: "לא בחרתי במנהלים הנכונים. על זה אני מצטער". הוא הסביר שהוא השתלב בעולם העסקים הפרטי.
דנקנר החליט שלא לבחור בדרך הנוחה של פשיטת רגל והדגיש שבכוונתו לעמוד בהסדר החוב עם הבנקים ולפרוע את חובותיו עד השקל האחרון. כיצד זה יקרה כשיישב מאחורי סורג ובריח? קשה מאוד לדעת.
3. צמד בכותרות
שתיים מבכירות המשק מסיימות השבוע את תפקידן: סטלה הנדלר יצאה שלשום לחופשה כמנכ"לית בזק, ודורית סלינגר נפרדה מתפקיד הממונה על הביטוח ושוק ההון באוצר. בתזמון מקרי, שתיהן התחילו את הקדנציה בדיוק לפני חמש שנים. הנדלר החליפה ב־2013 את מיודענו אבי גבאי, יו"ר המחנה הציוני. סלינגר, שמונתה על ידי יאיר לפיד, החליפה את פרופ' עודד שריג שהודח בפועל מתפקידו.
מדובר בשתי תותחיות שלא בזבזו זמן על נימוסים והליכות והטביעו את חותמן, כל אחת בדרכה. הנדלר, משחר נעוריה העסקיים חיה ונושמת את ענף התקשורת בתפקידיה - החל בניהול 012, ובהמשך כיו"ר חברת הוט ועוד. היא הלכה עד הסוף בקידום המטרות של הארגונים שניהלה, גם אם זה היה כרוך בקידום האינטרסים של בעלי המניות בבזק מול הרגולטורים, ובראשם מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר. היא אמרה אמן על המהלכים השנויים במחלוקת שהכתיב בעל הבית שאול אלוביץ'. היא האמינה באמת ובתמים שמנכ"ל צריך לפעול בכל דרך חוקית כדי לקדם את האינטרסים של החברה ובעלי מניותיה. היא הלכה עם האמת שלה עד הסוף המר, וזה כנראה מה שסיבך אותה בחקירות פליליות.
אבל אין ויכוח על כך שמאמציה הניהוליים באים לידי ביטוי בתוצאות בזק. המנכ"לית קידמה חדשנות ופיתוח מנועי צמיחה. הסיבים האופטיים נפרשו, ושירות הלקוחות השתפר דרמטית. זה ניכר בדוחות הכספיים בגידול בהכנסות מהאינטרנט, משירותי ענן והדיגיטל. התחרות החריפה בתקשורת החלה באמצעות מהלכים שהובילה הנדלר עוד לפני כניסתה לבזק. זה קרה בפתיחת שוק השיחות הבינלאומיות והאינטרנט לתחרות וניסיונות להתחרות בבזק כמנכ"לית הוט בתחום הקווי ובסלולר.
סלינגר טוטאלית כמו הנדלר. כממונה על שוק ההון והביטוח היא הלכה עד הסוף כדי לקדם את מה שנתפס בעיניה כטובת הצרכן. מבחינתה, הצרכן הוא תינוק שנשבה, והמבוגר האחראי חייב לדאוג לצרכיו. הוא הוא בעל הבית האמיתי שלה. בדרך לקידום מטרותיה היא יצאה למסע צלב נגד כל מי שניצב בדרכה. היא התעלמה ממוקדי הכוח, כולל חברי ועדת הכספים, ובמידה מסוימת גם שר האוצר, דרסה את חברות הביטוח וקינחה עם סוכני הביטוח שניתקו מגע.
הממונה ניפקה מאות הוראות רגולטוריות בלתי ניתנות ליישום בעליל בפרק הזמן שהוקצב. בניגוד להנדלר היא לא הסתבכה מעולם בפלילים, אבל ספגה מתקפות חריפות נגדה מצד אישים כמו יו"ר ועדת הכלכלה המאוכזב ח"כ איתן כבל (שגם אותו לא ספרה). יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה העליב אותה בכנס סוכני הביטוח, וגם שר הפנים לשעבר גדעון סער לא חסך ממנה את שבט ביקורתו.
משק הביטוח יוצא לסוף השבוע ללא סלינגר ונושם לרווחה. כל מי שיבוא במקומה יהיה מבחינתם טוב יותר. אבל בענף הביטוח יודעים דבר או שניים בנימוסים והליכות. שלשום הוזמנה סלינגר להרמת כוסית לחג בהשתתפות ראשי הענף. ייתכן שהדבר נועד לוודא כי היא באמת פורשת.
מה אומרים הנפרדים מהנדלר? גם במקרה שלה, המתחרים לא יתגעגעו. מה שכן, עובדים בבזק הודו שהיא תחסר ועוד איך.
4. ממזרחי תיפתח הרעה
ימים לא קלים, אולי הקשים ביותר זה 20 שנה, עוברים על בנק מזרחי טפחות. דוחות הבנק שפורסמו אתמול היו מהגרועים ביותר מאז משבר מניות הבנקים. הרווח ברבעון השני צנח ל־207 מיליון שקל, ובעקבות כך הוחלט שלא לחלק דיווידנד במזומן.
מקור הצניחה ברווחיות הוא ההסתבכות בייעוץ מס ללקוחות בארה"ב, שעלתה לו נכון לאתמול 116 מיליון דולר. השלטונות האמריקאיים הציעו דיל ולסגור עניין תמורת קנס של 342 מיליון דולר, סכום חסר תקדים בבנקאות הישראלית. עוד דיל כזה ואבדנו. בבנק נבהלו וחישבו בשבועיים האחרונים מסלול מחדש. פערי הציפיות בין מה שהעריך הבנק שצריך לשלם (46 מיליון דולר עד לפני חודש) למה שדרשו האמריקאים היו מדהימים. איך זה קורה?
האחריות היא לא רק של ההנהלה אלא גם של רואי החשבון (ברייטמן אלמגור) ושל המפקחת על הבנקים חדוה בר, שהמחדל קרה תחת עינה הפקוחה. כולם ישלמו את המחיר: ציבור בעלי המניות, שעד כה פונקו ברווחיות חריגה ובמדיניות נדיבה של דיווידנד, ובעלי הבית מקבוצת עופר ורטהיים. פרת המזומנים תתחיל להתדלדל וקצב חלוקת הדיווידנד יואט בהתאם.
המחיר אינו רק מיידי אלא גם עתידי. הנהלת הבנק תחויב במדיניות אשראי עתירת זהירות ומעוטת סיכונים. זה כבר קרה בתחום המשכנתאות, שתרם בעשור האחרון לרווחיות יותר מכל תחום אחר. מפת הדרכים העסקית של הבנק, שגובשה לפני שנתיים לחמש שנים, תצטרך לעבור מקצה שיפורים.
הפרשה תגבה מחיר גם מההנהלה ובראשה המנכ"ל אלדד פרשר, שעלול לשלם מחיר אישי (תלוי בעמדת האמריקאים). אחרי הכל, ההסתבכות החלה במשמרת שלו כאחראי לפעילות הבינלאומית. פרשר יכול היה לחסוך את אי־הנעימות ולפרוש לפני שנתיים בשיא, לאחר אישור חוק שכר הבכירים.
ואסור לשכוח גם את העובדים. לפני שנה בלבד ניהלו מאבק קשה על תנאי העסקתם תוך השבתת הבנק. בסופו של דבר נחתם הסכם, והבנק שילם תוספות סבירות. בעקבות הפרשה האמריקאית, יבש מעיין התשלומים. ההנהלה תגלה עמדה קשוחה יותר בנוגע לעניינים הנמצאים בבוררות, כמו תשלום הפרשי השכר בגין השנים 2005־2015. העובדים המתוסכלים מאשימים את ההנהלה באחריות פלילית, וזו בתגובה שיגרה מכתב מעו"ד זאב שרף, שמאיים נגדם בתביעת דיבה.
5. סוגרים חשבון
קרב האיתנים על נשיאות לשכת רואי החשבון, אחד התפקידים הנחשקים, כך מתברר, יסתיים ביום שלישי הקרוב (4 בספטמבר). העניין נוגע ל־23 אלף רואי חשבון, ש־14.5 אלף מהם חברים בלשכה.
המאבק היצרי שהתנהל לפני ומאחורי הקלעים נמשך כשנה. התפקיד כרוך בלא מעט כאבי ראש ובמאבקים פנימיים ומשפטיים. כבר היו נשיאים ששילמו בבריאותם. זהו ג'וב ללא שכר, הכרוך בוויתור על הפעילות העסקית השוטפת מצד הנשיא. מה שיוצר את הדרייב הוא עמדת הכוח, הקרבה למנעמי השלטון וההתחככות עם מקבלי ההחלטות באוצר, ברשות המסים, במשרד המשפטים ובמערכת הפוליטית.
לאחר שהנשיא הנוכחי והמוערך יזהר קנה החליט שלא להתמודד, נפתחה ההתמודדות. הוזכרו שמותיהם של ג'ק בלנגה, איריס שטרק וחן שרייבר. שרייבר הוא מתמודד צעיר ונמרץ, העולה לראשונה למגרש המשחקים של הגדולים. אלא שבמרכז שדה הקרב, שכלל ירי של מכתבים אנונימיים, השמצות וטענות על פייק ניוז, עמדו בלנגה ושטרק. הדי המאבק הגיעו לניסן סלומינסקי, יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, המכיר היטב את מקצוע ראיית החשבון. הוא הודה בפני: "מעולם לא נתקלתי במאבק יצרי כזה, אבל כנראה שהתפקיד קורץ ומוכנים לעשות הכל כדי להיבחר".
בלנגה זוכה לתמיכת הנשיא הפורש קנה, וזו יתרון לא מבוטל. חוץ מזה הוא פופולרי בקרב המשרדים הקטנים ורואי החשבון מהפריפריה. לצדו נבחרת נשית המלווה אותו בקמפיין. פוליטית הוא זוכה לתמיכת שר האוצר כחלון. העוצמה של שטרק מגיעה בעיקר מהמשרדים הגדולים, שרואים בה מועמדת אותנטית שצמחה מתחום הביקורת, הנחשב ל"הארד קור" של הענף. היא קיבלה את תמיכתו של שר הכלכלה אלי כהן. שטרק עלתה לכותרות כחברת ועדת המינויים בשירות הציבורי (ועדת גולדברג). נטען שקרבתה לנתניהו פוסלת אותה מחברותה בה.
כנגד בלנגה הודלף שלא התקבל למועצת רואי החשבון, אך כשבועיים בלבד לאחר מכן הוא מונה כחבר מן המניין. עוד נטען שאינו רואה חשבון אותנטי, כי עיקר התמחותו בעריכת דין ובמסים. זאת אף על פי שכסגן נשיא ויו"ר ועדת המסים בלשכה הוא שימש בדיוק בתפקידים אלה. אז מה בדיוק השתנה?
שאלות שהפניתי למועמדים עשויות לספק מספר תובנות. בלנגה דוחה את הטענות על היעדר ניסיונו בביקורת: "התחלתי את דרכי המקצועית כשותף במשרדי רואי חשבון ועסקתי בביקורת ובמסים. רואי חשבון העוסקים בביקורת מהווים רק 18% מחברי הלשכה. רובם עוסקים במקביל גם במסים, כך שאני לא מבין את הטענות נגדי".
לדבריו, "מקצוע ראיית החשבון כולל מספר רב של התמחויות. נושא המיסוי שבו אני אכן מומחה הינו אחד המורכבים והסבוכים, ומהווה את נקודת הקשר העיקרית של הלשכה שלנו מול הרשויות".
בלנגה מפרט את האתגרים ואת תוכניותיו לעתיד: "אמשיך את העשייה שהובלתי, כולל פתיחת דלתות הלשכה לכלל חבריה. זו תהיה לשכה אונליין, זמינה ושקופה. כסגן נשיא שיתפתי מאות חברים בפעילות מקצועית. הפצתי חומרים מקצועיים שעד כניסתי לתפקיד נחשפו רק למיעוט פעיל. האתגר הוא מיתוג המקצוע והובלתו למקום שנכון להיות בו. אפעל לבדל אותו משאר המקצועות הקרובים. נגדיל את ייצוג רואי החשבון במיסוי מקרקעין, נפעל לחיסיון על מתן ייעוץ של רואי חשבון ואדאג להגדיל את שכר הטרחה".
איך אתה מסכם את המרוץ, שהתנהל בטונים צורמים?
"הקמפיין שלי עסק רק בעשייה. אני מודה שהמרוץ היה מאתגר. הופצו נגדי אינסוף ידיעות שקריות. מבחינתי, המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים. אני קורא לרואי החשבון ללכת ולהצביע. זאת ההזדמנות שלהם להשפיע על עתיד המקצוע".
שטרק היא רואת חשבון ותיקה, שמכהנת כסגנית נשיא ב־27 השנים האחרונות. הבחירות הן ההזדמנות האחרונה שלה לעלות ליגה. היא משמשת גם כיו"ר ליגת־העל נשים בכדורסל וכדירקטורית בבנק מסד. בעבר שימשה כיו"ר נמל אשדוד וכדירקטורית בחברת החשמל, והיו טענות על התנהלותה.
"אני האישה הראשונה המתמודדת על נשיאות הלשכה מאז הקמתה, לפני 87 שנה. זהו מהלך משנה מציאות בלשכה ובארגונים הכלכליים", היא אומרת. "יתרוני הוא שאני מגיעה מהפרקטיקה. אני המתמודדת היחידה בבחירות שפעילה ומנהלת משרד רואי חשבון, וזה דבר שמתבקש מהמתמודדים לנשיאות. אם אבחר, אפעל לקידום חקיקה שתאפשר לרואי חשבון לייצג במס שבח, ולקבל חיסיון על המידע על הלקוחות בנושאי מס. אפעל לצמצום מורכבות מערכת המס ולשמירה על המעמד כולל עצירת השחיקה בשכר הטרחה".
שטרק מסכמת את המערכה: "הייתה חריגה מהכללים הדמוקרטיים. מתחרי עשו שימוש לא לגיטימי בהשמצות והכפשות, הודעות אנונימיות שקריות, הרבה מאוד פייק ניוז וסילוף עובדות. ההתנהלות פוגעת בחברים ובתדמית הלשכה. אנו כרואי חשבון מחויבים לכללי אתיקה".
בתגובה על המחלוקת בנוגע לכשירות חברותה בוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות הציבורי, אומרת שטרק: "המינוי שלי מהווה תעודת כבוד. רואי חשבון צריכים לקחת חלק בתהליכי קבלת החלטות. העתירה נגדי לבג"ץ מתבססת על סילופי דברים ללא בדיקת העובדות. המינוי שלי עבר את הבדיקה של הגורמים המשפטיים הרלוונטיים ואושר פה אחד בממשלה. לצערי, המתחרים שלי מנסים לחבל במינוי בכל דרך, ועושים שימוש בהודעות אנונימיות במטרה להכפיש, מאחר שהם מרגישים מאוימים מהמינוי שלי לתפקיד כה בכיר".
6. חינוך חובק עולם
לרשת החינוך הבינלאומית World ORT, שבניהול אבי גנון, אסור מבחינה משפטית להשתמש בשם העברי "אורט ישראל" בגלל סכסוך משפטי. בשנת 2006 החלה World ORT לפעול עצמאית ובנפרד מרשת אורט ישראל. "הפעילות הנפרדת אינה מפריעה לנו. אנחנו לא מתחרים בהם והם לא בנו. לדעתי, צריך עוד ארגונים שיעסקו בענייני חינוך והכשרת מקצועית", אומר המנכ"ל גנון.
הרשת הוקמה בשנת 1880 כדי לחנך את צעירי העולם היהודי למדע וטכנולוגיה, בשילוב ערכי התרבות היהודית. מטרה נוספת בתחילת הדרך הייתה שיפור חייהם של יהודי רוסיה. כיום מפעילה הרשת 235 בתי ספר ומכללות עבור 300 אלף סטודנטים ברחבי העולם. כמובן שגם ישראל נמצאת על המפה בזכות רשת בתי הספר הטכנולוגיים קדימה, מרכזי מצוינות בפריפריה ופעילויות חינוך נוספות.
מרבית התרומות, הנאמדות ב־20 מיליון דולר לשנה, מגויסות מיהודי ארה"ב, קנדה, אנגליה ושווייץ. ההשקעות בישראל נאמדות ב־50 מיליון דולר לשנה. 60% מהתקציבים מגיעים ממשרד החינוך. גורמים עסקיים ישראליים תורמים 5 מיליון דולר נוספים.
"ההשקעה בחינוך אינה מספיקה, ויש הרבה מה לעשות בדרך לצמצום פערים. השאיפה העיקרית שלנו היא להשקיע בחינוך הטכנולוגי, ואנחנו משתפים פעולה עם ארבע מכללות כדי לחנך את הדור הבא", אומר גנון לקראת פתיחת שנת הלימודים בשבוע הבא.
מהם האתגרים העיקריים בפעילות הארגון?
"שתי מטרות עיקריות. הראשונה היא מניעת תופעת ההתבוללות, ולצורך העניין אנחנו מקימים בתי ספר יהודיים בעולם ברמה גבוהה. ההורים שמחים לשלוח את הילדים שלהם. אנחנו מפעילים 18 בתי ספר עם 10,000 תלמידים. המטרה השנייה היא לצמצם פערים ולהעשיר את הידע של ילדי הפריפריה".
מה המסר שלך לקראת פתיחת שנת הלימודים?
"אי אפשר להמשיך לחנך ילדים ברמות הקיימות בפריפריה ולהנציח את הפערים. ילד באופקים חייב לקבל את אותה הזדמנות כמו ילד ברעננה. יש צורך בהשקעה אישית במיוחד במתמטיקה ובפיזיקה. ההורים בפריפריה לא יכולים לשלם 120 שקל לשיעור פרטי. אנחנו פועלים לגיוס גופים מהמגזר השלישי כדי לסייע".
מהי עמדתך בנושא הסללת תלמידים מוחלשים לעבודות כפיים ולא למקצועות עיוניים?
"אני עצמי בוגר הסללה משנות ה־80. כמי שגדל בשכונה ד' בבאר שבע שלחו אותי ללמוד מקצוע. אין סיבה להפנות אוטומטית ילד לתחום לימוד בלי להתחשב בכישורים. אפשר כמובן ללמוד מקצועות צווארון כחול בדומה למודל הגרמני. חברות הרכב הגרמניות המובילות מאמצות בתי ספר, ועם סיום הלימודים מגייסות לעבודה את התלמידים המוצלחים. כל זה חייב להיות בהסכמה ובבחירה חופשית ולא בכפייה".
ומה דעתך על תוכנית לימודי 5 יחידות מתמטיקה של השר בנט?
"אנחנו שותפים לתוכנית וכמובן תומכים בה. הלימודים יאפשרו להגדיל את פוטנציאל הכישרונות בדרך ליחידות מובחרות בצבא ולאחר מכן להייטק. הלימודים יצמצמו את המחסור במהנדסים ובפיזיקאים. הגיל הממוצע של הפיזיקאים עומד כיום על 56, כי 'מלאי' העולים שהגיעו מרוסיה הולך ונגמר. פעם היינו בעשירייה הראשונה של מבחני פיז"ה ומאז התדרדרנו למקומות ה־30־40".
האם זאת שאלה של תקציבים, היעדר תכנון לטווח הארוך או סתם בירוקרטיה?
"גם וגם וגם. במשרד החינוך חסרים תקציבים להשקעות, וגם שכר המורים אינו מספיק אטרקטיבי למרות הרפורמות. אשתי, מורה, מרוויחה בנטו לא יותר מ־6,000 שקל ובמקרים חריגים 7,000 שקל. אבל יש גם הזנחה מקצועית אחרת. לפני חמש שנים, בעקבות גילוי מרבצי הגז, רצינו לקדם בשיתוף המשרד לפיתוח הנגב והגליל הכשרת טכנאי גז. פתחנו מרכזי הכשרה במכללת תל חי ובבאר שבע, כי חשבנו שהגז יחדור לתעשייה וישנה את פניה. אלפי סטודנטים התעניינו, וחלקם גם נרשמו. כשסיימו את הלימודים התברר לצערם שלא יקבלו תעודות הסמכה בגלל מחלוקת במשרד העבודה והרווחה. כתוצאה מכך היום יש אפס נרשמים. אף אחד לא מעוניין ללמוד מקצוע שאין לו ביקוש".