1. קצת יותר מחודש חלף מאז סבב ההסלמה האחרון בדרום, והימים האחרונים מסמנים שפרק הרגיעה המדומה עומד להסתיים: שני אירועים של הנחת מטעני חבלה גדולים על גדר המערכת, זריקות רימונים ומטענים נגד כוחות צה"ל, ומספר הולך וגדל של עימותי סוף השבוע - ביום שישי האחרון הגיעו כמעט 15 אלף פלסטינים לגדר. האלימות הגוברת לא עמדה השבוע במרכז סדר היום התקשורתי, אבל המגמה ברורה ועקבית. כשבאופק אין כל התקדמות מדינית, חמאס הולך ומשחרר את הרסן בהדרגה, הפרות הסדר גולשות אל השעות הקטנות של הלילה, ובישראל ובעזה נערכים לאפשרות של התדרדרות מהירה.
וכך, אף שהתקרית בצפון והמתיחות מול רוסיה בעקבות הפלת המטוס ביום ראשון גונבת את הכותרות, הגזרה המרכזית הצפויה להעסיק את צה"ל בתקופה הקרובה - ולמעשה בחודשים האחרונים של רא"ל גדי איזנקוט כרמטכ"ל - הייתה ועודנה עזה.
בחמאס יודעים היטב כי לעימות יהיה מחיר כבד. גם כך המצב הכלכלי ברצועה קשה ביותר, ובארגון מתנהל ויכוח אמיתי בנוגע לשאלה עד כמה למתוח את החבל. חמאס מעוניין בהסדרה גם ללא הרשות הפלסטינית, והחודש האחרון, שלא ניפק לו אף הישג, מחזק את הקולות שקוראים להסלמה ביטחונית. עימות צבאי צפוי לגרור את עזה למשבר הומניטרי של ממש, אך יש מי שסבור בחמאס שלארגון לא נותרו ברירות. בינתיים, כמו אצלנו, גם בעזה לא מקבלים החלטות.
אירועי הגדר והפרות הסדר ממשיכים ליצור לצה"ל בעיה מורכבת. הכוחות אינם מאומנים ומצוידים לעימותים יומיומיים על גבול עוין, ואין להקל ראש גם בתופעה שבה צעירים מתעדים את עצמם חודרים דרך הגדר, פוגעים בה ומפיצים ברשתות החברתיות. כל זה מגביר את תחושת המסוגלות, מבטל את תפיסת ההרתעה שאמורה ליצור הגדר, ובעיקר, יוצר מוטיבציה להמשך העימותים ובהיקפים גדולים יותר. זהו אתגר שבו לצד הצבאי החמוש יש בעיקר מה להפסיד מול מה שמוצג בעולם כמחאה אזרחית לגיטימית.
מה שמתחיל בעשרות או במאות בודדות בלילה יכול גם להגיע בקלות לאלפים רבים. צעדות השיבה לא הסתיימו בקיץ - הן רק שינו צורה. טרור העפיפונים בחצי השנה האחרונה ברצועה מלמד שמה שמתחיל כאירוע נקודתי מתרחב עד מהרה להיקפים משמעותיים בהרבה.
לצד התאמת התרגולות המבצעיות, בחינת תפיסת ההגנה על הגדר והערכה מחודשת של נוהלי הפתיחה באש בשעות הלילה, העיסוק בעניין צריך להיעשות גם ברמה המדינית וההסברתית, כצעדי הכנה לאירועים גדולים יותר שעלולים להתפתח על הגדר, עוד לפני עימות צבאי ברצועה.
2. בכלל, הזירה הפלסטינית תעסיק ככל הנראה את כולנו בתקופה הקרובה. בסוף החודש צפוי אבו מאזן לנאום באו"ם, ובישראל ממתינים להשלכות של הצעדים האחרונים של האמריקאים על הרשות הפלסטינית. בשנה האחרונה, למרות המשברים הגדולים והעברת השגרירות לירושלים, המצב הביטחוני ביהודה ושומרון נשמר יציב באופן יחסי. גם הפיגוע בגוש עציון השבוע, שבו נרצח תושב אפרת ארי פולד, עדיין אינו מסמן על שינוי מגמה.
בסך הכל, לא עלה מספר הפיגועים או ההתרעות הביטחוניות בתקופה האחרונה, אבל דברים יכולים להשתנות במהירות. מי שמחפש תשובה לשאלה איך למרות הקיפאון המדיני המוחלט וההחרפה ביחסים עם האמריקאים זה לא קרה עד עכשיו, לא ימצא אותה רק בהסברים על פעילות צה"ל והשב"כ או בתיאום עם מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. היא קשורה גם ליחסים שבין אנשים בחיי היומיום.
למרות הכל, בגוש עציון מתקיימים חיים משותפים, ולכל הצדדים יש מה להפסיד אם ישתנה המרקם העדין. אין זה מקרי שבכל הפיגועים הרצחניים האחרונים המחבלים לא היו תושבי האזור. בארבע השנים שחלפו מאז רצח שלושת בחורי הישיבה נרצחו בגוש שישה ישראלים, ואזרח נוסף נהרג מירי כוחותינו במהלך פיגוע דקירה. האירועים הותירו כמובן צלקות עמוקות והגבירו את ההפרדה והחשדנות בין האוכלוסיות, אבל בכל זאת, היסטוריה של מתינות ושכנות טובה יחסית עדיין מאפשרת את מה שאינו מובן מאליו.
3. בתגובה לביקורת של נציב קבילות החיילים יצחק בריק על כשירות הצבא למלחמה, הציג השבוע צה"ל בפני ועדת חוץ וביטחון את הנתונים והפעולות שנעשות באימונים בסדיר ובמילואים, בתוכניות מבצעיות, בציוד ובתחמושת על מנת להתכונן למערכה הבאה, גם אם תתרחש בכמה זירות במקביל.
בריק כזכור הזהיר משני דברים מרכזיים - משבר כוח אדם עמוק בצבא נוכח השינוי במודל הקבע וקיצור השירות הסדיר, ואי כשירות למלחמה הבאה. בצבא טוענים כי צה"ל נמצא ברמה הכשירות הגבוהה ביותר שלו בשנים האחרונות והציגו נתונים מפורטים, עד רמת החלפים והתחמושת הנדרשים אל מול היעדים שנקבעו.
אין מחלוקת על כך שבקדנציה של הרמטכ"ל גדי איזנקוט בוצעו בצה"ל הרבה מאוד שינויים, התאמות ורפורמות כדי להתאים את הצבא לאתגרים המשתנים. תחת איזנקוט הצבא היה כל הזמן בתנועה, ממתן פתרונות לאיום המנהרות ועד שינוי במבנה האוגדות ובמערך המילואים. כמו כן, בצה"ל טוענים שרק מי שמחזיק בכל הנתונים יכול לקבוע את מידת הכשירות והמוכנות, ובידי בריק אין הכלים הללו.
אבל גם אם בריק טועה בחלק מאבחנותיו או בדרך הצגת הדברים, דווקא ביום השנה ה־45 למלחמת יום הכיפורים, עצם הדיון הציבורי בנושא הוא בעל חשיבות גדולה. אסור שההסתכלות הרחבה של הדרג המדיני תתייחס רק לשנים האחרונות של איזנקוט כרמטכ"ל: השינויים העמוקים בחברה הישראלית, מודל צבא העם, קיצור השירות, מערך המילואים, בריחת המוחות - כל אלה הם תהליכים ארוכי שנים, ובמידה רבה החשיבות של בריק היא בעצם הבאת עמדה נוספת לשולחן הדיונים. הביקורת כשלעצמה מחייבת גם את הדרג המדיני לעסוק בנושא, וספק רב אם ללא בריק היה הדיון הזה מתקיים.
כעת, התפקיד של הקבינט ושל ועדת חוץ וביטחון הוא להעמיק ולהעלות סוגיות שונות בפני הדרג הצבאי. בתקופות שקדמו למלחמת לבנון השנייה וצוק איתן זה היה חסר מאוד - הדרג המדיני נטה לקבל, כמעט בבחינת זה ראה וקדש, את תמונת המצב שהציג הצבא. לא מן הנמנע שבעוד כמה שנים גם בצמרת הבכירה בצה"ל יעריכו את תרומתו של בריק.