If I leave here tomorrow
Would you still remember me?
For I must be travelin' on now
'Cause there’s too many places I’ve got to see.
But if I stayed here with you, girl,
Things just couldn’t be the same.
'Cause I’m as free as a bird now,
And this bird you cannot change.
And this bird you cannot change.
And this bird you cannot change.
Lord knows I can’t change.
מתישהו בשבועיים האחרונים של אוגוסט, חבויים באנונימיות יחסית בין הפקות המוות המפוארות של אריתה פרנקלין וג'ון מקיין, מתו רובין ליץ' הבריטי מ"עשירים ומפורסמים" ואד קינג הקליפורני מ־Lynyrd Skynyrd, הנציגה הגאה והמתריסה ביותר של הרוק הדרומי, ששטף את אמריקה בגֵיסות גיטרות גיבסון עתירות דיסטורשן בתחילת שנות ה–70'. אני כותב על הזרם המוזיקלי הזה מאז שאבי גנור ואני הלכנו לשמוע את האחים אולמן בקולוסיאום באוקלנד ב–1975, השנה שבה נפגשנו בתור להרשמה ב–SFAI.
אדם ברוך ערך את "מושג", כתב עת לאמנות, וביקש ממני הצעות. ב–1976 הופיע עמוד שכתבתי על ההופעה ההיא עם צילום מאת גנור. האמת שזייפתי אורגזמה; ב–75' היו האולמנים צל חיוור של עצמם, מנסים לשוב ולמצוא את הצליל האופייני שלהם אחרי מותם של דוויין אולמן וברי אוקלי, ובשיאו של סכסוך פנימי מדמם בין הגיטריסט הנותר דיקי בטס ובין הסולן גרג אולמן. רוקנרול חזק וסוחף לא נובע מלהקות שעלו על שרטון. תשאלו את הביטלס, הסטונס, קרים ואחרות. אבל אינך יכול להציג רוק דרומי ולשורר בשבחו ולגדף את ההופעה שבה השתמשת ככרטיס ביקור, אז זייפתי.
שני דברים מאפיינים רוק דרומי: במיטבו הוא היה כובש, פטריוטי, קצבי, גועש בסולו גיטרות וקולח במילים שניסו לרומם את גאוותו השמוטה של הדרום אחרי מלחמת האזרחים; ומאזינים בישראל כמעט לא נחשפו אליו. כמו שאמר לי חבר שאת טעמו במוזיקה אני מעריך כאשר התחננתי בפניו להאזין לאלבום האחרון של גרג אולמן שיצא אחרי מותו: הקשבתי ואני לא מתחבר לזה, יותר מדי אמריקנה.
כמי שמבלה זמן רב מחייו באמריקה, לא ירדתי לסוף דעתו. נדמה לי שהכוונה היא שהסאונד התוקפני, הכועס והקצבי למרות הבלדות הנהדרות הרבות המאפיינות אותו, הוא התרסה גדולה מדי עבור מי שאמריקה עבורם היא ניו יורק, לוס אנג'לס ומקסימום סן פרנסיסקו. מדובר בחובבי רוק קלאסי שלהקות מיתיות כצ'רלי דניאלס בנד, מרשל טאקר בנד, Wet Willie, זק בראון, Drive-By-Truckers, ג'ייסון איסבל והאחים אולמן לא מדברות אליהם. מאוחר מדי בחייהם כאוהדי רוק קלאסי הם גילו שאת My Redneck Friend כתב ג'קסון בראון, הבולט בין היוצרים המוכשרים בקליפורניה, על חברו גרג אולמן.
מעל האוגדה הקולנית הזאת מרחפת עם מוטת הכנפיים הגדולה והמרשימה שלה, לינרד סקינרד, הלהקה שנהרגה שלוש פעמים ועדיין השתקמה וקמה לתחייה; הלהקה שקנתה את עולמה בשיר שהעז להביע אהבה לאלבמה ועוד על גבו של ניל יאנג. הלהקה שהמנוני רוק דרומי גדולים מנוכסים לה, כמו Free Bird. הלהקה שכל במאי שיש לו שתי דקות הרות גורל בסרטו, תוקע בהן שיר שלה. הלהקה שאינני נכנס למכונית בלעדיה.
אד קינג (68) מת מסרטן כבד. הוא היה וירטואוז גיטרה שהופיע בהרכב של לינרד סקינרד ב–1972–1975 וב–1987–1996. הלהקה הוקמה על ידי חבורת נערים מג'קסונוויל, פלורידה. מחבר השירים והסולן היה רוני ואן–זאנט. גארי רוסינגטון ואלן קולינס היו נגני גיטרה. קינג היה חבר להקה אלמונית בקליפורניה ונעתר להזמנת ואן–זאנט להצטרף כנגן בס ואחר כך כנגן גיטרה שלישית עם הצטרפות ליאון וילקסון כבסיסט. כאשר חבריו החלו להשמיד חדרי מלון כמיטב המסורת, שתו, עישנו ושאר הרגלים שעליהם שילמו מחיר מלא, חטף קינג בקבוק בראש מוואן–זאנט, שנטה לאלימות כשהיה שיכור, הלך לחדרו, ארז את מטלטליו ונטש את סיבוב ההופעות מבלי לומר מילה.
על המצב הבלתי אפשרי מצדו שאליו נקלע, מספר קינג בנתח הראוי מהסרט התיעודי המצוין על הלהקה "If I Leave Here Tomorrow", שצולם בעת מחלתו. הפרישה הקפריזית התבררה כגורלית. שנתיים לאחר מכן, באוקטובר 1977, בדרכם מהופעה להופעה, עלתה הלהקה על מטוס הבוכנה החכור שלה שהוכרז בלתי כשיר לטיסה. למי שהביעו ספק בתבונת ההחלטה לטוס, ענה ואן–זאנט ש"כאשר זמנך מגיע הוא מגיע וכל שעליך לעשות זה לנשק את התחת שלך לשלום". מנטרה מאצ'ואיסטית מיותרת ונוטפת טסטוסטרון מאת הזמר הקטן שעמד יחף על הבמה וטיפח כרס קטנה של סובא בירה כבר כאדם צעיר.
המטוס חרק וגנח כל הדרך, עד שמעל מיסיסיפי כבה מנוע אחד. ארטימוס פייל, המתופף יוצא המרינס ומי שהתגורר בירושלים בשנות ה–80', כשהוא מסתתר בעיר הקודש מאשמת אונס שממנו זוכה לבסוף, נכנס לתא הטייס. הטייס והנווט נראו לו כמלאך המוות ועוזרו. אחרי שבירר שהמטוס יכול לטוס עם מנוע אחד, כבה המנוע האחר, ופייל חזר לקבינה והורה לחברי הלהקה והפמליה להיכנס לתנוחת נחיתת אונס. "המטוס צנח כמו אבן", מספר פייל בסרט וכובש את בכיו, "החברים שלי היו גיבורים, אף אחד לא צעק, אף אחד לא בכה. כל אחד שקע במחשבותיו והתפלל".
המטוס ובו לינרד סקינרד התרסק בחורשה במיסיסיפי. רוני ואן–זאנט, סטייב גיינס (נגן הגיטרה שהחליף את קינג) ואחותו זמרת הרקע קאסי גיינס נהרגו מיד. לפני שמת מפצעיו הספיק מנהל ההפקה דין קירקפטריק להזיז חלק כנף שמעך תחתיו את רוסינגטון. שני הטייסים נהרגו בקוקפיט. מי שלא נהרגו סבלו משברים רבים בכל גופם ופונו במצב קשה לבתי חולים. אפילו וולטר קרונקייט בחדשות הערב של CBS בישר על התאונה, אך התקשה בהגיית שם הלהקה שלה קרא ליניארד סקיניארד.
***
גארי רוסינגטון הוא השריד האחרון מההרכב המקורי של סקינרד. הוא לקה בהתקף לב ובסיבוכים אחרים ב–2015 והוא לא רוצה למות באמצע מסע הופעות. אלן קולינס שרד את ההתרסקות, הפך משותק בתאונת דרכים ב–1980 ומת מדלקת ריאות ב–1990. ליאון ווילקסון שרד את התאונה ומת ממחלת כבד ב–2001. הפסנתרן בילי פאואל מת ב–2009 ממחלת לב, והמתופף בוב ברנס, שדעתו נטרפה, נהרג בתאונת דרכים ב–2013. הלהקה שסופחה להיכל התהילה של הרוק ב–2006 איבדה שמונה חברים מהרכבים שונים ונחשבת אחת הלהקות הפחות ממוזלות בתולדות הרוק. הלהקה הופיעה עם דגל הקונפדרציה הדרומית תלוי מאחוריה והיא נחשבת למקדמת המוזיקלית הגדולה ביותר של האתוס הלא מדויק של אדומי צוואר גזענים, שונאי שחורים ומיעוטים אחרים. כעת היא סוגרת את הבסטה בסיבוב אחרון.
רוסינגטון (66) - עם ריקי מדלוק, לשעבר מבלקפוט, ומרק מאטיקה הצעיר - הוא בעל הבית של שלישיית הגיטרות שהיא המסד של הלהקה. כפי שהבחין המפיק אל קופר, מקים "דם, יזע ודמעות", נגן האורגן ב"כמו אבן מתגלגלת" של דילן וחבר בהקלטות הסופר–סשן עם סטיבן סטילס ומייקל בלומפילד שהפיק את שלושת האלבומים הראשונים של סקינרד - הגיטריסטים של הלהקה מעולם לא אלתרו. בעוד נשמת אפה של להקה כמו האחים אולמן הייתה יכולתה לנגן את הרפרטואר הגדול של שיריה במאות אופנים שונים, למדו סקינרד את קטעי הסולו שלהם בקפדנות ונשמרו עד התו האחרון. גם מה שנשמע ספונטני, כמו אד קינג סופר "1, 2, 3" בתחילת Sweet Home Alabama או ואן–זאנט אומר Turn it up בשיר, נבחר בקפדנות. חדי האוזן השומעים את ניל יאנג שר באחד הרווחים Southern Man, שיחשבו שוב; זה קופר המחקה את יאנג.
שום דבר בשירים של סקינרד לא יכול להתפרש לשתי פנים. דגל הקונפדרציה היה סוג של הגדרת זהות דרומית שלא היה בה משום אמירה פוליטית. כאשר הוויכוח הפוליטי התלהט, החליפה סקינרד את הדגל הדרומי לדגל של ארצות הברית והבהירה בראיונות את עמדתה. "בית מתוק אלבמה" אהוב בפיטסבורג ובניו יורק כפי שהוא אהוב בדרום. זהו אחד ההמנונים הגדולים של הרוק האמריקאי ואין נסיעה הגונה באמריקה שהשיר לא יתנגן בה. הסיפור על סכסוך הדמים עם ניל יאנג לא היה יכול להיות יותר משעשע. תחילתו של "אלבמה" ברוסינגטון יושב בצריף של הלהקה על המים בפלורידה ומנגן ריף של ארבעה תווים ללא הפסקה. קינג נכנס והוסיף קונטרה משלו, וזו שבתה את אוזנו של ואן–זאנט.
תמשיכו לנגן, הורה ואן–זאנט לפקודיו, ואלה פיתחו את המוזיקה. ואן־זאנט יצא לדוג לרבע שעה וחזר עם המילים. בתגובה למילים "בבירמינגהם אוהבים את המושל", עונה המקהלה "בו, בו, בו", שזה בוז באנגלית. רוני שר שווטרגייט לא מטרידה אותו ושואל את הצפוניים אם מצפונם מטריד אותם. אחרי שניל יאנג כתב את Southern Man ו–Alabama בשני אלבומים עוקבים, שניהם שירים החובטים במנטליות הדרומית, נכתב "אלבמה" ובו השורה "שמעתי שמר יאנג שר עלינו, שמעתי שניל הזקן משמיץ אותנו, אני מקווה שניל יאנג יזכור שגבר דרומי אינו זקוק לו". סקינרד אהבו את יאנג ויאנג אהב את סקינרד.
ואן–זאנט לבש טי–שירט של יאנג, כולל על עטיפת אחד האלבומים. יאנג שר את "אלבמה" באזכרה לתאונת המטוס וחיבר להם שני שירים שנכנסו בסוף לאלבומו On The Beach. ב–2009 הורה בוב ריילי מושל אלבמה שעל מספרי המכוניות ייכתב "בית מתוק אלבמה". מעל האח בביתו של ואן–זאנט היה תלוי רובה עתיק ממלחמת האזרחים, אבל הוא שנא נשק. את עמדתו בנושא היטיב להביע בשיר Saturday Night Special, כינוי לאקדח זול ומסוכן, שבו המליץ להשליך את כל כלי הנשק.
Free Bird, שירה המוכר והאהוב ביותר של סקינרד, מזכיר במבנה ובהתפתחות המוזיקלית שלו את "מדרגות לגן עדן" של לד זפלין. השיר התחיל אצל אלן קולינס עם תווי הפתיחה המלודית. רוסינגטון הוסיף משלו והמנגינה תפסה את אוזנו של ואן–זאנט, ובאחד הלילות זה חיבר לה מילים. השיר פשוט עד כאב וזה כוחו. גבר מסביר לאישה מדוע אינו יכול להכות שורשים במקום אחד, להישאר, להקים משפחה. השיר משנה קצב והופך לאורגיה של גיטרות. באלבום מופיעה גרסה של 9:08 דקות שקוצצה ל–4:55 להשמעה ברדיו. כמו "ליילה" של קלפטון וג'ים גורדון לפניו, אין לו תקומה ללא שני חלקיו במלואם. הפופולריות של השיר הייתה כה גדולה שמעריצים נהגו לצעוק Free Bird בהופעות של להקות אחרות, ואלה לעתים נתנו להם את מבוקשם וניגנו את השיר.
במרוצת השנים הקליש שיערם הארוך של החברים ונעשה מעט מגוחך. ג'וני ואן–זאנט, אחיו הצעיר של רוני, התגבר על חששו הטבעי והחליף את האח המת כסולן. ההרכב המקורי הותיר אחריו מבחר גדול של שירים טובים שההרכבים החדשים הוסיפו לו. עד 1987 ליקקה הלהקה את פצעיה ואז חזרה להופעות "האיחוד" שממשיכות עד עכשיו. לילה אחד לפני כמה שנים הלכנו לשמוע אותם בלונדון אחרי הופעה של קלפטון. האולם היה קר וקודר. עם קירות בטון חשוף. הצליל היה מתכתי. השירים נשמעו מחוץ לכל הקשר. אינך יכול לבקש מחוליגנים בריטים להתרפק על הדרום האמריקאי, אף שבהופעה מפורסמת ב–1976, שבה ניגנה סקינרד לפני הסטונס, על במה שאליה הייתה מחוברת הלשון המפורסמת, היא נתנה הופעה מדהימה שגרמה למיק ג'אגר התמוטטות עצבים קטנה. כשהוא ממרה את ההוראות שניתנו לו, משך ואן–זאנט את חבריו לעלות על הלשון ועליה ביצעו את Free Bird.
לפעמים נדמה שרוק דרומי ישיר וניאנדרטלי מדי לאנינים. הרעש גדול מדי. הגיטרות מייללות. יש הרבה סלייד, תופים רועמים ודגלים ברקע. לפעמים נראית הלהקה כפרסומת לג'ק דניאלס. ספק אם אפשר ללמוד לאהוב אותה. או שהיא נכנסת למחזור הדם או שלא. בתרבות האמריקאית היא התנחלה עמוק. אני תמיד מופתע כשאני גומר לקרוא ספר שלינרד סקינרד לא נזכרה בו בציטוט. הלהקה הפכה לרפרנס תרבותי וסופרים מתחרים ביניהם מי יזכיר אותה יותר.
***
Gimme Back My Bullets // ואן–זאנט שר על חיי ההוללות הכבדה שלו על רקע רוסינגטון וקולינס המחליפים ריפים בלוזיים.
Tuesday’s Gone // הרגעים היותר חזקים של סקינרד היו בלדות איטיות. שם באו לידי ביטוי נטיות הקאנטרי שלהם והחוב המלודי לביטלס. ביצוע נפלא של השיר שר גרג אולמן באחת ההופעות האחרונות לפני מותו.
Ballad of Curtis Loew // בלדה על נגן בלוז שחור, שבה קינג ורוסינגטון מנגנים סלייד אקוסטי.
Workin’ for MCA - אל קופר גילה את הלהקה מנגנת בבר והחתים אותה על חוזה של 9,000 דולר, שהיה שוד בצהרי יום.
Gimme Three Steps // משיריו האוטוביוגרפיים של ואן–זאנט, שבמרכזו היתקלות פיזי עם בריון חמוש ושיכור בבר. "תן לי שלושה צעדים ואני איננו", אמר ואן–זאנט.
What’s Your Name // מה שמך ילדה קטנה? - שיר על הגרופיות בדרכים, עם גיטרה נפלאה של סטיב גיינס שבניגוד לחבריו ניגן בפנדר סטרטוקסטר.
That Smell // למרות סגנון החיים הפרוע היה ואן–זאנט נגד סמים קשים אחרי הלילה שבו נכנסה הגראן–טורינו של רוסינגטון בעץ והוא שבר את כל שיניו הקדמיות.
Simple Man // בלדה אפית פופולרית המוקדשת לעובדת צווארון כחול ובנה הקטן.
Sweet home Alabama // אמרנו.
Free Bird // גם אמרנו.