עימות בין נתניהו לליברמן סביב מינוי הרמטכ"ל הבא

גדי איזנקוט הוא הרמטכ"ל ה־21 של צה"ל. בקרוב צריך למנות את הרמטכ"ל ה־22 ואת סגנו, מי שיהיה המועמד המוביל לתפקיד הרמטכ"ל ה־23. הבעיה היא שהתהליך הזה מתחיל להזכיר זריקת רימון. כזכור, כשזורקים רימון סופרים 21, 22, 23, ואז מגיע הפיצוץ. במקרה שלנו, הוא כבר כאן. בתשובה לשאלתו של יוסי מלמן מ"מעריב" במסיבת העיתונאים שלשום בניו יורק, אמר ראש הממשלה נתניהו כי "עוד לא התקבלה ההחלטה מי יהיה הרמטכ"ל הבא".

דבריו אלה מנוגדים להצהרתו של השר הממנה, אביגדור ליברמן, בראיון ל"ידיעות", שם אמר ש"כבר החלטתי על מי אמליץ לתפקיד". הידיעה הזו, אתמול ב"מעריב", חושפת את קצהו של קרחון, שהוא בעצם שלולית גדולה של דם רע ומים עכורים שקפאה וממאנת להפשיר. כרגע, מה שמעכב את מינוי הרמטכ"ל ה־22 של צה"ל הוא חילוקי דעות בין השלושה: שר הביטחון ליברמן מחד, ראש הממשלה ורעייתו מאידך. הסיבה: לנתניהו מועמד משלו לתפקיד, שאינו מומלצו של שר הביטחון. 
 

ראש הממשלה (ורעייתו) רוצים את האלוף אייל זמיר. מי שכיהן עד לאחרונה כמפקד פיקוד הדרום ויותר חשוב מזה, קודם לכן כיהן כמזכירו הצבאי של נתניהו. כמזכ"ץ, זכה זמיר לאמונו המלא של הבוס נתניהו. מי שמכיר את הדרך שבה הדברים מתנהלים שם יודע שאמונו של נתניהו מותנה באמונה של הגברת. הם שמו עליו עין כבר שם. לזכותו של האלוף ייאמר שהוא ראוי לאמון הזה. הבעיה היא שהשר הממנה חושב אחרת.

 

שלא תהיה טעות: זמיר הוא אלוף מוכשר, קצין ראוי שעונה על הקריטריון "עשוי מחומר של רמטכ"לים". זמיר נהנה מהערכתו של ליברמן עוד מימיו כמזכיר צבאי ועוד יותר מכהונתו המוצלחת כמפקד פיקוד הדרום. זמיר הוא, להערכתי, מועמדו של ליברמן לתפקיד סגן הרמטכ"ל. הוא עשה רק תפקיד אלוף אחד, הוא צעיר יחסית, הוא לא מכיר את הזירה הצפונית (והעיקרית), הוא לא עשה תפקיד רוחב משמעותי. ליברמן לא ישים ליד ההגה של צה"ל מישהו שארגז הכלים שלו לא התמלא. זמיר הוא המועמד האידיאלי לתפקיד הרמטכ"ל ה־23 של צה"ל. לא ה־22.
 

לתפקיד הרמטכ"ל מתלבט ליברמן בין שניים: סגן הרמטכ"ל אלוף אביב כוכבי וראש אמ"ץ לשעבר, אלוף ניצן אלון. על פניו, היתרון אצל כוכבי. ארגז הפעולה שלו מלא וגדוש בכל טוב: כוכבי היה מפקד אוגדת עזה ומפקד פיקוד הצפון וראש אמ"ן ומח"ט הצנחנים בחומת מגן וסגן רמטכ"ל ומה לא. זה כמעט מצב של "אי אפשר לא למנות אותו". אבל מי שמכיר את ליברמן יודע שאצלו הכל אפשרי. לו הייתי צריך להמר, הייתי מהמר שליברמן ימנה בסופו של דבר דווקא את אלוף ניצן אלון. ליברמן שם עין על אלון מזמן, כמעט מהרגע הראשון שבו התיישב על כס שר הביטחון. הוא גם אהב את העובדה שהרמטכ"ל הפקיד בידי אלון את "תיק איראן", אחרי שסיים את הכהונה המוצלחת כראש אגף המבצעים. 
 

והכי חשוב: ליברמן מחפש שינוי. הוא רוצה רוח חדשה. בכוכבי, שאותו הוא מעריך, הוא רואה ממשיכה של המציאות הקיימת שהתגבשה במטכ"ל בשנים האחרונות. ניצן אלון ואייל זמיר מייצגים, מבחינת שר הביטחון, את הרוח החדשה, את הדור החדש, את הדבר הבא, משהו שונה לגמרי. הם לא חושבים בתוך הקופסה, הם פתוחים להצעות, הם לא מקובעים. להערכתי, מניתוח הגורמים הרבים איתם התייעץ ליברמן לאחרונה, זו מגמתו. ניצן אלון הוא המועמד שלו. הוא רוצה משהו חדש, הוא רוצה להפתיע, הוא לא רוצה לעשות את המובן מאליו.
 

השורה התחתונה, הלא סופית, היא שניטש כרגע עימות דרמטי בין נתניהו לליברמן סביב הסוגיה הקריטית הזו. קשה להמר איך זה ייגמר. הימור אחד נראה בטוח: אין כוח בעולם שישכנע את ליברמן להיכנע ולזרום עם נתניהו. הוא ימנה לרמטכ"ל את סרגיי שויגו לפני שיסכים למינוי אייל זמיר. רמטכ"ל כזמיר לא יספור את שר הביטחון, וזה יהיה המעקף המושלם של נתניהו, שמשתדל (כהרגלו) להשתלט על כל קרדיט ביטחוני שעובר בסביבה. מעורבותו האובססיבית של נתניהו בנושאי ביטחון רק תגבר אם יצליח למנות רמטכ"ל בהזמנה אישית, וזה יהיה סופה של סמכותו של ליברמן במטה הכללי. כלומר, זה לא יקרה כל עוד ליברמן שר ביטחון.