הגשמים מביאים ברכה לחקלאים, אומר המשפט העתיק. הגשמים מביאים גם ברכה לגנבים. הם גילו את ברכת הגשם מהיום שבו התברר להם שכאשר יש סופות רעמים, ברקים וגשמים, מנגנוני האזעקה בחנויות מתחילים לצפצף בהיסטריה וגורמים לשכנים מוטרדים לצלצל בפאניקה למשטרה, שתבוא להפסיק את הרעש המטריף.
לייזר העקום, טיפוס גבה קומה, בעל מבנה גוף שממנו יוצאים כל מיני עיקולים שלא מופיעים בשום ספר על מבנה גוף האדם, מתעסק מאז הבר מצווה שלו בגניבות. לייזר התחיל בגניבת ונטילים של אופניים, עבר לגניבת אופניים שלמים ובצעדים אטיים עלה בסולם הדרגות של מועדון הגנב העברי ועבר למכוניות, פריצה לקיוסקים וחנויות לבוש. בגיל 18, אחרי ששוחרר משירות צבאי בגין כל סעיף אפשרי, החל להתקדם במהירות ונחשב למקצוען שבין פורצי חנויות הזהב והתכשיטים.
אף על פי שלייזר העקום לא הקדיש זמן רב ללימודי החובה בבית הספר היסודי, הוא בעל כושר קליטה משובח ויכולת טכנית מדהימה. אם הוא היה הולך בכיוון הנכון, אין ספק שהיה הופך לאישיות מכובדת ומועילה לחברה.
לייזר טוען שהשוטרים הם אנשי העולם התחתון שלא היה להם אומץ להיות פושעים. מאז שחטף מכות משוטרים בגיל 15 הוא מתעב את כחולי המדים בצורה חולנית. מה גם שבמהלך אותן מכות הם שברו ועיקמו לו את הדבר היחיד הישר שהיה לו - האף.
יום אחד לייזר מחליט להתלבש על חנות זהב ויהלומים ברחוב העבודה. הוא עושה תצפיות על החנות ומגלה שהבעלים, מר י.ד. רוזנבאום, הוא אלמן יהודי, חרדי שבחרדים, שמתגורר בבני ברק עם בתו.
לייזר, הנוהג להכין את ה"מכות" שלו בצורה יסודית, מבצע כמה מדידות ולומד שהקיר של בית המלאכה של החייט, שמחובר לקיר חנות הזהב והיהלומים של רוזנבאום, הוא כל כך דק, עד שיספיקו שלוש מכות פטיש של 10 קילו.
ביום שישי גשום וסוער, אחרי שרוזנבאום נוטש את החנות לטובת כניסת השבת, עובר לייזר ליד החנות ונותן מכה קלילה בוויטרינה שמעוררת את פעמון האזעקה שמטריף את השכנים, שמצלצלים למשטרה, ששולחת ניידת. השוטרים מדווחים למוקד שהחנות נראית שקטה, ומוסרים את הטלפון למקרה חירום שמופיע על הדלת. הטלפון של אדון י.ד. רוזנבאום.
רוזנבאום מגיע כעבור חצי שעה, משתיק את פעמון האזעקה הצווחני ונוסע לביתו. 20 דקות מאוחר יותר עובר לייזר העקום שוב ליד החנות ונותן "קטנה" לדלת. שוב פוצח מכשיר האזעקה בשיר מזמור לשכנים, ששוב מזעיקים את המשטרה, ששוב שולחת ניידת ושוב מזעיקים את רוזנבאום.
רוזנבאום מגיע בפעם השנייה, משתיק את האזעקה המנדנדת ומדליק אותה מחדש ומתפלל שלא תתחיל להשתולל, כי השבת עומדת להיכנס בכל רגע.
לייזר הממזר יודע מתי נכנסת השבת, ושלוש דקות לפני כניסתה הוא עובר על יד החנות ונותן לדלת בעיטה קטנה שמקפיצה את מערכת האזעקה, שפוצחת בזמירות שאינן זמירות שבת. שוב השכנים מצלצלים למשטרה. לשוטרים נמאס והם מצלצלים לרוזנבאום, שמודיע להם שאו–טו–טו נכנסת השבת ולא מעניין אותו שהאזעקה תצפצף.
קולות הרעמים והברקים וגשם הזלעפות מכסים על הצפצופים מהחנות, שהולכים ונחלשים ככל שהסוללה של מכשיר האזעקה שומר השבת מתרוקנת. בסביבות השעה תשע בערב הסוללה מתרוקנת, ולייזר עושה סיבוב ליד החנות. הוא בודק את הסביבה, רואה שכל החלונות והתריסים מוגפים בגלל הסופה ומסמן לטנדר שניצב במרחק כמה מטרים מהחנות.
מיד מצטרפים אליו יוש המנדבוש ונביל הדביל, שפורצים בשניות את דלת העסק הקטן של החייט. בעזרת פטיש כבד הם שוברים את הקיר החוצץ בין החנות של החייט לחנותו של י.ד. רוזנבאום ובאמצעות עגלת שינוע הם מוציאים את הכספת מהחנות לטנדר ונעלמים לכיוון הפרדסים של פתח תקווה.
בפרדס הם מפוצצים את דלת הכספת בצורה מיומנת, מוציאים את הסחורה הנוצצת וקוברים את הכספת בבור שהוכן מראש. כעבור יומיים הם מוכרים את הסחורה הגנובה, שהוערכה בחצי מיליון דולר, במחצית משוויה, 240 אלף דולר.
יוש המנדבוש ונביל הדביל נוסעים לחו"ל וגומרים את חלקם בשלל בבתי זונות ובתי קזינו. לייזר קונה דירה בבני ברק ועוד משאיר לו כמות ירוקים שמאפשרת לו לחיות בנוחיות, עד שהוא מתחיל להריח את האבקה הלבנה.
כשנגמר לו הכסף הוא חוזר לנסות להכות במלטשות יהלומים, חנויות זהב וכל עסק שיש בו סחורה עוברת לסוחר. על פי דבריו, מישהו מלמעלה שם לו רגל ובכל ניסיון שלו לעשות מכה הוא נכשל בצורה אווילית, למרות התכנונים הקפדניים שלו. גם הרחת הרעל הלבן לא עושה לו טוב. הגוף שלו נחלש והוא הופך ליצור חולני, נרגן ומעורר רחמים.
יום אחד מתעלף לייזר ברחוב ומאבד את ההכרה, הוא ניצל על ידי יהודי חרדי שמנהל ארגון לעזרה רפואית בבני ברק. לייזר זוכה לטיפול חינם ולשטיפת מוח, שגורמת לו להתחיל להאמין בקדוש ברוך הוא ובחזרה בתשובה.
בגיל 35 נראה לייזר העקום גרוע עד מפחיד. הרב נחמן יוסלביץ, שהציל אותו ודאג למחסורו, מציע לו שידוך משובח עם יהודייה כשרה למהדרין, שהטבע לא חנן אותה במראה מי יודע מה ומטה.
לייזר המיואש, שלקה בנוסף לכל הצרות במחלת הנפילה, מולבש כיאות והולך להיפגש עם אבי הכלה המיועדת. הכלה, מכוערת יותר מלייזר, מעוקמת יותר ממנו וחולנית לא פחות ממנו לא נמצאת בפגישה. כשלייזר רואה את אבי הכלה הוא חוטף התקף אפילפסיה קשה, מתעוות, מפרפר ונופל לרצפה כשפיו מלא קצף, תוך שהוא שואל בזעקה את בורא עולם למה הוא נוקם בו דווקא עכשיו.
אחרי שהתאושש קצת אחז לייזר בידיו של אבי הכלה ובקול רועד אמר לו: "אני חייב להתוודות בפניך: אני זה ששדד את החנות שלך ברחוב העבודה". בנוכחות עדים שהיו במקום אמר רוזנבאום שהוא סולח ללייזר, ואף השביע אותו שיותר לא יסור מדרך הישר ושיהיה בעל טוב לבתו.
כשראה לייזר את אשתו המיועדת נכנסת בכיסא גלגלים לחדר, חטף התקף אפילפטי קשה נוסף, אך את מילת הכבוד שלו הוא לא הפר. לא בחמש השנים שבהן היה נשוי לה עד שנפטרה.
לייזר, שהיה בקי בעסקי זהב ויהלומים, הפך למנהל עסקיו של רוזנבאום. מדי פעם כשגבר עליהם יצרם, נסעו לאחד המכונים שבהם מקבלים טיפולי פוצי מוצי דיסקרטיים.
המזל הרע שלהם הביא לכך שבעת שבילו עם שתי צדיקות במכון, פשטה עליו המשטרה. אחד הבלשים שהועבר ממחלק רכוש למחלק מוסר זכר את רוזנבאום מהפריצה לחנותו ואת לייזר העקום שהיה חשוד ראשון בכל פריצה כזו. הבלש השובב עשה אחת ועוד אחת, והפרקליטות הכינה תיק לתפארת נגד י.ד. רוזנבאום על ביום פריצה לצורך גביית כספי הביטוח.
בקול בוכים סיפר רוזנבאום לשופט באילו נסיבות הכיר את לייזר העקום, ואיך השתדך עם בתו הנכה. השופט השתיק אותו ואמר שהסיפור נשמע כפרי דמיון חולני שרק אוויל יאמין לו, ושלח את י.ד. רוזנבאום לשנתיים מאסר. בגלל מצבו הרפואי הקשה נדחה משפטו של לייזר העקום לזמן לא מוגבל. מדי יום הגיע לחנות ברחוב העבודה, עבד כמה שעות ונסע לקבל טיפולים רפואיים ולעזור באגודות צדקה בבני ברק.
יום אחד נכנסו שני שודדים רעולי פנים לחנות ודרשו מלייזר לפתוח את הכספת. לייזר התנגד והתחיל לצרוח. אחד השודדים ירה בו מטווח אפס. למחרת נכתבו בסמרטוטונים שירי הלל על לייזר הגיבור שחזר בתשובה. שני החשודים בניסיון השוד, המוכרים בעולם התחתון כנביל הדביל ויוש המנדבוש, נעצרו בטנדר כשניסו להימלט מהזירה. בבית המשפט אמר עורך הדין שלהם שאין לחשודים כל קשר לשוד ולרצח העובד בחנות, וכי הוא מאמין שהצדק ייצא לאור והחשודים - אזרחים ללא רבב - ייצאו מהפרשה זכים כשלג.