אני ראויה לתפקיד בכיר יותר משגרירה באו"ם ורוצה תפקיד בקבינט. זה מה שניקי היילי חושבת, רוצה ומשתוקקת זה מכבר. אבל הנשיא דונלד טראמפ לא כל כך שם לב לרחשי לבה של השגרירה, וגם מי שמכיר את הבוז והביטול שטראמפ מפגין בכל הזדמנות נגד הארגון העולמי, יכול להניח שלנשיא לא כל כך אכפת מה שהשגרירה במוסד השנוא עליו רוצה.
היילי אמנם שיווקה הסברים ונימוקים להחלטתה. "אין שום סיבה אישית", הסבירה, "חשוב שעובדי ממשל יבינו מתי מגיע הזמן לזוז הצדה". שגרירים ודיפלומטים בכירים חייכו להסבריה. בשיחות מסביב לשולחנות במזנון המשלחות, נשמעה נשמעה כמעט בהסכמה כללית ההערכה שהתפטרותה של היילי היא מהלך מתריס ומתגרה כלפי הנשיא. היילי נושאת עיניה זה מכבר לתפקיד שרת החוץ של ארה"ב.
המחמאות מטראמפ היו מס שפתיים
כצפוי בכל התפטרות או פיטורי בכיר בממשל, טראמפ כמובן הרעיף שבחים על השגרירה והלל את תפקודה באו"ם בשנתיים האחרונות. אך כאמור, לטראמפ לא כל כך חשוב מה עושה נציג ארה"ב באו"ם. המחמאות להיילי היו מס שפתיים חסר כל משמעות. כמובן ששגריר ישראל בארגון דני דנון מיהר לפרסם הודעה מלאת שבחים להיילי. אם יש משהו שהשגריר דנון יודע לעשות, זה לפרסם הודעות לעיתונות.
להיילי מגיעים בהחלט שבחים על האופן הבוטה, הישיר והתקיף, שבו הגנה על ישראל, במיוחד במועצת הביטחון. מעשית, ההגנה שלה לא עזרה הרבה, אם בכלל. השגרירה השתמשה בווטו לסיכול הצעות החלטה נגד ישראל, בדיוק כמו השגרירים והשגרירות האמריקאים לפניה. היא נהגה להוסיף לווטו נופך של גינויים חריפים לחד-צדדיות נגד ישראל. בישראל בחרו לשכוח שהיא תומכת נלהבת בפתרון של שתי המדינות. עכשיו מעניין במי יבחר הנשיא טראמפ למלא את מקומה. ישראל איננה צריכה לדאוג. מי שיקבל או תקבל את התפקיד תהיה כפופה למדיניות הבית הלבן.