היעדרותן של נשים דתיות מהמאבק הצודק של MeToo# בולטת במיוחד

הנעדרות מאותו מאבק צודק, ובאורח בולט, הן נשים דתיות. החל ביהודיות כשרות מישראל, עבור במוסלמיות צנועות מכף רגל ועד ראש ועד נוצריות חסודות. כאילו אין בקהילותיהן פיגועי מין בנשים כפי שאין פיגועי מין בנערים בישיבות, או אינספור פגיעות מין בנערי מזבח קתוליים. המגזר הדתי בישראל בוחר בדרך כלל להעלים עין מפגיעות הן בנערים והן בנשים בחסות רבניו, שלא לדבר על היחס המפלה לנשים. מעזרת נשים, דרך איסור על שירת נשים ועד דיני נידה.

ארגוני “תקנה” ודומיהם שהוקמו במגזר פועלים בכיוון, אבל לי נדמה שעיקר עניינם הוא למנוע את מעורבות החוק והמשטרה האזרחית. לתפיסתי, אותם ארגונים פנימיים אינם פועלים על פי חוק, או על פי התקדמות החברה האנושית, אלא כפי שהם מפרשים את חומרת המעשה מול הפגיעה ב”והיה מחננו טהור”. 

אחרי גל התלונות, החשיפות וחיסולי הקריירות של עברייני המין הראשונים, החלה להתגבש, אצל חלק מן הגברים שנתפסו, טקטיקה ציבורית ומשפטית שפגעה היישר בבטן הרכה של המתלוננות. למה לא התלוננתם כשזה קרה, שאלו אותן. המהלך המתועב ביותר שייך לנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ (גם פטרון וגם נער שליח של האוונגליסטים) שהגן לאחרונה על מינוי שופט שנטען כי פגע מינית לבית המשפט העליון בארצות הברית.

טראמפ טען שהמתלוננת “נזכרה” באירוע כעבור שנים בגלל שיקולים פוליטיים. התירוץ הדפוק הזה חייב גל הסברים ברמה של הבהרות למפגרים מדוע אישה מותקפת מתקשה להתמודד עם חשיפה. התוצאה הייתה התפרצות ספונטנית של תנועת #לא_התלוננתי”, שחושפת את מוראות השימוש במקרה הפרטי במרחב הציבורי. 

בישראל, כמו בארצות הברית ובמרבית מדינות העולם, מתמודד אגף שמאל ליברלי דמוקרטי מול אגף ימין שמרני המונהג על ידי ההנהגות הדתיות (שגם להן, כמו לאוונגליסטים בארצות הברית, יש נער שליח ששמו בנימין נתניהו). המצב בישראל גרוע יותר, כי נתניהו ושאר הנערים השליחים החילונים בקואליציה מאפשרים לשלוחות הדת בממשלה יד חופשית להדרת נשים, כשהם יורדים בזמן האחרון לגובה הברך של ילדות בית ספר. ואם לא הייתה קמה פה ושם צעקה תקשורתית והיו איומי סנקציות מצד ארגונים נאורים, עוד היו ממנים בישראל רב צבאי ראשי שרואה באונס נשות אויב סוג של צ’ופר לפורקן לוחמינו.

כמו הרב אייל קרים שטען בעבר, לפי הפרסומים, כי ניתן “לפרוץ” את גדרות הצניעות ו”לספק את יצר הרע באמצעות משכב עם גויות טובות מראה בניגוד לרצונן, מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים ולמען הצלחת הכלל”. אופס! קרים זה אכן מונה להיות הרב הצבאי הראשי. בדאע”ש, אגב, מיישמים את זה הלכה למעשה.