אישור מינויו של ברט קוואנו על ידי הסנאט האמריקאי כשופט בית המשפט העליון הוא תרחיש רב חשיבות מכמה היבטים, שחלקם חורגים מגבולות אמריקה. במאמרו ב"מעריב" בשבוע שעבר, כתב עו"ד יחיאל גוטמן כי הקרב על המינוי הוא קרב על פניה של אמריקה, וצדק.
המינוי משלים מהפך רב־משמעות ביחסי הכוחות שביצע טראמפ בבית המשפט העליון. כשנכנס לבית הלבן, יחסי הכוחות היו ארבעה שופטים ליברלים, כלומר יצרני פעלתנות שיפוטית - אקטיביזם שיפוטי; שלושה שופטים שמרנים, הדבקים בפירוש החוקים אך ורק על פי הכתוב בהם, כמו גם בביקורת שיפוטית מצומצמת ביותר על מהלכי הממשל; ואחד, השופט אנתוני קנדי, שניתן להגדירו כ"מתנדנד" בין שני האגפים. מצבת השופטים בעליון הייתה חסרה שופט אחד עקב פטירתו של השופט אנטונין סקאליה, כעשרה חודשים לפני הבחירות לנשיאות. הרוב הרפובליקני בסנאט הפעיל את סמכותו וסירב אפילו לדון במינויו של שופט ליברלי על ידי אובמה, ובכך טרפד אותו.
מינוים של השופט ניל גורסץ' ושל קוואנו פירושו רוב של חמישה שופטים שמרנים, שעשוי עוד לגדול כאשר תפרוש השופטת היהודייה רות ביידר גינסבורג בת ה־85. השמרנים שולטים עכשיו בכל ארבעת מוקדי הכוח בוושינגטון: הבית התחתון והסנאט בקונגרס, הבית הלבן ובית המשפט העליון. מצב דברים זה מאפשר לטראמפ להמשיך לבצע מהפכה רבתי בדמותה של ארה"ב, כפי שהותיר אחריו הנשיא הכושל אובמה, הן במדיניות הפנים והן במדיניות החוץ. הצלחתו זו של טראמפ מחזקת גם את מעמדו בזירה הבינלאומית.
הליך מינוי השופטים הפדרליים - בכל הערכאות - נעשה אך ורק על ידי פוליטיקאים, קרי הנשיא המכהן והסנאט. המינויים עצמם הינם מינויים פוליטיים מובהקים, על פי השקפת עולמו של הנשיא. גם הליך האישור בסנאט הינו, בראש ובראשונה, על פי שיקולים פוליטיים. הדבר בא לידי ביטוי מובהק במינויו של קוואנו על ידי טראמפ ועוד יותר מכך בדיוני הסנאט - כמו גם בהצבעות. הכל נעשה בגלוי ובשקיפות, וכללי המשחק ברורים לכל. בשורה התחתונה, בית המשפט העליון הוא גוף פוליטי באותה מידה שהוא גוף משפטי. לפיכך, בשאלות בעלות גוון פוליטי, ההכרעה של כל שופט ושופט נקבעת על פי השקפת עולמו הפוליטית־משפטית, הידועה מראש ובגינה מתמנה הוא למשרתו השיפוטית.
גם במקומותינו פוסקים שופטי העליון בסוגיות פוליטיות–משפטיות באופן מובהק על פי השקפת עולמם - ראו את פסקי הדין בפרשת הגירוש ההמוני של המתיישבים מחבלי עזה וצפון השומרון, בפרשת המסתננים, השב"חים, ועוד שורה ארוכה של פסקי דין - אלא שבניגוד לארה"ב, שופטי בג"ץ מכחישים כל פוליטיזציה של מערכת המשפט, וזאת כדי להצדיק את המשך קיומה של הדיקטטורה הפוליטית שהוקמה על ידם, במסווה משפטי.
# # #
כפי שכתבתי בשבוע שעבר, את מינויו של קוואנו ניסו לטרפד באמצעות מיזם משותף של תנועת "גם אני" (מי טו בלעז), שאותה יזמו שחקניות הוליוודיות, מקורבנותיו של מפיק הסרטים היהודי, הארווי ויינשטיין. התרחיש קרה לאחר שהשימוע שנערך לשופט קוואנו בוועדת המשפטים של הסנאט לא זו בלבד שלא ערער את מועמדותו, אלא אף חיזק אותה.
או אז צצה לפתע משום מקום גברת כריסטין בלייזי־פורד, שטענה כי לפני כ־35 שנה, כאשר היא וקוואנו היו תלמידי תיכון, ניסה לאנוס אותה. למעט סנאטור דמוקרט אחד, ג'ו מנצ'ין, כל 48 הסנאטורים הדמוקרטים עטו כמוצאי שלל רב על עדותה, והודיעו שעל יסוד האשמותיה לא יאשרו את המינוי. הם המשיכו להחזיק בדעתם גם לאחר שהוברר כי ה־FBI, בבדיקת רקע שביצע, קבע כי אין אבק של ראיה התומכת בגרסתה.
חרף נתונים אלה, מסע תעמולה פרוע, אלים ומאיים של נשות "גם אני", בסיוע התקשורת הממוסדת והשמאלנית בארה"ב, גרם לכך שגם שתי סנאטוריות וסנאטור רפובליקנים החלו "להתנדנד", כך שנראה היה כי ספק אם המינוי ייצא לפועל וזאת אך ורק על יסוד תלונה כבושה במשך עשרות שנים, מוכחשת לחלוטין ובלתי אמינה בעליל.
הייתה זו אחת מ"המתנדנדות" הרפובליקניות, הסנאטורית סוזן קולינס, שבנאום שנמשך כ־40 דקות - שכל משקיף אובייקטיבי ששמע אותו קבע שהוא מהמרשימים שהושמעו בעשורים האחרונים בסנאט - טרפה את הקלפים. הסנאטורית הדגישה כי ישנן שתי זכויות יסוד הכתובות מפורשות בחוקה האמריקאית, על 26 תיקוניה, והן: חזקת החפות והזכות להליך שיפוטי או מעין שיפוטי הוגן - כמו שימוע בסנאט - העומדת לכל אדם ובכל תרחיש.
קולינס הדגישה כי כאשר קוואנו מכחיש באופן מוחלט את ההאשמות ואת עצם התרחשות האירוע, ומאידך, אין כל תמיכה ראייתית בגרסתה של בלייזי־פורד, יש בסירוב לאשר את המינוי על יסוד ההאשמות פגיעה חמורה, הן בחזקת החפות והן בזכות להליך הוגן. אלה הם, לדבריה, גם ערכים הקיימים בליבת דמותה המוסרית של ארה"ב כאומה חופשית ודמוקרטית, כפי שנקבעו על ידי האבות המייסדים. בתוך דקות מסיום נאומה, הודיע הסנאטור הדמוקרט מווירג'יניה המערבית, ג'ו מנצ'ין, כי גם הוא יצביע בעד המינוי, ובכך למעשה הובטח אישורו של מינוי קוואנו.
לסיום מבורך זה חשיבות עצומה בכל הנוגע לעמידת איתן בכל מקום שהוא, מול הטרור התעמולתי־תקשורתי של השדולות הפמיניסטיות הקיצוניות, שהן גם בשר מבשרו של השמאל הקיצוני בכל מקום בעולם הדמוקרטי. הרוב בסנאט האמריקאי הוכיח שביכולתו לסכל, הלכה למעשה, את מזימותיהן לטרפד מינויים פוליטיים ולחסל קריירות פוליטיות על יסוד תלונות סרק, עתיקות יומין, בלתי מוכחות ומוכחשות על ידי הנוגעים בדבר.
המאבק על מינויו של קוואנו היה מאבק איתנים על פניה ודמותה של ארה"ב. והפנים היפות שלה, המיישמות הלכה למעשה את עקרונות היסוד של חזקת החפות והזכות להליך הוגן, ידן הייתה על העליונה.
# # #
לא ניתן להימנע מהשוואה לגבי מה שהיה קורה בישראל, באם כדרך משל, שופט מוערך ונטול רבב, בבית המשפט המחוזי, היה מועמד לכהונה בבית המשפט העליון ואז לפתע גברת פלונית - קל וחומר עם תואר פרופ' המופיע לצד שמה - הייתה נזכרת פתאום כי בהיותו של השופט הנכבד תלמיד בכיתה ח', לפני 40 שנה, ניסה לאנוס אותה. לא היה עוזר לשופט האומלל דבר, המינוי היה מטורפד בתוך יומיים־שלושה, ובנוסף, הוא היה גם מסולק לאלתר מכס השיפוט. את הכחשתו הגורפת היו השדולות הפמיניסטיות ובעלי בריתן בשמאל הקיצוני, הפוליטי והתקשורתי פוטרים בלא כלום, באמירה שלפיה, הרי כל אנס מכחיש את פשעיו. מבין 120 חברי הכנסת - ספק אם אחד היה אוזר עוז להתייצב לצדו של המועמד האומלל ולומר דברים לזכותו, בנוסח נאומה של הסנאטורית קולינס.
קל וחומר, שאף אחד משופטי בית המשפט העליון בדימוס - הנמנים עם מייסדי הדיקטטורה של בג"ץ, שבלשונם האורווליאנית מגדירים את יצירתם הדיקטטורית כחומת מגן לזכויות וחירות האדם - לא היה מעלה על דעתו להתערב במשפט השדה, ולהתריע על הפגיעה החמורה בחזקת החפות ובזכות להליך שימוע הוגן. לבסוף, כאמור, המועמד האומלל היה מוותר על המינוי ומתפטר מכס השיפוט. כל זאת חרף אמירתו ועמידתו החד־משמעית על חפותו.
ההבדל התהומי בינינו לבין ארה"ב בסוגיה זו נעוץ בכך שלצד הדיקטטורה של בג"ץ, קיים במקומותינו תרחיש מתמיד של טרור פמיניסטי קיצוני שהוא גם שמאלני קיצוני באותה מידה, בסיוע האגפים השמאלניים קיצוניים בתקשורת ובפוליטיקה, העוסק השכם והערב בסיכולים ממוקדים פוליטיים וציבוריים וזאת אך ורק על יסוד תלונות בלתי מוכחות, מוכחשות ונטולות כל ראיה תומכת בדבר הטרדות מיניות, ואין כמעט פוצה פה. אם בארה"ב גברו, בסופו של דבר, פניה היפות, אצלנו הפנים המכוערות כמעט תמיד עדיין המנצחות.