בירושלים, בנוף איילון, בקיבוץ חפץ חיים שליד גדרה, במועצה אזורית מודיעין, בגבעת זאב - בשבועיים האחרונים נחתו בעומק מדינת ישראל חמישה בלוני נפץ, שרק בנס לא גרמו לשריפות ענק. בנס לא ראינו את מה שגרמו בלוני הנפץ בעוטף עזה - שריפות שכילו עשרות אלפי דונמים. בכך מצליח חמאס לחקות את פעולותיו ברצועת עזה גם ביהודה, שומרון וירושלים. וכמו שנאמר בפרשת השבוע, פרשת נח: "מלאה הארץ חמס". אומנם תנועת חמאס ואפילו האסלאם עוד לא ידעו על קיומם בימי נח, וגם אברהם אבינו עוד לא נולד, אבל האם זה מקרי שחמאס נקרא בשם הזה?



המילה "חמאס" היא ראשי תיבות של חרכת אלמוקאוומה אל־אסלאמייה, כלומר תנועת ההתנגדות האסלאמית, וגם התלהטות והתלהבות. אבל מה פירוש המילה העברית "חמס" בפרשת נח? ובכן, בפרשה מסופר כי אלוהים רואה את הרמה המוסרית הירודה של ברואיו ואז אומר לנח "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ". ואז מוריד האל את המבול. רש"י מפרש את המילה "חמס" כגזל. האונקלוס, שתרגם את התורה לארמית, מתרגם את המילה "חמס" כ"חטופין". מצלצל מוכר? והרמב"ן אומר ש"חמס" זה רוע לשם רוע, גם אם אין לך צורך אמיתי בגזלה.



ההגדרות האלה כבר קרובות למטרותיו של ארגון חמאס, כפי שהן מופיעות באמנה שלו: "תנועת ההתנגדות האסלאמית שואפת להגשים את הבטחת אללה, ואחת היא כמה זמן יארך הדבר. שהרי הנביא אמר: 'לא יבוא יום הדין, עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים (ויהרגו אותם המוסלמים). וכאשר יסתתר היהודי מאחורי אבנים ועצים, יאמרו האבנים והעצים, למעט עץ הע'רקד (שהוא מעצי היהודים): הוי מוסלמי, הוי עבד אללה, יש יהודי מאחורי, בוא והרגהו'". ובהמשך: "אין פתרון לבעיה הפלסטינית אלא באמצעות הג'יהאד. באשר ליוזמות, ההצעות והוועידות הבינלאומיות, הרי הן בזבוז זמן והבל הבלים" (תרגום: מכון ראות).


אם כך, המלחמה שלהם היא לא להשיג דו־קיום, אלא השמדה של היהודים. יכול להיות שיש קשר בין המילה "חמס" שהצדיקה החרבה ל"חמאס" של היום?



מזל שמובטח לנו בפרשה שלא יהיה יותר מבול ושבמקומו תיראה הקשת בענן, אבל עד שתבוא היונה עם עלה הזית, כדאי שלא נשכח עם מי יש לנו עסק. גם הרב מנחם פרומן ז"ל, שניסה בכל כוחו להתקרב אל המוסלמים, שהיו לו קשרים עם אנשי דת ועם מנהיגים ערביים, שנפגש עם ערפאת ועם אבו מאזן וניסה להיפגש גם עם אחמד יאסין ללא הצלחה, לא טשטש את העובדות. הוא ראה והכיר בעובדה שהאסלאם נמצא עכשיו בחושך: "אני מתפלל שהקב"ה יהפוך את כל מדינות האסלאם מחושך לאור. הרי הסמל של האסלאם הוא הלבנה. כרגע היא לבנה בזמן המולד - חדה כמו ציפורן שדוקרת אותנו, כמו סכין הננעצת בנו. אבל זהו עניינה של הלבנה - להפוך חיסרון למלאות, חושך לאור. הלבנה של האסלאם עוד יכולה להופיע במלואה. בעזרת השם, הכל עוד יתהפך. הרבה דברים יכולים לקרות".



נדמה שהיכולת של הרב פרומן להיות איש ארץ ישראל מצד אחד, ומצד שני להיות איש שלום, הייתה טמונה בעובדה שהוא לא התכחש למציאות ולא ניסה לטשטש אותה במילים יפות. הוא היה נוקב מאוד וגם התפלל שהמצב ישתנה. לצערנו, המצב עוד לא השתנה, והחמאס עדיין מנסה בכל דרך להוסיף חושך ורוע. לא רק מולנו היהודים, אלא גם מול בני עמו. לצערי, המחשבה שהסהר הדוקר שלהם יתמלא ללבנה מלאת אור אם רק נחזק אותם, היא לא יותר מעצימת עיניים אל מול המציאות. להפך, אם אנחנו רוצים לראות יונה עם עלה של זית, הארגון הזה חייב לאבד את כוחו ועוצמתו. כי אם ניתן לו לגדול בתוך רצועת עזה, הוא יגיע לתוככי ישראל, ואנחנו ממש לא רוצים שתמלא הארץ חמס.