1
האיום האמיתי
במדינה מתוקנת, שרי הקבינט המדיני־ביטחוני היו נקראים השבוע לחקירה במשטרה, בגין הפרת החוק לאיסור מימון טרור. חמאס הוא ארגון טרור מוצהר ומוכר, על זה אין ויכוח. ממשלת ישראל עסקה השבוע (וגם בשבועות הקודמים) במאמץ אדיר, רב־תחומי ומגה־יבשתי, לשבירת המצור הכלכלי על חמאס בעזה. המאמצים הללו נשאו פרי, בסיועם של גורמי חוץ, כשהעסקה הקטארית יצאה לדרך ומשאיות סולר במימון קטארי ודחיפה ישראלית נכנסו לעזה בהמוניהן והסירו את הלחץ מעל אותו ארגון טרור מוכר.
כל זה, פרי עמלה של הממשלה הישראלית. בלי הסכמתה ופעולותיה של ממשלת ישראל זה לא היה קורה. זו, כזכור, הממשלה הימנית ביותר בתולדות ישראל. היא מממנת את חמאס "על הראש" של הרשות הפלסטינית ועוכר ישראל אבו מאזן, שמנסה לחנוק את חמאס כדי לחזור לרצועה ולהשליט בה חוק וסדר. כל זה קורה כשמנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית ממשיכים לשתף פעולה עם ישראל במצוד אחר המחבל מברקן, ולקיים שיתוף פעולה ביטחוני סדיר ופורה על בסיס יומיומי עם השב"כ וצה"ל. כל זה קורה כשחמאס ממשיך להפיץ טרור, לשגר בלוני תבערה, ליידות מטעני חבלה ורימונים ולחפור מנהרות (עוד אחת כזו נחשפה רק אתמול). זה לא רק עולם הפוך, זה עולם מטומטם.
העיקר שאת המאמץ הביטחוני משקיעים באיום האמיתי: "פעילת BDS" בשם לארה אל־קאסם, בת 22, שמבלה כבר שבוע במתקן הכליאה בנתב"ג כי ישראל אוסרת עליה להיכנס לשטחה וללמוד באוניברסיטה העברית, אחרי שקיבלה ויזת לימודים חוקית בקונסוליה הישראלית בארה"ב. למה? כי היא הייתה חברה, או נשיאה, בארגון המזוהה עם ה־BDS, לפני שנתיים או שלוש שנים, בהיותה בת 18.
הארגון הקיקיוני שלה מנה משהו כמו שמונה אנשים, ומאז היא הצהירה ששינתה את דעתה בעניין ישראל וכבר אינה פעילה בתחום הזה. זאת ועוד: המורה היהודי של אל־קאסם בפלורידה מעיד שהיא תלמידה סקרנית שהביעה עניין רב בישראל ורצתה להרחיב את אופקיה ואפילו השתתפה באירוע לציון יום השואה, ועכשיו, במסגרת אותו שינוי שהיא עוברת, ביצעה מהלך משמעותי ובאה ללמוד כאן בארץ.
זה כבר לא עולם מטומטם, זו מדינה מטומטמת. אם היה מדובר בסיכון ביטחוני, אז צריך להעיף את הגברת הזו למקום שממנו באה. לא, מדובר כאן במשרד לעניינים אסטרטגיים או משהו כזה שנתקע עם תקציב שמנמן וצריך להצדיק אותו. אם לא הייתה בעיה של כסף, הייתי מייעץ לממשלה להביא ארצה את כל פעילי ה־BDS שיש בעולם. שיבלו או ילמדו כאן חצי שנה או שנה. בסיומה של התקופה הזו לפחות מחצית מהם ישנו את דעתם ויהפכו לשגרירים שלנו ברחבי העולם (אלא אם כן יפגשו כאן טיפוסים כמו אורן חזן או יאיר נתניהו).
במקום זה מוציאים את האנרגיה על הקשקושים האלה, אחרי שהוציאו אנרגיה עצומה על המאמץ להפוך את עאהד תמימי לסלבריטי עולמית ולשגרירה האולטימטיבית של הנרטיב הפלסטיני (השקרי). והשב"כ, במקביל, ממשיך עם התשאולים המביכים והאנטי־דמוקרטיים שהוא מקיים בכניסות וביציאות לישראל (רק את עו"ד אפי נווה הם לא תפסו). השבוע נפל קורבן לאווילות הזו העיתונאי הוותיק איתמר אייכנר מ"ידיעות", שכל חטאו הסתכם בזה שהיה במשימה עיתונאית בירדן לפני שלושה חודשים. משהו רע קורה כאן.
2
הדמוקרט והסטטיסט
לא כולם יודעים, אבל אריה דרעי הוא יהודי עם חוש הומור מפותח. בישיבת ראשי הקואליציה השבוע חמד לו יו"ר ש"ס לצון ושאל בתמימות "למה אי אפשר לעשות בבחירות לכנסת מה שלפעמים עושים בבחירות המוניציפליות?", כשהכוונה היא לאפשרות שכל הסיעות במועצת העיר מתאחדות סביב מועמד מוסכם לראשות העיר והבחירות פשוט מתבטלות. דרעי מבין בזה, הוא שר הפנים. הרי גם בבחירות הכלליות עושה רושם שכולם סגורים מראש לגבי זהותו של ראש הממשלה הבא, לא?
יו"ר הקואליציה וחבר זוטר בצוות ההגנה המשפטי של בנימין נתניהו, ח"כ דודי אמסלם, הרים בעליצות את הכפפה של דרעי והסביר לנוכחים את הפרוצדורה ומה נדרש כדי לבטל את הבחירות המוניציפליות. משה גפני, יהודי רציני, שהיה כנראה מהורהר בנושאים אחרים, התעורר לפתע ושאל, רגע, אבל מה עם הערבים? אתם חושבים שגם הם יסכימו? הנוכחים פרצו בצחוק. "זו הייתה בדיחה, גפני", אמר ראש הממשלה נתניהו, "או שאולי לא", הוסיף בחיוך דק.
הבדיחה הזו היא עלינו. כרגע, עושה רושם שנתניהו קרוב מאוד להחלטה הסופית (שאחריה שוב יתחרט) להקדים את הבחירות לחורף הקרוב. הוא שומע את הרעשים מכיוון לשכת היועץ המשפטי לממשלה ורוצה לטרוף את הקלפים לפני שמנדלבליט יבין איזה יד קיבל בחלוקה הראשונית. הסקרים מחייכים, היריבים מתווכחים, המצביעים נוהרים ונתניהו נוטה לקחת את הצ'אנס ולקפוץ למים. השבוע הוא אפילו התראיין בעברית! טוב, לא לגמרי, אבל בערך. זו הייתה אמורה להיות בסך הכל מסיבת עיתונאים להצגת נגיד בנק ישראל החדש. לעיתונאים נאמר שיוכלו לשאול שתי שאלות את נתניהו ושתי שאלות את הסטטיסט העגום שהתייצב לצדו, אחד משה כחלון.
אבל אז, הפתעה. כלומר מארב מתוכנן מראש. "תשאלו אותי הכל", אמר נתניהו לעיתונאים המופתעים, "גם שאלות מביכות, אני אענה על הכל, רק תשאלו", התחנן. מולו היו עיתונאים כלכליים. הם מבינים בנגיד, באינפלציה, באבטלה ובמצוקת הדיור. הם לא מבינים במצוקת הדיור של משפחת נתניהו, שלא מוכנה להתפנות מבלפור אבל מתעקשת שנממן לה גם את כל הבתים הנוספים. בצוק העתים, הציע נתניהו שהעיתונאים יתקשרו למערכות שלהם לקבל רעיונות לשאלות. יש לי זמן, הסביר. כך או אחרת, הוא עמד שם שעה ארוכה והתלוצץ עם מראייניו בלי להגיד שום דבר משמעותי.
כחלון, בינתיים, חישב את קצו (של נתניהו) לאחור. מאוחר יותר באותו ערב, הגיעה הנקמה, עסיסית ומהבילה: כחלון אמר בראיון לחברת החדשות ש"ראש ממשלה עם כתב אישום, לא יהיה". אבל נתניהו לא באמת מוטרד מהאמירות האלה. הוא הצליח להוריד את הקוף מהכתף, הוא התראיין לעיתונות הישראלית, הוא דמוקרט והוא קיבל בסופו של דבר את השאלה שרצה על אותו ספין שפורסם ערב קודם, שלפיו הוא יוכל להשתמש בחסינות כדי להימנע מכתב אישום. הוא התחמק באלגנטיות מתשובה והודיע שזה לא רלוונטי, כי "לא יוגשו נגדי כתבי אישום".
3
עסק משפחתי
סיבה משמעותית נוספת למוטיבציה המתגברת של נתניהו להקדים את הבחירות היא מינויי הרמטכ"ל והמפכ"ל שעל הפרק. אם נתניהו יכריז בשבוע הבא, או עוד שבועיים, על הקדמת הבחירות, הוא יוכל להודיע באותה הזדמנות שלאור המצב, יידחו המינויים הללו עד אחרי הרכבת הממשלה הבאה. זאת, אף שעל פי חוות דעת משפטיות ממשלת מעבר יכולה למנות רמטכ"ל ומפכ"ל. הרמטכ"ל גדי איזנקוט יתבקש להאריך את כהונתו בחצי שנה, והשר גלעד ארדן יתבקש למנות מ"מ מפכ"ל בנוסח בנצי סאו מהפעם הקודמת (כי רוני אלשיך יגורש בשנייה שבה תפקע כהונתו).
מה זה ייתן לנתניהו? עולם ומלואו. הוא יחזור מהבחירות עם יותר מ־30 מנדטים וייתן את התיק לביטחון הפנים רק לזה שיתחייב בפניו שהוא (ביבי) יכתיב את זהות המפכ"ל הבא, ואותו דבר בדיוק בעניין שר הביטחון והרמטכ"ל. זו התוכנית. אני לא לגמרי משוכנע שארדן יזרום איתה ועוד פחות יודע אם אביגדור ליברמן, המסוכן פי כמה מארדן, ישתף פעולה. אבל נתניהו הנוכחי הוא אחד שלא ממש מתעניין בשיתופי פעולה. שיכרון הכוח שלו הגיע לשיא של כל הזמנים, שיישבר בוודאי בשבוע הבא.
במטה הכללי של צה"ל, אבל גם במסדרונות הפוליטיים, יש המצפים מהאלוף אייל זמיר לעשות מעשה. "מדובר באלוף מוכשר, עם פוטנציאל ועתיד", אמר לי גורם פוליטי בכיר ביותר בקואליציה, "הוא צריך לגשת לנתניהו, לנצל את מערכת היחסים הקרובה שלו עם ראש הממשלה ולהגיד לו ביושר שהוא לא בשל או מוכן עדיין לתפקיד. רק הוא יכול לסיים את הטירוף הזה", הוסיף המוסיף. האלוף זמיר, כפי שפורסם כאן, כבר אמר בראיונות קודמים (לא אצל נתניהו) שיעדיף להתמנות כעת לסגן הרמטכ"ל.
זה לא משכנע את נתניהו, ש"נעול" עליו. העובדה שזמיר לא עשה שום תפקיד משמעותי למעט מפקד פיקוד הדרום, שלא עבר חונכות בתפקיד רוחב מטכ"לי, שלא כיהן כמפקד פיקוד הצפון או ראש אמ"ן ושאינו בשל לעמוד בראש הפירמידה, לא מעניינת את נתניהו. אפילו הפחד המיתולוגי שלו מוועדות חקירה כבר מזמן התפוגג. הוא שרוי בהלך רוח משיחי. "מר ביטחון" זה הוא. הרמטכ"ל זה בסך הכל סטטיסט שבדרך כלל מפריע.
חוצמזה, שעם האוכל בא התיאבון, וביבי רוצה עכשיו רמטכ"ל משפחתי, מפכ"ל משפחתי ויועץ משפטי משפחתי. גם מבקר מדינה ופרקליט מדינה ונציב שירות מדינה, אם אפשר. הוא שכח שהמפכ"ל הנוכחי היה גם, בתורו, משפחתי. וגם היועץ המשפחתי, כלומר המשפטי. וגם מבקר המדינה. משהו קורה לכל בני הדודים האלה בדרכם לתפקיד. משהו משתבש בדרך. כמה חבל שנתניהו לא לומד לקח.
4
שם קבור הכלב
לפני יותר מחודשיים ישבתי עם מישהו שפעיל ומקורב לליבתה של "בועת הטרלול" ברחוב בלפור בירושלים, ומצוי גם בבוכלטריה של משרד התקשורת. מישהו שמדבר על סמך ידיעה אישית ישירה, כי הוא חלק מהעשייה במרחב המתואר לעיל. האיש אמר לי דבר מדהים: "לא יהיה מיזוג בין רשת לערוץ עשר", הודיע, "תזכור מה שאמרתי לך. זה לא יהיה". איך זה לא יהיה, שאלתי אותו, זה אושר בכל הפורומים, זה עבר את ההגבלים העסקיים, והכי חשוב, זה דרוש, הגיוני ונכון. שוק הטלוויזיה לא יכול להכיל שלושה ערוצים מסחריים, הוא מתקן את עצמו, ואין לאף אחד סיבה לבלום את זה. "אתה תמים", אמר לי האיש, "הם לא רוצים שזה יקרה, וזה לא יקרה".
הם, שאלתי, מי זה הם? "הם זה הוא והיא", ענה, "ראש הממשלה לא באמת רוצה את המהלך הזה. פיצול ערוץ 2 התפוצץ לו בפרצוף, הוא קיבל את חברת החדשות מוגדלת עם יותר רייטינג, הוא רוצה עכשיו לסגור את ערוץ עשר, להיפטר מדרוקר, דברים כאלה". טוב, נניח שזה נכון, איך הם יעצרו את זה, אחרי שהכל כבר אושר, שאלתי. "מועצת הרשות השנייה עוד לא אישרה", ענה האיש, "שם קבור הכלב", אמר, והתכוון בכלל לדרוקר.
דבריו של האיש, אמין מאוד בדרך כלל, לא נשמעו הגיוניים. קיבלתי אותם בספקנות. התמחותי במשרד התקשורת אינה מובהקת. ניסיתי להרים כמה טלפונים. כל מי ששאלתי אותו על האפשרות הזו, גיחך. למועצת הרשות השנייה, אמרו לי, אין סמכות לעצור דבר כזה, הם צריכים לאשר את המיזוג אבל זו פעולה סמנטית, הצהרתית, אף אחד שם לא יעז לעצור את המיזוג החיוני הזה, שאמור להציל שני זכייני טלוויזיה מסחריים שמפסידים מאות מיליוני שקלים מקריסת מערכות מיידית. אין דבר כזה, תשכח מזה, אמרו לי. אז שכחתי.
יוליה שמאלוב ברקוביץ', יו"ר הרשות השנייה, הוכיחה לי בימים האחרונים שאני טמבל. הטירוף נמשך במלוא עוזו. הגברת הזו (או ההיא) ממציאה תלי־תלים של נימוקים מופרכים במקרה הטוב, מטורללים ותלושים במקרה הרע, כדי לא לאשר את המיזוג ולהקיז את מה שנשאר מדמו של ערוץ עשר, וגם מדמה של רשת. הבעלים בשני הערוצים איבדו הון ועניין. זה לא סיפור מקומי על תלאותיו של ערוץ טלוויזיה. זה סיפור לאומי על אובססיה שלא נרגעת, למרות שלל של כתבי אישום, עדי מדינה, המלצות להעמדה לדין וחקירות בין יבשתיות. אחרי כל זה, המאמץ העל־אנושי מצדו של ראש ממשלה בישראל להמשיך להשתלט על מה שנותר מאמצעי התקשורת נמשך, כמעט כרגיל.
מי שחשב שתיק 2000 (ביבי־נוני) ובעקבותיו תיק 4000 (ביבי־אלוביץ') ירגיע מעט את המציאות ההזויה הזו, טעה בגדול. זה מתחבר לאמירתו באותו מפגש עיתונאים השבוע ש"לא יוגש נגדי כתב אישום". הוא באמת מאמין בזה. אין לי מושג אם יש לו סיבה טובה להאמין בזה. אבל הוא ממשיך הלאה, בכל הכוח. גם כשמחצית מהתקשורת כבר בידיו, גם כשיש לו ערוצים משלו, חינמון נפוץ משלו, רשתות חברתיות גדושות משלו, הוא לא יודע שובע. הוא חייב להשתיק גם את אחרוני המבקרים. מעניין אם ימשיך לנסות לסגור ערוצים, לנהל עיתונים ולפטר עיתונאים גם מתאו במעשיהו, אם אכן אי־פעם ייחבש בתא כזה (אני מאחל לו ולנו, שלא). לדעתי, כן.
5
הפרזיט הקטן
מכאן, בואו נדלג למה שכתב השבוע היורש המלכותי, יאיר נתניהו, בחשבון הפייסבוק שלו: "אמנון אברמוביץ' הוא חתיכת תעמולן סובייטי מהסוג הכי נחות. מנסה להזריק את הארס שלו לציבור במשך עשורים. הטיפש הזה לא מבין שעם ישראל שונא אותו ולא קונה את הסחורה הרעילה שלו עוד מימי האתרוג של שרון בזמן ההתנתקות. אם ערוץ 2 היה מעוניין בלספק חדשות לציבור ולא תעמולה בולשביקית, היה מעיף את היצור הזה מזמן". הוא גם צירף לינק לפרשנות לא מוצלחת של אברמוביץ' מלפני 22 שנה.
הפוסט הזה עורר, כצפוי, סערה. דוברה של משפחת נתניהו הגיב ואמר ש"יאיר נתניהו הוא אדם פרטי, כך גם עמוד הפייסבוק שלו". המאור הגדול עצמו, אחרי שפרצה הסערה, העלה פוסט נוסף שבו חשף את הצביעות של אלה שאומרים שאסור למתוח ביקורת על אברמוביץ' "בגלל שירותו הצבאי", בעוד הם "עושים רצח אופי לאבא שלי", שהיה כידוע קצין בסיירת מטכ"ל ונפצע ואח של יוני וגו'.
השאלה היא מה עושים עכשיו. אומרים לי שאסור להגיב לפרצי הביוב הללו. זה רק מגדיל אותו. זה מעצים אותו ב"בייס" המיתולוגי והופך אותו לגיבור היום. אז אומרים. כפי שהובן מפתיחתו של הטור הזה, לא כל מה שאומרים לי אני מבין. לתפיסתי, אסור לעבור בשתיקה על מה שקורה כאן. צריך לענות. צריך להילחם. גם אם אנחנו במיעוט, גם אם זה לא יעזור, גם אם אף אחד לא מקשיב או לא קורא או לא רוצה לשמוע. אפילו למען דפיה המצהיבים של ההיסטוריה. למען שנוכל לספר לנכדים שלנו, אם נשרוד עד אז, שלא שתקנו. שהתעקשנו על העובדות, הגנו על האמת וניסינו לשמור על השפיות.
אז ככה: בפוסט המקורי של החבר נתניהו נפלו כמה טעויות עובדתיות: ראשית, "עם ישראל שונא אותו", לגבי אברמוביץ', לא ממש מחזיק מים. אפשר לבדוק את זה: מהדורת החדשות שבה משדר אברמוביץ' כבר כמה עשורים היא הנצפית בישראל. המהדורה האלטרנטיבית, שאבא של נתניהו פתח לעצמו בערוץ 20, אינה נצפית כלל. מגרדת בדרך כלל אחוז צפייה בודד, או את שבריו. הציבור מצביע מדי ערב, פעם אחר פעם, כבר 25 שנה, בעד אברמוביץ' (אבל גם עמית סגל ורוני דניאל ודנה ויס וקרן מרציאני ודני קושמרו ויונית לוי וכל האחרים). לא רק בעד אברמוביץ', גם בעד דרוקר ואלון בן־דוד בערוץ 14, גם בעד גאולה אבן־סער והמערכת הנמרצת שלה בכאן 11. הציבור עדיין מעוניין לראות תקשורת מקצועית ולא תעמולה מטעם.
טעות נוספת התגלתה בתגובת המשפחה: יאיר נתניהו הוא אדם פרטי? באמת? מישהו מכיר "אדם פרטי" שמקבל מהמדינה מכונית, נהג, מאבטח ומימון מלא לכל גחמותיו סביב השעון, גם כשהוא בטלן שיכור בן 27? מישהו מכיר "אדם פרטי" שיוצא למסעות עינוגים והוללות סביב העולם, בין אתרי הסקי היוקרתיים של אספן למלונות הפאר במנהטן, כששני מאבטחים ממלכתיים מטעמנו נגררים בעקבותיו והמסע הופך ליקר ביותר בהיסטוריה האבטחתית של מסעות, למעט ראשי ממשלה?
מרוב שהוא אדם פרטי, נתניהו ג'וניור אוכל על חשבוננו, מתנייד בין מועדוני חשפנות על חשבוננו, נשמר סביב השעון על חשבוננו ותובע מהמדינה, באמצעות הוריו, מימון מלא גם לשיפוצים בווילה הפרטית בקיסריה, על חשבוננו. מזל שעל החשפנית שלו שילם הבן של טייקון גז, אחרי שנתניהו אמר משהו כמו "אבא שלי פירגן לאבא שלך 20 מיליארד ואתה לא יכול לפרגן לי 400 שקל?". גם אני רוצה להיות "אדם פרטי" כזה.
שלישית, הסגנון: נדמה לי שאמנון אברמוביץ' אינו איש טיפש. כל מי שמאזין לו, יודע. גם בימין. יכול להיות שהוא חכם פחות מדודי אמסלם, רהוט פחות מאורן חזן ומשכיל פחות מנתן אשל, אבל טיפש הוא לא. הוא עיתונאי, שמחזיק בדעות שמאל (זה עדיין חוקי), ומותח ביקורת על השלטון ועל ראש הממשלה. הוא תמיד עושה את זה בסגנון מכובד, ראוי ומנומק. לפעמים הוא צודק, לפעמים הוא טועה (כמו כולנו).
מה שעשה הבן של ראש הממשלה, זה ששירת בדובר צה"ל ובמהלך השירות שלו היה לא פעם מגיע ואן כהה עם חמגשיות מחוממות מהמעון בבלפור (ה־כל על חשבוננו) להאכיל את הלוחם האמיץ (שאפילו בטירונות גרר בעקבותיו מאבטח מטעמנו), הוא לגדף את העיתונאי אברמוביץ' בשפה הנמוכה ביותר שהצליח למצוא, לשפוך על ראשו דלי של מי ביוב מצחינים ולהתיר את דמו. מה שעשה יאיר נתניהו זו הסתה נטו. כי תמיד אפשר למצוא כסיל אלים שימושי שיחליט שמי שפוגע במשפחה המלכותית פוגע בעם ישראל, מי ש"מזריק ארס" לעם ישראל דינו מיתה, מי שהוא "תעמולן סובייטי" משול לבוגד.
מה, אתם לא מאמינים? אה, גם לא האמנתם שיהודי ירצח ראש ממשלה בישראל. מי שלא מאמין, מוזמן לקרוא מבחר ממכתבי האיום שעיתונאים (כולל בעל הטור הזה) מקבלים בימינו. הם לא חתומים, המכתבים האלה, בדרך כלל. הם לא צריכים להיות חתומים. בהבנתי, חתום עליהם יאיר נתניהו, וגם אבא שלו.
את תורתו מיידה בנו יאיר נתניהו ממרומי הר הזבל שעליו הוא רובץ: הוא מגדף את אברמוביץ', שנפצע במלחמת יום כיפור קשה מאוד, נשרף בכל חלקי גופו, כשהוא נוהג בטנק פגוע ומחלץ את חבריו בעודו עולה באש (וקיבל גם צל"ש הרמטכ"ל). כל זה לא מקנה לאברמוביץ' חסינות מביקורת. צריך לקוות שזה לפחות מקנה לו חסינות מהדמייתו לסוג של בוגד, בולשביק, יצור שצריך "להעיף לכל הרוחות". ומי הוא קושר הכתרים הזה? מי ששירותו הצבאי היה מינימלי ועבר בנעימים בסיוע ממלכתי, מי שטרם יצא מבית הוריו, שאותו אנו מממנים (אפילו לא לאחד משאר בתי הוריו, שגם אותם אנחנו מממנים), מי שרק לאחרונה התפרסם שהואיל סוף־סוף להתחיל לעבוד (באינטרנט), אבל עיקר עיסוקיו נותרו ליליים, כפי שהודגם בקלטת הלוהטת ההיא.
טענתו האחרונה של הפרזיט הקטן, היא שכל אלה שזועקים נגד הביקורת על אברמוביץ' "בגלל עברו הצבאי" שותים בקשית את דמו של "אבא שלי", עם העבר הצבאי וכו', מעידה על ליקוי המאורות הכולל באותו קן קוקייה אשר בירושלים: יאיר היקר, תפקידה של התקשורת הוא למתוח ביקורת על ראש הממשלה, לא להפך. היא מתחה ביקורת קשה מאוד על ראש הממשלה הקודם, ואף שלחה אותו לכלא. היא מתחה ביקורת קטלנית על כל קודמיו, ובעיקר אהוד ברק. היא עושה את עבודתה. במקרה של המשפחה שלך, הביקורת הזו הוכחה כמוצדקת כי היא הניבה, עד עכשיו, כתב אישום אחד, שלושה עדי מדינה, שתי המלצות על שוחד, ארבעה תיקים חמורים, המלצת שוחד נוספת ועוד היד נטויה.
זאת ועוד: על אבא שלך שומרים. ועוד איך שומרים. גדודים של מאבטחים, כחול אשר על שפת הים. אם היו שומרים ככה על יצחק רבין, שנגדו הסית אביך בשנים האיומות ההן, הוא היה נשאר בחיים. אבא שלך נוסע במכונית משוריינת, במטוס מאובטח, בשיירות ענק מזוינות מכף רגל ועד ראש וכל מי שמתקרב לטווח של כמה מאות מטרים ממנו, עובר בידוק קפדני. על העיתונאים שנותרו במדינה הזו אף אחד לא שומר. כשהבריונים של "הצל" צועקים על אברמוביץ' "בוגד", זה אמור להדליק נורת אזהרה ענקית. כשירצחו כאן עיתונאי, אתה תגלגל עיניים. אתה תגיד שלא התכוונת. אתה תשחזר את מסכת התירוצים העלובים שהשמיע אביך, ב־5 בנובמבר 1995. ובעצרת לזכרו של אותו עיתונאי, מקץ 20 שנה, יגידו כולם ש"צריך גם דובר מהימין, בואו נלך על שיח מכיל ומאחד".
6
תושבים חוזרים
"איני מכיר את הנגיד החדש של בנק ישראל. איש אינו מכיר אותו. הוא עזב את הארץ לפני שנים רבות. בדיוק כמו שופט העליון שמינתה לאחרונה הממשלה. איזה מסר בעצם משדרת לנו ממשלת נתניהו? קרע את פנקס המילואים שלך, רד מהארץ, תעשה קריירה, תגדל את הילדים שלך באנגלית, שכח מהמחויבות שלך למדינת ישראל, ובתמורה ממשלת ישראל תמנה אותך לאחד התפקידים הבכירים והיוקרתיים ביותר בעולם. יש בישראל מספיק משפטנים וכלכלנים מבריקים שחיו פה איתנו, שלחו את ילדיהם לצבא, נאנקו איתנו תחת יוקר המחיה וישבו איתנו במקלט בזמן שהטילים נחתו. אני סומך עליהם הרבה יותר".
זה לא קטע שלי. כתב אותו השבוע, לפעיליו, ח"כ יאיר לפיד, במה שמכונה ביש עתיד פינת "המחשבה היומית". לשם שינוי, אני חולק עם לפיד את המחשבה הזו בדיוק נמרץ. מצד שני, אני נזכר שנתניהו עצמו כבר היה בדרך לרדת מהארץ, סידר לעצמו שם אמריקאי קליט (BEN NITAY) ומשרה מכניסה ב"בוסטון קונסלטינג", עד שהנסיבות הטרגיות (נפילת אחיו) החזירו אותו.
אפשר להמשיך עם זה הלאה: ח"כ אורן חזן הזכיר לנו את פרצופו המכוער פעם נוספת עם ההתנפלות המבחילה על בני הזוג לוסי אהריש וצחי הלוי שנישאו השבוע. תארו לעצמכם מה היה קורה אם חבר פרלמנט גרמני היה מתנפל על מישהו מהגזע הארי משום שהתחתן עם יהודייה. אבל אז אני נזכר באחד, בן ניתאי, כלומר בנימין נתניהו, שנשא לאישה בזמנו את פלייר קייטס, בריטית ונוצרייה לגמרי. איש לא התנפל עליו. כי לביבי מותר. מקסימום, יסתתר מאחורי החסינות הפרלמנטרית שלו.
7
מבזק 3000
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט שהה השבוע בגרמניה. זה אומנם עלה בעמוד הפייסבוק של משרד המשפטים, אבל זה עבר מתחת לרדאר. רשמית, טוענים במשרד שמדובר בביקור עבודה נטו, שתואם מראש וכלל מפגשי עבודה רבים כולל שופטים עליונים, פרקליט המדינה הגרמני וכו'. הם מבקרים כאן, אנחנו שם, רוטינה. לא רשמית, מודים גורמים במשרד שהם לא יכולים לערוב לאף אחד שבשיחותיו של היועץ עם הגורמים הבכירים ביותר במערכת המשפט הגרמנית, לא עלה הנושא הנפיץ של תיק 3000, כלומר פרשת הצוללות. בפרשה הזו, רב הנסתר, עדיין, על הגלוי. רב מאוד, אפילו. היא מוגדרת עדיין כ"פרשת השחיתות הגדולה ביותר בתולדות המדינה", וזה לא תואר קל להשגה, כידוע.
העיקרון המחולל של הפרשה נותר בעינו: ראש הממשלה דחף עסקת מיליארדים רקובה, בנושאי קודש הקודשים של הביטחון הלאומי, כשחלק ניכר ממקורביו האינטימיים ביותר מעורבב בשחיתות שאפפה את הפרשה הזו. בראשם, כמובן, עו"ד דוד שמרון. עכשיו מצפים מאיתנו להאמין שראש הממשלה לא ידע שבעוד הוא פועל לביטול המכרז הבינלאומי לרכישת ספינות שטח, עו"ד שמרון גוזר קופון שמנמן יחד עם לקוחו, מיקי גנור. מי שמאמין, לא מפחד.