האם הדמוקרטיה הישראלית נהפכה לשיטת שלטון שבה מי ששולט באמנות התככים הוא המנצח? בעצם, לאור התרחשויות שונות ומשונות בעולם הדמוקרטי, ניתן לשאול את השאלה הזו לגבי מספר לא קטן של מדינות. נראה שתמיד, אם יש סעיף קטן, בן בנו של סעיף קטן, שניתן לנצל כדי לעוות את התוצאות, יהיה מישהו שילחש למישהו שכדאי לנצל זאת - ותמיד תהיה סכנה שמישהו יקשיב לעצות כאלו. קוראים לזה פוליטיקה ובגלל זה היא מאוסה. הנשיא ריבלין היה צריך להכחיש את ההאשמה שהוא מתכוון להטיל את הרכבת הממשלה כרצונו הפרטי, תוך ניצול ערפול בחוק. מותר לנשיא אפילו להאשים בפרנויה את מי שחושב כך, אבל הוא צריך היה גם להוסיף שאכן, יש בחוק פרצה רשלנית ומסוכנת, ולכן כדאי ורצוי לסתום את הסדקים שבו.
למען האמת, כולנו חייבים להודות לריבלין. הוא מנע בחירות מוקדמות מיותרות. זה תפקידו של הנשיא – לגרום לאחדות בעם, ובחירות מרבות פילוג. עם זאת, הנשיא חייב היה לשבח את הרעיון לתקן את החוק – לאו דווקא עבור תקופת כהונתו, הוא כמובן מעל כל רעיון לנצל פרצות בחוק, חוץ מהפעם שבה אמר שיחתום על חוק הלאום בערבית. הרעיון המבריק הזה עלה במוחו כיוון שהחוק לא ציין במפורש שאסור. מומחיות כזו בניתוח רמזי הרמזים של האפשרויות שסעיפי החוק מקנות לנשיא שנון אולי הדאיגה את ראש הממשלה הפרנואידי, אבל אין להעלות על הדעת שהנשיא יפעיל טריקים דומים הפעם - ויימנע מלהטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו כשייבחר.
נדמה שהדמוקרטיה נהפכה למשטר שבו יש לאזרח רושם שיותר מדי גורמים לא הגיוניים מכוונים את תוצאות הבחירות. באוזני שמעתי ראש מפלגה גדולה בישראל אומר שהבחירה היא ממילא על פי רגש. פירוש הדבר הוא שהדמוקרטיה מודדת את מי שמצליח להפעיל את רגשות התושבים, ולא את מי שמשכנע אותם בעובדות ובתוצאות. זאת אומרת, העובדה שכל כך הרבה תושבי ישראל לא מצביעים עבור בנימין נתניהו למרות מצבם האישי טוב, ואף שישראל במצב שלא היה כמותו מאז ייסודה, מרמזת שהם לא מסוגלים לחשוב בהיגיון אלא מונעים על ידי רגשותיהם. מדובר כנראה ברגשות שנאה בלתי נשלטת אליו, ולא על סמך ניתוח ענייני. אם זה נכון זה ממש מדאיג, כי אם זה כך ביצועים טובים של מנהיג או של מפלגה לא יצליחו לעולם לשנות את הצבעת הבוחר, הכל רגשות. לעובדות אין ערך.
הבה נאמין שאדם כריבלין לא ישקול רעיון ממזרי כהטלת תפקיד הרכבת הממשלה על מישהו אחר, לטובת המדינה בעיניו, גם אם נתניהו ינצח. עם זאת, צריך לחשוב על העתיד. מה יקרה אם מפלגת שמאל קיצוני תשיג את מספר המנדטים הגדול ביותר, ובצירוף המפלגות הערביות יהיה לה סיכוי לעלות לשלטון, והנשיא יהיה איש ימין קיצוני? במקרה כזה יכול נשיא מהימין להכשיל את הממשלה השמאלית ובכך לסכן את השלום. החוק צריך להישמר מפני מתן כוח כזה לנשיא כלשהו בעתיד. ריבלין, כנשיאנו הדואג לדמוקרטיותנו, צריך לתמוך בתיקון הפגם הזה בחוק ומיד.