בשקט, ואפשר להניח שגם בזהירות, חידשה ישראל את הפעולות נגד איראן בסוריה. ליתר דיוק: השקט נשמר בצד השני - הסורים, הרוסים והאיראנים בניגוד למנהגם שמרו על שתיקה ולא התייחסו לפעולה ישראלית, אם בוצעה כזאת, שבוצעה בסוריה. אצלנו, לעומת זאת, לא יכלו להתאפק: ראש הממשלה וגם שר הביטחון השתדלו יותר מפעם אחת לרמוז על כך שישראל חזרה לפעול שם.
בשנים האחרונות יצאה הצנזורה הצבאית מגדרה כדי לחסום את התקשורת מלחשוף פעולות שמתבצעות בסוריה ולשמור על עמימות. הסורים והרוסים יודעים בדיוק מתי ואיפה פועלת ישראל, גם אם לא תמיד הם מבינים את השיטה. מתוך רצון שלא להחריף את המשבר הנוכחי מול ישראל, הורו הרוסים לכולם לשמור על שתיקה, אבל דווקא עכשיו, באווירת הבחירות, התקשורת מתגלה כאחראית יותר ממקבלי ההחלטות שלנו, שלא מתגברים על היצר להתרברב. אולי כדאי שהצנזורה תדבר גם איתם.
הרוסים ממשיכים לשמר את אווירת המשבר, אבל לא שוברים את הכלים. הקו החם בין מטה חיל האוויר בתל אביב למפקדת חיל האוויר הרוסי בחמיימים שבסוריה ממשיך לפעול כסדרו: אבל עכשיו הרוסים דורשים הודעה מוקדמת יותר על פעילות אווירית והגדרה ברורה יותר של האזור שבו אנחנו פועלים.
עד ספטמבר, כשיבגני שלנו היה מרים את הקו החם ומעדכן את סרגיי שלהם שחיל האוויר פועל - היו הרוסים מכבים את המכ"מים של סוללות ה־300־S וה־400־S שלהם ונמנעים ממגע אלקטרוני עם המטוסים של חיל האוויר. בשבועות האחרונים הם לא תמיד מכבים את המערכות. הם מקפידים שלא לנעול את המכ"ם על מטוסים ישראליים, שזו כבר פעולה תוקפנית, אבל הם מזכירים לנו שהם שם.
צילומי הלוויין של סוללת ה־300־S שנפרסה בסוריה ושאמורה להימסר לצבא אסד חשפו שהיא עדיין לא מבצעית. הרוסים עצמם האריכו את תקופת ה"הכשרה" של הצוותים הסוריים, שאמורים להפעיל את הסוללה, עד לחודש מרץ. זה משאיר לצדדים חמישה חודשים למו"מ שבו הרוסים מקווים לקבל תמורה כדי שלא ימסרו את הנשק המסוכן הזה לידיים סוריות. אפשר להניח שזה יהיה אחד הסעיפים בפסגת טראמפ־פוטין הקרבה.
ישראל הפחיתה משמעותית את הפעילות שלה בסוריה בשבועות האלה, אבל גם האיראנים צמצמו את מאמצי ההתבססות שלהם. הם צייתו להנחיה רוסית להוריד פרופיל כדי שלא להחריף את המשבר. אבל זה הסיט את המאמצים שלהם ללבנון, ושם מתפתחת לישראל בעיה חמורה יותר: איראן מפעילה נתיב הברחות אווירי לנמל התעופה ביירות ומנסה להאיץ את השלמת המפעלים לייצור טילים מדויקים סביב שדה התעופה.
ישראל ניסתה בדרכים מגוונות לסכל את המאמצים האלה, אבל ההצלחה הייתה חלקית: ניתן לשער כי בחלק מהמפעלים יש כבר פעילות הרכבה של טילים מדויקים בהיקף נמוך. חיזבאללה מצדו הבהיר לישראל שתקיפה אווירית של המתקנים תוביל לתגובה קשה שלו ולמלחמה, וישראל נמנעת מלתקוף אותם.
משוואת ההרתעה
השימוש שעושה איראן במטוסים אזרחיים להברחות מציב אתגר חדש. ישראל לא תוכל ליירט את המטוסים האלה, וגם תקיפה של המטענים שנפרקים מהם על אדמת לבנון תוביל אותנו לעימות. לכן המאמץ הישראלי של השבועות האחרונים הוא בזירת התודעה: חשיפה של פעילות חיזבאללה ואיראן, בין שבהברחות ובין שעל הגבול, בתקווה לעורר דעת קהל נגדם בלבנון ובעולם וכדי להבהיר להם שהם חשופים.
ההצלחה חלקית: חיזבאללה אכן מוטרד מהחשיפות, מה שגורם לו לפעולות שונות. חשיפת המפעלים בביירות חדרה גם לשיח הלבנוני, עד כדי כך שנסראללה בנאומו האחרון כבר הודיע שהוא מסרב להתייחס לטענות הישראליות. הוא עומד לחטוף בימים הקרובים את פסיקת הטריבונל הבינלאומי על חיסול ראש הממשלה הלבנוני רפיק אל־חרירי, והיא לא תהיה נעימה. הפסיקה תצביע על מספר חברי הארגון כאחראים לחיסול ב־2005.
בנוסף, ארה"ב תעביר בשבוע הבא חוק סנקציות משניות על חיזבאללה, שיפגע בכל חברה שמקיימת קשר עם חברה שעובדת עם הארגון. לא בטוח שכל זה יגרום לחיזבאללה לנטוש את המאמצים שלו, אבל הוא נדרש עכשיו להשקיע הרבה אנרגיה בהתמודדות גם בזירה הפנימית וגם הבינלאומית.
ההרתעה פועלת לשני הכיוונים: גם חיזבאללה חושש ממלחמה ומבין שהיא תסתיים בחורבן של המדינה הלבנונית. בשנים האחרונות חזרה לבנון להיות הפנינה של המזרח התיכון: מדי סוף שבוע מציפים תיירים מכל רחבי האזור את ביירות, שבה אפשר ליהנות מאלכוהול, מחופים יפים ומנשים בבגדי ים. זאת בניגוד לרוב המדינות באזור. לבנון היא גם בירת הבנקאות של האזור: חלק ניכר מהכסף המזרח תיכוני שמור בבנקים של ביירות. מלחמה מול ישראל תשנה את פני המדינה הזאת לשנים ארוכות.
שני הצדדים במאזן הזה מבינים את המשמעויות הקשות של כניסה לעימות. חיזבאללה לא יחריב את ישראל, אבל בהחלט יכאיב. כל כך הרבה אנרגיה עצורה גם פה וגם בחיזבאללה, שעימות מולם יהיה אלים מאוד מהרגע הראשון. לא "בעדה־בעדה" כמו ב־2006, אלא יותר בנוסח "מבצע סבתא": אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט־לאט מגביר.
חיזבאללה לא ערוך אידיאלית לעימות כזה: יש לו עדיין כוחות גדולים בסוריה, והוא עדיין עמל על מילוי השורות במקומם של 2,000 ההרוגים ו־6,000 הפצועים - מחיר הסיוע שלו לאסד. לצערי, יש גם סימני שאלה משמעותיים בנוגע למוכנות של צה"ל למערכה שכזאת. אבל חיזבאללה נחוש לשמר את משוואת ההרתעה, ובמקרה שתחליט ישראל לפעול קינטית נגד מפעלי הטילים וההברחות בלבנון - הוא ייקח את הסיכון ויגיב.
ראש הממשלה נתניהו, שמעולם לא הפגין יצר הרפתקני, ייזהר שבעתיים מלצאת להרפתקה כזאת ערב בחירות. זו הרפתקה שאחריה עשויות להסתיים הרבה קריירות בצמרת המדינית־ביטחונית. אבל אחרי הבחירות, ובהנחה הסבירה שמאמצי חיזבאללה ואיראן יימשכו - עשוי מי שיכהן כראש ממשלה להידרש לדילמה: האם לאפשר לחיזבאללה ייצור המוני של טילים מדויקים או לסכל ולהסתכן במלחמה קשה. אני מתקשה לראות ראש ממשלה ישראלי כלשהו בוחר באופציה הראשונה.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ עשר