ג'מאל חשוקג'י עדיין לא מת. כאייטם ומנוע בעירה פוליטי הוא עדיין ממריא. מתנהל כיום מאמץ משולב של טורקיה, ארה"ב וסעודיה לספק סיפור כיסוי מטויח לתפארת האינטרסים של שלושת המנהיגים, כולל לקח משמעותי למדינת ישראל. 

בתקשורת הגלובלית נאספו כמה פריטי מידע על היעלמו של העיתונאי, כמו חיסול על פי פקודה מלמעלה, זריקת רעל, ביתור הזרועות והרגליים על פי מידות הדואר הדיפלומטי והעלמת הגופה למטוסים פרטיים (הכי נוח מעל לים, כפי שיודעים ארגונים שעוסקים בחיסולים). חשוקג'י היה אחד ממתנגדי מדיניות מוחמד בן סלמן, יורש העצר וראש הממשלה הצעיר מאוד והפרוע עוד יותר של סעודיה. בנוסף כתב חשוקג'י במגוון כלי תקשורת מערביים, ובעיקר ב"וושינגטון פוסט". קצפו של בן סלמן יצא, כך אומרים, על מאבקו של חשוקג'י במלחמת תימן, שבה הוא שותף עם ממשל טראמפ ונגזרותיו. 
 
העבודה עצמה הייתה שלומיאלית, והקשר לבן סלמן נתגלה תוך ימים ספורים. החיסול הזכיר במשהו את חיסול מחמוד מבחוח לפני שמונה שנים בדובאי על ידי המוסד, אבל פערי המקצועיות והתוצאות עשו את ההבדל. לא ברור כמה זמן הוקדש לתכנון הרצח. אני מניח שלוח הזמנים תלוי בזמן שבו נתקבלה הידיעה בריאד על כוונת חשוקג'י לבקר בקונסוליה, הזמן שבו נקבעה לו שעת הביקור וזמן קבלת ההחלטה בריאד. בהנחה שהכוונה לחסלו התקבלה הרבה לפני החיסול, ייתכן שההחלטה להוציא לפועל את החיסול הייתה די בהולה. והחיפזון מן השטן היה מרכיב מכריע בכישלון, כמו בפרשת הניסיון לחסל את ח'אלד משעל בעמאן (דרישה בהולה של ראש הממשלה נתניהו לאחר פיגוע בירושלים). 
 
שני צוותים (מחסלים ומנסרים?) הגיעו לקונסוליה הסעודית, ביצעו את הפקודה שקיבלו וחמקו בחזרה למטוסים שהמתינו להם. בהנחה לא בלתי מבוססת ניתן לומר שהיה ברור למתכננים שהמבצע ייחשף. לא צריך להיות גאון תכנוני כדי לדעת שבית השגרירות הסעודית מנוטר לפחות כמו בית האח הגדול. מאחר שמדובר בבן סלמן, פרחח צעיר וחסר אחריות שלא בדיוק הבין את פוטנציאל ההשלכות הבינלאומיות של האירוע, יש להניח שהוא היה משוכנע שארה"ב תעמוד לצדו. ואכן טראמפ ניסה להחליק את העניין באורח המטומטם ביותר, כשהוא אומר שיש לארה"ב ולסעודיה אינטרסים כלכליים גדולים מדי מכדי שחיסול מעין זה יפגע בהם. כל אדם סביר מבין מיד שזו סיבה מטומטמת, אלא שלאדם הטראמפי, לא משנה באיזו מדינה הוא מתגורר, היא נשמעת הגיונית להפליא. 
 

התגובה כל כך אווילית, עד שתומך עיוור של טראמפ כמו הסנאטור לינדזי גרהאם נזעק לאולפני פוקס ניוז כדי למחות על החיסול ולרכך את תגובת טראמפ. לא שאכפת לגרהאם מחשוקג'י. כשועל פוליטי הבין מיד את פוטנציאל הנזק בהתמשכותו של קמפיין תקשורתי עולמי לתוך בחירות האמצע בחודש הקרוב. גרהאם שלף תרגיל שעיר לעזאזל להשתקת הביקורת והציע ליורש העצר להתפטר. מה שמוכיח שלא כל מי שמבין במחילות וושינגטון מבין בשושלת שדם בדואי זורם בעורקיה, נפט בצינורותיה, והיא מחסלת מתנגדים מבית כדי לשלוט. 
 
בקיצור, אין טעם לכסוס ציפורניים בציפייה לתוצאות החקירה בין סעודיה לטורקיה. לשתי אלה יש דיונים צפופים בעניינים לוחצים יותר כמו סוריה, פליטים כורדים, נפט ועסקאות נשק, וחשוקג'י מעניין אותם כמטרד חולף ומנוף פוליטי. גם הגיחה הבהולה של מייק פומפאו לפגישה עם בן סלמן וארדואן לא תעלה את הסיפור האמיתי ולא תוריד את בן סלמן. המגמה מלכתחילה הייתה למרוח כסת"ח ולגנוב זמן עד הציוץ הבא של טראמפ. תאמין - יופי, לא תאמין - זבש"ך.


ג'ארד קושנר, דונלד טראמפ ומוחמד בין סלמאן. אין טעם לחכות לתוצאות החקירה. צילום: רויטרס

 
לבד במדבר

ונחשו איזו ממשלה לא הוציאה הגה בעניין חיסול חשוקג'י? נכון. מדינה שבה ראש הממשלה, בדיוק כמו טראמפ, תוקף ללא הרף את התקשורת. הנכון הוא שבמדינת ישראל לא הורגים עיתונאים רק את העיתונות. פה ושם נהרג עיתונאי פלסטיני, אלא שעל פי דובר צה"ל זה היה מחבל שאיים על קיומנו.
 
אני מקווה ומעריך שאין לנו יד ורגל בחיסול המתועב הזה, והבשורה הטובה היא שהתגובות בעולם מלמדות שעונת החיסולים, בייחוד אחרי חיסולי פוטין בבריטניה, עומדת מול מציאות גלובלית חדשה. העולם שנאבק בטראמפ ובשותפיו מימין, בעיקר ממשלות אירופה הנאורה והתקשורת החופשית במערב, לא יעברו בשתיקה על חיסולים פוליטיים או חיסולי נקמה. כולל סנקציות. כתגובה על חיסול מתנגדי משטר רוסים בבריטניה, הגיבה לונדון בשורת צעדי ענישה. אומנם דיפלומטיים, אבל האיתות היה ברור. אחרי רצח חשוקג'י, מדינות מפתח - כולל ארה"ב ותאגידי ענק מגוגל עד אובר - פרשו בהובלת המיליארדר ריצ'ארד ברנסון ממפגש "דאבוס במדבר", שהיה אמור להיות מעין כרטיס הכניסה הלגיטימי של סעודיה לעולם העסקי המערבי. הכנס נערך בציפייה לרוח הרפורמות המובטחות של בן סלמן, אבל החיסול חיסל אותו. 
 
אני מעריך שאם ישראל תמשיך לבצע חיסולים ללא הסכמה בינלאומית, יוטלו סנקציות מעין אלה גם עלינו. כבר כיום נתונה מדינת ישראל ללחצי חרם גלובלי וה־BDS הוא השובל הזניח שלו. למעלה ממאה מדינות מגנות את המדיניות בשטחים גם אם אינן מנתקות את קשריהן עם ישראל. גם לדרום אפריקה, אגב, היו קשרים עם מדינות שהתנגדו לאפרטהייד, וגם שם לא הבינו את הרמז, עד שחֶרב כל העולם ערפה את מדיניות הגזענות הגסה שלהם. 
 
רק לפני שבוע אישרה העצרת הכללית של האו"ם את מינויה של הרשות הפלסטינית לראשות קבוצת המדינות המתפתחות, צעד שמקנה לה מעמד דומה לזה של מדינה החברה בארגון. בהמשך, על פי הצעת מצרים, הוחלט לאפשר לנציגי המשלחת הפלסטינית לאו"ם לנהל במהלך שנת 2019 את ישיבות הקואליציה, שבה חברות 77 מדינות, בהן לבנון, ערב הסעודית, הפיליפינים, הודו ומדינות נוספות. במסגרת זו תוכל המשלחת להעלות נושאים על סדר היום בישיבות ואף להגיש הצעות לאישור יתר החברות. 146 מדינות הצביעו בעד המהלך, בעוד שלוש בלבד התנגדו - ישראל, ארה"ב ואוסטרליה. נציגיהן של 15 מדינות נוספות נמנעו בהצבעה ו־29 מדינות נוספות לא לקחו בה חלק (דני דנון, דני דיין ודני דין מגנים בעוז ובגאווה יהודית). 
 
לנוכח מצבנו הרעוע בעולם, אמורה התגובה על חיסול חשוקג'י להזהיר אותנו שלא לעולם חוסן.