ראשית מפנה: כל מנהיג בשיעור קומתו של נתניהו מתקשה לראות בנפילתו

זה החל באובדן הסבלנות הבוטה כלפי אורנה פרץ בקריית שמונה - אמירה כמו "את משעממת אותי" הינה למעשה אמירה ש"מאסתי בתפקידי כמשרת ציבור" - ונמשך בהתקפה חסרת התקדים כנגד "מזימתם" של הנשיא ראובן ריבלין וגדעון סער. לאחר מכן הגיעה המתקפה של אופירה אסייג, שאמרה לנתניהו בפשטות: "בעוד שרבין ובגין שידרו תקווה - אתה משדר ייאוש". וכשמילים כאלה באות ממישהי שמזוהה עם הימין, הדברים מחלחלים. במקביל פרסם חתן פרס ישראל יהורם גאון פוסט שנסוג מתמיכתו בנתניהו. תמיכתו של גאון בנתניהו ובדרכו הייתה חשובה והיא איננה עוד בגלל ההסתה, השיסוע, הפלגנות, רמיסת הממלכתיות ועוד. 

הוסיפו לכך את ההפגנות של תושבי עוטף עזה, החשים כי הממשלה נטולת אסטרטגיה בעניינם וכי הסיוט שלהם הופך לשגרה. זאת ועוד, באוזני מהדהדים דבריו של רפתן באור הנר, שישב לצדי באולפן טלוויזיה ופנה לשרה גילה גמליאל במילים האלה: "רוצה שתדעו בממשלה שגם חקלאי קשוח ומחוספס זקוק לחיבוק של ראש הממשלה. נתניהו לא היה אצלנו מעולם".

והיה גם הקרב על מינוי הרמטכ"ל ורצונו של נתניהו למנות את מזכירו הצבאי לשעבר, משל חיפש אצל הרמטכ"ל נאמנות אישית ולא אחריות לאומית (כמו במקרה של ראש המוסד). המשבר החריף עם הזמן, עד שהצליח להוציא ציוץ ברכה לאיש הנכון שמונה - אביב כוכבי.

אל תקלו ראש גם באמירות הקשות, בעוצמת הביקורת ובשפה שבה השתמשו הח"כים דודי אמסלם, דוד ביטן ומיקי זוהר נגד נתניהו. הם הבינו שהוא פוגע בליכוד לטובת גחמות אישיות ופרנויות, והשיא היה הסרת תמיכתו באיש הליכוד בבת ים והמועמד לראשות העיר צביקה ברוט, לאחר שמישהו לחש לנתניהו שהוא נעזר בייעוץ של שלמה פילבר, המשמש כעד מדינה נגדו. מדובר בחציית רוביקון של דרגי הביניים בליכוד, שהחלו אומרים בפה מלא את מה שהשרים הבכירים במפלגה אומרים - בינתיים בחדרי חדרים ובשיחות רקע עם עיתונאים. כך גם הזיגזג של נתניהו בירושלים ותמיכתו בשר זאב אלקין, שהובס ונפגע מעמדו כשר וכחבר קבינט - תפקיד שנראה לפתע כשני בסדר העדיפויות מבחינתו.

זה היה חודש לא טוב לנתניהו בתחום ההתנהלות האישית והפוליטית, חודש שבו החלה לחלחל התובנה שאולי מעבר לאורך קדנציה מסוים אתה מאוהב מאוד בעצמך, ברעיונות שלך, במינויים שלך וגם בשגיאות שלך. תזכרו את אוקטובר 2018. להערכתי, זהו חודש של ראשית מפנה, ללא קשר לחקירות, לשיקול דעת ביטחוני ולהישגים מדיניים. וחוץ מזה, הקטע הזה בטור הוא גם שירות לנתניהו - אני מנסה לתאר בפניו את מה שהוא בוודאי מתקשה לראות בעצמו, כמו כל מנהיג בשיעור קומתו.

2. האתגר הגדול של נתניהו כעת הוא לנסות לתמרן שלושה תהליכים למועד רצוי מבחינתו: החלטות היועץ המשפטי לממשלה בדבר כתבי אישום (אם יהיו כאלה); הבשלת "תוכנית טראמפ" ותהליך מדיני אזורי שיביא להלבנת היחסים עם סעודיה ומדינות המפרץ, באופן שיחזק את תדמית המדינאי שלו; וכמובן - מועד מתאים לבחירות, שיהפוך את החלטות היועץ ללא רלוונטיות בעיני העם וכ"מכשול" לתהליך מדיני היסטורי. האם יצליח? האם הוא עדיין קוסם?

3. רבות נכתב ועוד ייכתב על האתגרים המורכבים של צה"ל בתקופתו של הרמטכ"ל הבא אביב כוכבי. בטור הצנוע שלי אני מבקש להאיר ארבעה אתגרים שניצבים בפניו ויקבעו במידה לא מועטה את מידת הצלחתו בתפקיד. ואלו הם:

• הדיאלוג עם הדרג המדיני והפוליטי: כוכבי ייתקל בזירה קשה ותובענית באופן חסר תקדים, נטולת רסן, כמעט ללא מרכיבים ממלכתיים, שמתנהלת ברשתות החברתיות ומכוונת לבוחרים ולמרכזי המפלגות. הוא ימצא פער בין מה שיאמר בקבינט לבין מה שימצא שאמר בכותרות המודלפות. הוא יבחין שעושים בו ובאלופיו שימוש פוליטי ציני, בידיעה שלובש מדים אינו נוהג להשיב לפוליטיקאים. איזנקוט לגם לא מעט מכוס התרעלה הזו, אצל כוכבי להערכתי זה יחריף. לרמטכ"ל הבא ניסיון מסוים בעבודה מול ממשלה, ועדות וקבינט מתקופתו כראש אמ"ן, אבל מאז עברו הרבה מים בפוליטיקה הישראלית, והבושה והממלכתיות פינו מקומן לאובדן הבושה ולקריצה ל"בייס".

כוכבי יצטרך לקבוע כללים שיתקבעו בתודעה הציבורית כלגיטימיים וכיעילים. הוא צריך לעשות את מלאכתו ולדווח אמת ללא מורא וללא משוא פנים לכל פורום על פי רמת הסיווג, אך במקביל להתכונן להזים מידע לא נכון, שקרים ומניפולציות, לצד פרסום הודעות תגובה על השמצות של פוליטיקאים נגד הרמטכ"ל ובכירי הצבא. זוהי זירה חשובה לאמון הציבור בצבא, לשמירת ממלכתיותו ומקצועיותו של צה"ל, ובמשמרת של כוכבי זה עומד להיות קשה.

• זירת החברה הישראלית: אזרחי ישראל באשר הם הינם גם הבעלים של צה"ל וגם הלקוחות שלו. פרשת אזריה היא פצע פתוח ונקודת מפנה בדיאלוג בין צה"ל לחברה הישראלית, והיא עלולה לחזור על עצמה בעוצמות גבוהות בהרבה, באופן שיכרסם באמון הציבור בצה"ל ובאמון החיילים במפקדיהם. תפקידו של כוכבי הוא לשמור על צלמו, דמותו וערכיו של הצבא תחת אש ותוך התחככות מורכבת עם מציאות של כיבוש. זה לא קל ולא פשוט, וייעשה מסובך יותר בגלל הטכנולוגיה, הרשתות החברתיות והדוגמה השלילית מהפוליטיקאים.

במקביל צה"ל צריך לנהל נכון את הדיאלוג עם החרדים, עם בני הציונות הדתית, רבניהם ומנהיגיהם, עם ישיבות ההסדר, עם הדרוזים, עם הבדואים ועוד ועוד. הוסיפו לכך את ענייני חיל החינוך ואת הרבנות הצבאית ופעילותה, ועוד ועוד ועוד. כוכבי יצטרך לשריין שעות וימים רבים לדיונים, התלבטויות, החלטות ודיאלוג, בטח אם הוא מבקש לשמר את ממלכתיות הארגון ואת ערכי צבא העם ושלמותו של צבא המילואים (שמזמן כבר אינו שלם).

• זירת התקציב: צה"ל חייב הרבה מאוד לשר האוצר משה כחלון, לא רק בגלל העלאת שכר החיילים, אלא בעיקר משום שהוא עושה מאמצים רבים לשמר ולתחזק את תקציב צה"ל ולממש באופן מלא את תוכנית העבודה הרב־שנתית "גדעון". היחסים של איזנקוט עם כחלון הם אינטימיים ומשיגים תשואות גבוהות. השניים נוסעים יחד בנגמ"ש ממוגן בתוך אגף התקציבים, כשאיזנקוט מוותר לכחלון ומשחרר שליטה ומידע על שכר הקבע, מפטר אנשי קבע ומתייעל. את הקשר המיוחד הזה יצטרך כוכבי לשמר ואף לחזק. זהו עניין קריטי לתקציב השוטף של צה"ל, לתר"ש (תוכנית רב־שנתית) הבא ו"לנושאים מיוחדים" שדורשים תקציבים מיוחדים.

• זירת קשרי החוץ: ראשי צבאות ברחבי העולם הם כמו חונטה, והקשר הבלתי אמצעי של רמטכ"ל צה"ל איתם חשוב ומניב תוצאות לא מבוטלות. זה מתחיל ברמטכ"לים של האזור במצרים, ירדן, טורקיה ומדינות נוספות, פגישות חשאיות ואקראיות שבהן אפשר לפתור מחלוקות ולקדם שיתופי פעולה בנושאים כמו מלחמה בטרור ועוד. זה נמשך ברמטכ"לים עמיתים באירופה, ארה"ב, המזרח הרחוק, קנדה ואוסטרליה, ובזה אני בטוח שכוכבי יצטיין וימלא את תפקידו באופן שלם. לא תאמינו עד כמה קשר שכזה יכול לתרום לביטחון ישראל. ועוד מילה, כוכבי הוא צמחוני במה שנכנס אליו לפה, אבל בכל היתר הוא ממש לא צמחוני. ראו הוזהרתם. בהצלחה.

4. לפני כשנה, במסיבה פרטית, הציגה לי חברה את ד"ר גלית שאול, שביקשה להתמודד על ראשות המועצה האזורית עמק חפר ושאלה לעצתי. "ראש מועצה מכהן זה דבר חזק, את לא מוכרת בכלל באזור, והסיכוי להיבחר נמוך מאוד. אל תמשכני את הבית, אל תוציאי יותר מ־150 אלף שקל" השבתי, ומאז לא נפגשנו. 

השבוע היא זכתה בראשות המועצה, ולי לא היה לאן להוליך את הבושה. המסקנה היא שאין תחליף לכוח הרצון, לנחישות, למחויבות, לאמונה בצדקת המעשה ולעבודה הקשה. אז סליחה, גלית, אני שמח שלא צדקתי ושיהיה לך (ולכל הנשים שעשו זאת בגדול) בהצלחה רבה מאוד.

שבת שלום.