1. בעוד כחודשיים צפוי אלוף אביב כוכבי להיכנס לתפקידו כראש המטה הכללי, ונראה כי האפשרות לעימות צבאי תעמוד במרכז עיסוקו - זאת בהנחה שלא נגלוש למערכה בדרום בחודשיים הקרובים, עוד במהלך מה שנותר מהקדנציה של גדי איזנקוט.
למרות כיפופי הידיים וההודעה החד־צדדית שפרסם ליברמן וקיבעה למעשה את מינוי כוכבי, נדמה שגם בלשכת ראש הממשלה יסכימו בסופו של דבר כי החלפת הרמטכ"ל בסגנו היא המהלך היעיל ביותר עבור הצבא בתקופה הנוכחית. שלושת הרמטכ"לים האחרונים - אשכנזי, גנץ ואיזנקוט, נכנסו לתפקידם לאחר מלחמות או מבצעים, והיה להם מספיק זמן כדי להכין את הצבא לאתגרים העתידיים, לעסוק בהפקת לקחים ולבצע רפורמות. מן הסתם, גם לכוכבי יש תוכניות ורעיונות משלו, אבל כרגע נראה כי בחודשים הראשונים הוא יהיה עסוק עד צוואר במציאות הביטחונית המתוחה.
הסיכוי הגדול ביותר למלחמה הוא כמובן בדרום, אבל גם בצפון הידרדרות ביטחונית היא אפשרות סבירה. כפי שכבר פרסמנו בטור זה, ישראל המשיכה לתקוף בסוריה גם לאחר הפלת המטוס הרוסי. מה שהשתנה השבוע הוא ש"גורמים מדיניים בכירים" בישראל בחרו לרמוז על הפעילות, וגם לגבי העתיד.
גם אם ישראל ממשיכה לפעול בסוריה למרות המשבר עם הקרמלין, לא יהיה נכון לטעון כי חופש הפעולה שלה לא נפגע בעקבות התקרית. חיל האוויר פעל הרבה פחות בתקופה האחרונה בסוריה, וכעת בישראל מנסים להרחיב שוב את גבולות הגזרה. בתחילה נשמרה העמימות, אבל כאשר האיראנים וחיזבאללה ממשיכים בניסיונות לקדם את פרויקט הטילים המדויקים ולהתבסס בסוריה, הדרג המדיני בוחר להפר אותה, כנראה על מנת להכין את הקרקע לפעולות עתידיות.
בחזרה לעזה: דווקא בשבוע הזה, שהחל לאחר סוף שבוע של אלימות ותקרית על הגדר שבה נהרגו שלושה נערים פלסטינים בני 13, שוב התחזקה אופציית ההסדרה. אספקת החשמל בעזה גדלה ל־8־12 שעות ברציפות, לעומת ארבע שעות ולפעמים אף פחות. בחמאס זוכרים היטב את מחאת החשמל ולא מזלזלים בשינוי. על הפרק עומדים עוד נושאים משמעותיים שעשויים להקל את המצוקה ברצועה, כמו פרויקטים במימון בינלאומי, וגם אבו מאזן, למרות האיומים שהשמיע, נמנע מהטלת סנקציות נוספות. למעשה, גורמים מדיניים בישראל מעריכים כי אם הג'יהאד האסלאמי לא היה פותח בירי רקטות, כבר עכשיו היו מבשילים התנאים להסדרה.
אבל זו בדיוק הבעיה מול עזה - הכל שברירי. ישראל לא תמהר להעביר את כספי המשכורות באופן ישיר לחמאס, בדרך צפויים עוד אירועי אלימות על הגדר, וסביר שגם עוד ירי רקטות. במקביל, נראה כי הג'יהאד האסלאמי החליט לפתוח בסבב הסלמה עצמאי מול ישראל, בניגוד לעמדת חמאס. באופן נדיר, אמצעי התקשורת המזוהים עם חמאס התעלמו כמעט לחלוטין מסיקור האירועים בסוף השבוע ומתקיפות חיל האוויר. בחמאס גם לא הגיבו על תקיפות צה"ל, ולא הסתירו את חוסר שביעות רצונם מהנהגת הג'יהאד האסלאמי.
2. ככל הידוע, שלושת הנערים שנהרגו על הגדר לא הניחו בסופו של דבר מטעני חבלה, ואין לי ספק שאם בצה"ל היו מבחינים כי מדובר בנערים צעירים, הירי לעברם לא היה מתבצע. אבל ההבחנות הללו כמעט בלתי אפשריות בשעת לילה, כשמה שנשקף מהתצפית הוא שלוש דמויות עם תיקים המתקרבות לגדר בהליכה שפופה, וההחלטות מתקבלות בשניות ספורות. לכל אורך החודשים האחרונים עושים ארגוני הטרור שימוש בילדים - בהפרות הסדר האלימות, במשימות התקרבות לגדר ובחדירות לשטח ישראל - אך מה שברור לעין בשעות היום הופך לכמעט בלתי ניתן לזיהוי בחשיכה, ומי שמשלמות את המחיר על שחיקת הפרימטר הביטחוני בתקופה האחרונה - אותם מאה מטרים מהגדר שאסורים לכניסת אזרחים - הן המשפחות של אותם נערים.
בכל אופן, נראה כי שיקול הדעת של המפקדים היה סביר ביותר לנוכח המצב בשטח, אך חשוב שאירועים מסוג זה לא ישאירו אותנו אדישים. במלחמת לבנון השנייה התמודדו חיילי צה"ל עם דילמה ערכית, כאשר זיהו נערים שיורים טילי נ"ט לעבר הכוחות. ההחלטה גרסה בצדק שאין דילמה - חייהם של החיילים קודמים לכל שיקול אחר, וצריך לירות גם כשמדובר בילדים.
לעומת ירי RPG, עם מטעני חבלה אפשר להתמודד גם בצורות אחרות, דרך בידוד הזירה ונטרול המטען, כפי שנעשה באופן כמעט שגרתי בפעילות הצבא לאורך הגדר. לא צריך לפרש זאת כחולשה, אלא כעוצמה וכוח. זהו בדיוק ההבדל שאנחנו רוצים לשמר בחוסן הערכי שלנו מול ארגוני טרור, וזו התשובה הטובה ביותר לאלה שטענו כנגד הפשע שישראל ביצעה בהריגת הנערים, מבלי לדרוש אחריות מחמאס שלא יאפשר התקרבות לגדר, לא ביום ולא בלילה.
ללא קשר לשאלה אם אותם בני 13 לקחו חלק בפעילות טרור, מותר להצטער על מותם בלי להאשים את המפקד שלחץ על ההדק בפשע מלחמה, טעות מבצעית או רשלנות. רצוי גם היה שצה"ל יביע צער על מותם של נערים. אין בכך הסרת אחריות מחמאס, זה קודם כל בשבילנו.