1. בנימין נתניהו עשוי להתאהב בתפקיד שר הביטחון. במידה מסוימת הוא מהנה ומרתק יותר מתפקיד ראש ממשלה - כך לפחות נהג לומר יצחק רבין ז"ל, כששימש בשני התפקידים במקביל. כראש ממשלה נהג רבין "לברוח" אל תפקיד שר הביטחון ולשאוף אוויר פסגות בתרגילים, בבסיסים ובמפגשים בשטח.
בלשכת שר הביטחון כל אחד נכנס אליך עם דעתו ויוצא עם דעתך - הרבה יותר חזק וחד־משמעי מאשר אצל ראש הממשלה. הרוב המוחלט של ההחלטות שלך מיושם בלוח הזמנים שקבעת, ולרשותך מערכות מיומנות, משומנות וממושמעות. גם הקימה של הנוכחים בחדר הישיבות לכבוד השר עם כניסתו מהירה ומלאה, כמו קפיצים משומנים ולא חצי קימה בעצלתיים, כנהוג בחדר הדיונים של ראש הממשלה. אתה פוגש מפקדים מעולים, לוחמים נועזים, סיפורי גבורה, פעולות עלומות, מתחכך עם מדענים בתעשיות הביטחוניות ונהנה מהילה ומאור יקרות המוקרנים בשפע על שר הביטחון בארץ המאובטחת שלנו.
בניגוד למקרי עבר שבהם נאלץ נתניהו למנות שר ביטחון "עד לבחירות" ומינה את משה ארנס, הפעם נטל את התפקיד לעצמו (בינתיים). הוא החליט לשהות מדי יום שלישי וחמישי בתל אביב לצורך תפקידו הביטחוני, והוא מתחיל ליהנות מצילומים ברשתות ובתקשורת, מוקף בטירונים בבקו"ם ביום או בלוחמי חטיבת הקומנדו בתרגיל בלילה.
במשך שנים, מלשכתו בירושלים, ראה נתניהו במשרד הביטחון בקריה מעצמה זרה וחצי ידידותית. הוא הבין את העוצמה שיש במשרד הזה הן באמצעות צה"ל, עמדת הרמטכ"ל בממשלה ובקבינט, עמדת ראש אמ"ן כ"מעריך הלאומי" של הממשלה, הן באמצעות משרד המתפ"ש, המינהל האזרחי ומפקד פיקוד המרכז שהם "הריבון" ביהודה ושומרון, והן באמצעות התעשיות הביטחוניות, המשלחות בחו"ל, התקציב הענק וההילה.
עכשיו הוא שם, בלב הקריה, עם רמטכ"ל חדש וסגן רמטכ"ל חדש ומנעד גדול של איומים ואתגרים, ומשם הוא גם עלול למצוא את עצמו מהר מאוד בעימות לא פשוט עם עצמו כראש הממשלה, שכן מלשכת שר הביטחון רואים חלק מהדברים בצורה אחרת. וכל שנותר לי ולנו לקוות הוא ששר הביטחון נתניהו ינהל את ענייני הביטחון בתבונה עם ראש הממשלה נתניהו, ולהביע תקווה ששניהם יצליחו לרתום גם את שר החוץ נתניהו למסלול הנכון. גם אם זה קצת מצחיק, זה גם קצת מסוכן בכל הקשור למערכת האיזונים והבלמים הנדרשת לנושאים בתפקידים הבכירים בממשלה.
המצב רגיש שבעתיים כשוועדת החוץ והביטחון לא מיטיבה לבצע את מלאכתה וכשיש לנו גם רמטכ"ל חדש. לכן טוב יעשה נתניהו אם יפטר בהקדם את שר החוץ שלו, וימנה לפחות שר חוץ ראוי במשרה מלאה, כי בתפקיד שר הביטחון הוא עלול להתאהב חזק ומהר.
2. בשקט ובצנעה נחתם השבוע השלב האחרון להעברת השליטה בתעשייה הצבאית (תעש) לידי אלביט. בכך הושלם אחד ממהלכי ההפרטה הגדולים והחשובים שנעשו בישראל, תוך שהממשלה ומערכת הביטחון מבחינות בין החלקים שנמכרו לאלביט לבין חלקים אחרים, החיוניים לביטחון המדינה והוגדרו כ"מעבדה לאומית" - תשתית ידע חיונית שנשארה בשליטת המדינה תחת חברה ממשלתית חדשה שנקראת "תומר". הממשלה השכילה גם להפריד בין הפעילות של תעש, קווי הייצור והלקוחות בארץ ובחו"ל, לבין הקרקעות של התעשייה הצבאית, ששוויין מגיע על פי הערכות ל־17 מיליארד שקל.
בגדול, תהליך ההפרטה והמכירה, הגם שהיה ארוך, מסורבל ובסופו רק חברה אחת שמתמודדת וכמובן זוכה, טומן בחובו הרבה מאוד תועלת: גם העתקת תעש לאתר חדש בנגב בצמוד לצה"ל שהולך ונפרס מדרום וסביב באר שבע, גם פינוי קרקעות אטרקטיביות בלב המדינה, וגם משמעויות ביטחוניות הקשורות להותרת קווי ייצור בישראל, התייעלות, שיפור במוסר תשלומים לספקים קטנים ועוד.
אני מעריך, כמו רבים במערכת הביטחון, שאלביט יודעת היטב שהשלם שרכשה מהמדינה גדול מסך חלקיו, וכי העסקה טובה ורווחית. יש להניח כי בקרוב מאוד נהיה עדים לכך שאלביט תמכור חלק ממפעלי התעשייה הצבאית לחברות אחרות שתימצאנה סינרגטיות למפעלים, ותותיר ברשותה רק את שני המפעלים שיקנו לה ולמפעליה ערך מוסף גבוה.
יש להעריך כי היעד הבא יהיה הפרטת חלקים בתעשייה האווירית, ורצוי מאוד כי משרד הביטחון, ביחד עם האוצר ורשות החברות, יקימו צוות לבחינה ולהפקת לקחים מתהליך הפרטת תעש כדי לוודא שבפעם הבאה הוא יהיה נכון יותר, מהיר, ובעיקר עם הרבה יותר חברות שיתמודדו, על מנת למנוע את המצב ההולך ומתהווה של ריכוזיות מיותרת (וחלילה בעתיד מסוכנת) של חברה פרטית אחת בענף הנשק והתחמושת בישראל - ענף קריטי גם עבור צה"ל וגם לייצוא הביטחוני של ישראל לעשרות מדינות בעולם.
3. השבוע בירושלים בכיכר בואכה משכן הכנסת נתקלתי בהפגנה מיוחדת של קבוצת נשים שזעקו בדרכן על התגברות האלימות כלפי נשים בישראל, ששברה השנה שיאים חדשים. הן מרחו צבע אדום על הכביש סביב הכיכר, חלקן שכבו על הכביש דוממות וחלקן נשאו שלטים עם שמות הנרצחות. השוטרים והנהגים היו סבלניים וסימפטיים, ולי חרה מאוד שלא ראיתי ביניהם גברים. היו שם אך ורק נשים.
פחות מ־24 שעות חלפו מאז שהסתיים יום המאבק באלימות נגד נשים, ושוב אדמתנו מדממת עם רציחתן של שתי נערות תמימות שנפלו קורבן לזעם גברים. האלימות לא נחה לרגע, ונשים ונערות נופלות קורבן לגברים שדעתם נטרפה עליהם, ורואים בנשים חפץ מתכלה. חלק גדול מהמחבלים הטרוריסטים הללו הם בני משפחה. מדובר בטרור פנימי, בנגיף שטרם נמצאה לו תרופה, וממשיך לגדוע בקלות בלתי נסבלת את חייהן של נשים ונערות "שלא באו להם טוב בעין" ברגע של זעם ותסכול.
אל תטעו, זה לא עניינן של נשים פמיניסטיות בלבד, זוהי בעיה חברתית שחוצה מגדרים ומגזרים: דתיים, חילונים, חרדים, צעירים, ותיקים, עולים חדשים וצברים - מכת מדינה נוראית. אל הגברים אני מבקש לדבר. זו בעיה שלנו - לא של הנשים. עלינו לצאת במחאה ובמאבק נגד בני מיננו שמביישים אותנו, מטילים בנו דופי וזורעים בחברה טרור, דם וזוועה. אסור שניאלם, אסור שנשתוק, צריך לדרוש הסברה, אכיפה וענישה מרבית.
לרגל יום המאבק ביקרו נתניהו ורעייתו במעון לנשים מוכות. ראש הממשלה סיפר שיצא מזועזע והעמיד עצמו בראש ועדה בינמשרדית. הפעולה הראשונה שהוא צריך לעשות היא לכנס את שרי המשפטים, ביטחון הפנים והרווחה, את היועמ"ש והמפכ"ל, ולסכם על הגברת ההסברה, האכיפה והענישה, כך שיהיו בסדרי הגודל של הטיפול בטרוריסטים ומחבלים שרצחו יהודייה או ערבייה באור היום בכיכר העיר. כי אין דרך אחרת. כי אין שום קשר בין רצח לגבריות.
4. אם הייתם אומרים לי לפני כמה שנים שאשתתף יום אחד בתוכנית בישול בטלוויזיה - הייתי מסתכל עליכם בתימהון ובזלזול, אבל הנה זה קרה לי. הזמינו אותי עם אמא לאה לתוכנית בישול עם השף אבי ביטון שנקראת "במטבח עם אמא". הלכתי כמי שכפאו שד ודי נהניתי, במיוחד מהעובדה שאמא שלי שיתפה את השף בכמה סודות מהמטבח הדמשקאי, ואני נזכרתי וסיפרתי על ילדותי, כשאמא שרה בקול רם עם הרדיו את אום כולתום ועבד אל־ווהאב, וקולה נמהל בקולן הנעים של הקובות שנזרקות אל סיר השמן הרותח. סומך עליכם שלא תפספסו.
שבת שלום.