קשה להפריז בחשיבות ההישג המודיעיני שבחשיפת המנהרות של חיזבאללה. אם אכן הצליח צה"ל, כפי שהצהיר הרמטכ"ל, לשים את ידו על תוכנית המנהרות של חיזבאללה, הרי מדובר בהצלחה דרמטית. אבל כל מה שבא בעקבותיה מציף שאלות על דפוסי החשיבה וההתנהלות של הצבא: האם קיבעון ורצון להימנע מהסלמה בכל מחיר תפסו את מקומן של היצירתיות וההתקפיות?
לפני כמה חודשים גילה צה"ל את היקף תוכנית המנהרות של חיזבאללה והנתונים היו מטרידים. אף שרוב המנהרות לא היו עדיין מוכנות לשימוש - היה ברור שצריך להסיר את האיום הזה, ולא בעוד הרבה זמן. היה ברור גם שבידי ישראל הוכחה ניצחת להפרה בוטה של הריבונות שלה ושל החלטת האו"ם 1701.
אפשר לחשוב על הרבה דרכים יצירתיות לטפל במנהרות, בדרך חשאית ובתחבולה שתבלבל את חיזבאללה ולא תאפשר להם להבין עד כמה ישראל מכירה את הפרויקט. ממלכוד הפירים בצד הלבנוני ועד איום (שקט) על לבנון שאם לא תפרוס את צבאה בפתחי המנהרות - תשמיד ישראל אותן בכוח, שגם יגרום נזק בצד השני.
במקום זה בחר צה"ל לפעול בדרך השבלונית והקולנית ביותר. עם הצבת המקדחים בגבול הצפון הכריז צה"ל על "מבצע" והעניק לו שם שלא היה מבייש את המבצע לשחרור הגליל במלחמת העצמאות. ב"מבצע" הזה משתתפים כמה מקדחים ודחפורים וליד כל אחד מהם הוצב גם דובר צבאי. הרעיון, הסבירו בצה"ל, הוא למנף את הגילוי למבצע תודעה על הצד הלבנוני, אבל נראה שקהל היעד האמיתי להסברה של מגן צפוני הוא הציבור הישראלי.
הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שבמהלך כל הקריירה שלו נטה להצניע לכת, הצטרף גם הוא להסברה הבומבסטית. "אנחנו אוחזים בתוכנית המנהור ההתקפי של חיזבאללה", הצהיר ביום שלישי ושלח את חיזבאללה לגלות מאיפה דלף המידע. לא זו בלבד, אלא שעכשיו חיזבאללה מבין שצה"ל הולך לחשוף מנהרה אחת אחרי השנייה, ויש לו עוד זמן להכין הפתעות לכוחות שיחשפו את המנהרות הבאות.
דוברי הצבא התאמצו גם להרגיע את חיזבאללה והבהירו שישראל תפעל רק בשטחה, ואין לה כוונה לנטרל את המנהרות גם בצד הלבנוני. את ההצהרה הזאת קשה להבין: חיזבאללה, בפעולה בוטה ותוקפנית, חופר מנהרות עד לבתיהם של אזרחים ישראלים, ואנחנו ממשיכים לקדש את הריבונות הלבנונית? הצגתי את השאלה לשורה של קצינים בכירים, והתשובה שקיבלתי הייתה: פעולה בצד השני לא תעבור בלי תגובה של חיזבאללה ותוביל למלחמה.
סביר להניח שהם צודקים וחיזבאללה היה מגיב על חדירה לשטח לבנון, אף שספק אם היה מסתכן בתגובה שתוביל למלחמה. אבל מטריד בתשובה זו הוא הלך הרוח שהשתלט על המפקדים בצה"ל: להימנע בכל מחיר מהסלמה. כמו בעזה, גם בצפון, התפתחה בצבא ראייה בינארית של הכל או כלום - כל פעולה עשויה להוביל למלחמה, ולכן עדיף לא לפעול. תמיד ישנן דרגות ביניים, וכן, יש בהן סיכון, אבל צבא לוחמני אמור לדחוף לפעולה, להגיב על תוקפנות של האויב ולהשאיר את חישוב הסיכונים לדרג המחליט שמעליו.
המודל הנשיאותי
אפשר למתוח קו ברור בין הקיבעון שאפיין את פעולת צה"ל אל מול ההתגרויות של חמאס בעזה לבין הזהירות המופלגת שנוקט צה"ל בצפון. כשם שבדרום צה"ל נמנע מלפעול מעבר לגדר (למעט מבצעים מיוחדים) - גם בצפון התבססה ההשקפה כאילו כל חצייה גלויה של הקו תוביל מיד למלחמה. המסר שנקלט בחיזבאללה ובחמאס הוא שאנחנו חוששים לעבור את הקו, וזה מסר רע להרתעה הישראלית.
לאורך ההיסטוריה של צה"ל היו הפשיטות לשטח האויב חלק מתפיסת הביטחון השוטף: הן יצרו הרתעה בצד השני ואפשרו לצבא לשמור על חיכוך מתמיד עם האויב, ללמוד ולהשתפר. כן, לפשיטות יש מחיר, והן לא מבצעים מיוחדים. אבל דווקא המבצע המיוחד שהשתבש בחודש שעבר בעזה, לימד אותנו שאפשר להכיל את ההשלכות בלי להגיע למלחמה. חמאס, שספג בעיטה קשה בבטן, והרג של שבעה מאנשיו בלב הרצועה ובכללם בכיר, הגיב בצורה מחושבת: ירה הרבה, אבל לא לטווחים רחוקים. אין סיבה שגם חיזבאללה לא יידע לחשב את התגובה שלו על פעולה ישראלית שהייתה פוגעת בחופרי המנהרות או בפירים.
אסור להפוך את צבא היבשה של צה"ל למשמר גבול שלא חוצה את הקו ורק חושש מהסלמה. העובדה שדרגי השטח אינם דוחפים לפעילות לוחמנית יותר, בדרום או בצפון - מטרידה. התפקיד שלהם הוא לדחוף לפעולה כאשר יורים 500 רקטות על ישראל או כשחופרים מנהרות ליישובי הצפון. שישאירו לדרג המדיני לרסן אותם.
אגב, הדרג המדיני, שמגולם היום באיש אחד - נראה פורח. כמי שהתחנך באמריקה, נתניהו לא הסתיר בעבר את שאיפתו לכונן גם פה משטר נשיאותי. עכשיו, כשהוא ראש ממשלה, שר ביטחון ושר חוץ (נוסף על יתר תפקידיו) הוא יכול להרגיש ממש כמו Commander in Chief וניכר שהוא נהנה מהתפקיד. נתניהו מפגין בשבועות האלה יכולת על־אנושית להמשיך לנהל בקור רוח את ענייני המדינה והביטחון, על אף הסיטואציה האישית הקשה שהוא נתון בה. הוא לא ראש הממשלה הראשון שניסה לגזור הון פוליטי ממבצע צבאי, אבל צה"ל היה צריך להתעקש מולו יותר.
רבים פירשו את חשיפת המנהרות כדבר שאליו כיוון נתניהו ב"נאום ההקרבה" שנשא עם פרישת אביגדור ליברמן. אבל אלה לא היו המנהרות שגרמו לו למהר השבוע לפגישה בהולה עם שר החוץ האמריקאי בבריסל. סביבנו מתפתחות עוד כמה פרשיות מודיעיניות שידרשו החלטות משמעותיות בצד הישראלי, ולכך הוא מתכוון ב"רב הנסתר על הנגלה".
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות עשר
[email protected]