אחמד סלאמה בדאוי נרצח, והעיתונות השמאלנית לא צייצה

כמה מאיתנו התעכבו על הידיעה? ערבי נרצח. בטח שוב "חיסול חשבונות" או "מלחמת כנופיות" בעולם התחתון. מתחילת השנה נרצחו יותר מ־60 ערבים ישראלים, אז מדובר כנראה בעוד אחד. לא עשו מזה עניין. 

עניין מסוים החל להתגלות רק כשהתברר שגם אביו של בדאוי, רשאד, היה סוחר קרקעות, וגם הוא נרצח. שניהם לא היו סתם סוחרי קרקעות, הם התמחו ברכישת קרקעות מערבים ומכירתם ליהודים. האב נרצח לאחר שמכר ליהודים קרקעות באזור ברקן. אחמד סלאמה היה תושב בידיא, בתחומי הרשות הפלשתינאית, אך נמלט משם וזכה לאזרחות ישראלית בנסיבות שאחד האתרים הגדיר "תמוהות". לכאורה בזכות נישואים לאזרחית ישראלית, אבל אולי כי הרשות הפלשתינאית הגדירה אותו כ"מבוקש" וחייו היו בסכנה.

כידוע, כבר ב־2010 פסק בית משפט פלשתינאי כי מי שמוכר קרקע ליהודים עונשו מוות. אף שאבו מאזן נמנע מלאשר פסקי דין מוות כאלה והמיר אותם במאסר עולם עם עבודת פרך - רוב אלו שנפלו בידי מנגנוני הביטחון של הרשות מתו בעינויים, נכלאו עם רוצחים וגופתם הוצאה למחרת מהתא או הושלכה ארצה מקומה גבוהה ומותם סוכם כהתאבדות. או נורו בידי סוכני הרשות. אתר החדשות הכוויתי "א־סיאסה" ציטט גורם ביטחוני פלשתינאי בכיר שאמר, "זוהי מכה קשה וסטירת לחי לכל מי שמוכר אדמות למתנחלים. מדובר באחד מסוחרי הקרקע הגדולים שנמלט ממשפט ברשות, והוא מחזיק תעודת זהות ישראלית". הפת"ח הפיץ לאחר הרצח תמונה של אחמד סלאמה בדאווי מוקפת עיגול וההאשטג "עבודה־של־הפת"ח". כלומר, מדובר בפיגוע טרור רצחני, שבוצע בידי שליחי הרשות הפלשתינית, שרצחו אזרח ישראלי בתחומי מדינת ישראל. אבל הוא היה ערבי סוחר קרקעות, אז עברו על הפיגוע לסדר היום. בכפרו בידיא חגגו את חיסולו. 

הפרק הראשון בסדרה "משתפים פעולה" שהוקרנה בכאן 11 עסק במוכרי הקרקעות. אחמד סלאמה בדאווי יכול היה להיות אחד מגיבורי הפרק הזה. אדם שבני עמו מוקיעים אותו כבוגד, משתף פעולה עם האויב הישראלי. מת־חי. כל בני משפחתו נרדפים ומנודים. החברה הפלשתינאית פלטה אותם ומבקשת להרגם. החברה הישראלית לא קלטה אותם, רק מיעוטם נטמעו ביישובים יהודיים. אלו המתגוררים ביישובים ערביים או בשכונות ערביות מתבצרים בבתיהם, מקיפים עצמם במצלמות אבטחה ואם ידם משגת - גם בשומרים חמושים. חייהם תלויים להם מנגד, ומה שמכאיב להם יותר מכל הוא בגידתה של ישראל בהם. ממש כמו רבים מאלו ששימשו מודיעים של שירותי הביטחון - הם אינם זוכים להגנה או לשיקום. חלק מאלו שנתפסו בידי שירותי הביטחון המסכל של הרשות הפלשתינאית ויצאו חיים לאחר שנות כלא ועינויים הפכו צללי אדם. לא חיים ולא מתים. נאבקים על הכרה, תעסוקה, מעמד חוקי, תושבות, אזרחות ישראלית. רק מעטים זוכים.

רק לאחרונה כתבתי כאן על ערבי ירושלמי, בעל מעמד של תושב קבע ואזרחות אמריקאית, עסאם עקל, שנחטף בידי סוכני הרשות ומוחזק בכלא ברמאללה ומואשם במכירת בית בירושלים ליהודים. שגריר ארצות הברית בישראל, דייוויד פרידמן, פנה בדרישה לשחרורו, היו גם ניסיונות לחץ מסוימים של ישראל על נציגי הרשות בירושלים: עדנאן ג'ית, מי שמוגדר "מושל ירושלים" מטעם הרשות הפלשתינאית נעצר למספר שעות, וכ־30 ערבים תושבי ירושלים, בעלי תעודת זהות כחולה, המשמשים שוטרים במשטרה הפלשתינאית נעצרו אף הם, והשר לביטחון פנים גלעד ארדן הודיע שהרשות תשלם מחיר כבד אם עקל לא יוחזר לתחומי המדינה. אבל עקל עוד בכלא ברמאללה, ודובר הרשות הודיע כי אבו מאזן לא מתכוון להיכנע. ארגוני השמאל הצבועים שלנו, המתקשטים בתוארי "ארגוני זכויות אדם" ו"מתנגדי עינויים" אינם משמיעים ציוץ. עיתונאי השמאל המובהקים לא שמעו ולא ראו ולא כתבו מילה. לא על החטיפה, לא על העינויים ולא על מעשי הרצח. הם לא רוצים שיהודים יקנו אדמות בארץ ישראל, והמצפון שלהם גמיש מאוד. 

ישראל יודעת היטב מי עומד מאחורי מעשי הרצח ומי הורה לבצע את החטיפה . אם אחד מהם, או כמה מהם, ייאספו אל אבותיהם כתוצאה מירי מדויק - יבינו גם ברשות הפלשתינאית כי בישראל מתייחסים ברצינות למושג "ריבונות".