1. מבחינה סטטיסטית מדינת ישראל צפויה לרעידת אדמה גדולה שיכולה להתרחש ממש כל יום. שתי רעידות האדמה הגדולות האחרונות שאירעו בארץ הקודש התרחשו ב־1837 וב־1927. ברעידה הראשונה נהרגו בין 5,000ל־7,000 בני אדם. הערים טבריה וצפת נחרבו ואיתן גם יישובים קטנים בצפון הארץ. ברעידת האדמה השנייה נפגעו קשות רמלה, לוד, ירושלים, צפת וטבריה. מאות הרוגים ופצועים, בתים נחרבו ופחד, אימה ובהלה אחזו את הארץ.
המומחים חוזים רעידת אדמה חזקה באזורנו עד שנת 2020, שזה ממש אוטוטו. מאז הרעידה האחרונה האוכלוסייה הפכה צפופה יותר, הבתים גבוהים יותר, והסיכוי לאסון המוני מחריד אינו בגדר נבואה שחורה חסרת סיכוי להתממש.
עד לרעידה הגדולה מתרחשות בישראל כמעט כל יום רעידות אדמה חברתיות, פוליטיות ואנושיות. אין רגע דל, אין רגע שקט. העם היושב בציון לא הספיק להתאושש משמונה חודשי אלימות בעוטף עזה עם שריפות, מאות טילים, פצועים והרוגים, כשבבוקר יום שלישי התבשרנו על תחילתו של מבצע מגן צפוני בגבול הלבנון, שייתכן שיימשך זמן רב ועל דעת "המומחים" עלול לגלוש למלחמה.
עד יום שלישי עוד היו עסוקים כולם בהמלצות המשטרה להגיש כתבי אישום בגין שורת עבירות נגד ראש הממשלה ואשתו. טרם נרגעו הרוחות מפרשת המפכ"ל החדש, ורחובות תל אביב נחסמו על ידי מאות נשים המוחות על רצח 24 נשים מתחילת השנה. ומה עוד היה? ראש הממשלה בנאום מרגש התבכיין על מה שעושים לו ולרעייתו קציני המשטרה המנוולים ואנשי הפרקליטות החולירות רגע לפני שהוא קופץ לפגישה חשובה לכמה שעות בבלגיה, ולפני ששרה מתכוננת לביקור מלכותי בגוואטמלה. והנכים חוסמים את הרכבות, והנשים הולכות מכות עם השוטרים בצומת עזריאלי החסום. ו... רגע, תנו לקחת אוויר.
בין לבין זו שעתם הגדולה של הפוליטיקקים הקטנים. הם משתלחים, מלכלכים ומתכסחים עם כל מי שאינו מתרפס בפני המנהיג. מסע ההשמצות מגיע כל יום לשיאים חדשים.
אחד הקורבנות הבולטים של מתקפת הפוליטיקקים הוא המפכ"ל רב־ניצב רוני אלשיך. האיש שבעת מינויו זכה לפסטיבל תשבחות ודברי הלל, הורד לדרגת סמרטוט אדום שמאלני בוגדני, שאין ספק שאם היה מגיע לטקס הדלקת נר חנוכה של חברי מרכז הליכוד הוא היה יוצא משם באמבולנס לשיפוצים בחדר המיון של איכילוב.
גאון הדור ותפארתו השר והתסרוקת לענייני מדע וטכנולוגיה פרופסור אופיר אקוניס שחרר לאוויר העולם באמצעות התקשורת הסמולנית החבלנית את המשפט הבא: "נראה שיש במשטרה קבוצה שרוצה להחליף את השלטון". בום!!!
מה ראה אקוניס לנגד עיניו? קבוצת קציני משטרה יושבת בווילה מגודרת, והקצינים בדרגות תת־ניצב ומעלה מחליטים שהמשטר בישראל אינו לרוחם ולכן יש להחליפו. הם מכינים נגד ראש הממשלה וכמה מהמקורבים לו תיקים פליליים עם עדויות מפוברקות ועדי מדינה שנקנו בכסף. בשיתוף פעולה עם פרקליט המדינה "המושחת" והיועץ המשפטי לממשלה "הסמולני" הם מזמנים לחקירה את ראשי השלטון בגין עבירות מפוברקות של שוחד, הלבנת הון, הפרת אמונים ועוד האשמות שאין בינן לבין המציאות דבר וחצי דבר.
החצים המופנים כלפי אלשיך רעילים. השר אקוניס העסקנצ'יק הקטנצ'יק כדאי שילמד את הרזומה של אלשיך לפני שהוא מטיח האשמות נגדו, וכדאי גם שכל מפיצי דף המסרים של החבורה הסובבת את נתניהו שתוקפים את אלשיך בכל אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות יקראו קצת על עברו.
אלשיך הוא לא אשכנזי צפונבוני שנולד לבית שמאלני וינק שנאת ימין ושנאת דתיים. רונן אלשיך נולד לאב יוצא תימן שעלה לישראל במבצע כנפי נשרים, ואמו, שנפטרה כשהיה בן 14, היא בת למשפחת עולים ממרוקו שנולדה בעיר העתיקה בירושלים. הוא עבר להתגורר בקריית ארבע (טפו, מתנחל), אובחן כילד מחונן והוקפץ שתי כיתות, המשיך ללמוד בישיבת בני עקיבא "נתיב מאיר" ולאחר מכן למד בישיבת "מרכז הרב" (טפו, תלמיד ישיבה פרזיט). אלשיך הוא בעל תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת חיפה ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב (טפו, סטודנט אוכל חינם).
בצבא שירת בצנחנים ועלה בסולם הדרגות. תפקידו האחרון היה סגן מפקד גדוד הנח"ל המוצנח (גדוד 50). ב־1988 השתחרר מצה"ל והתגייס לשב"כ. הוא מילא שורה של תפקידים, עד שהגיע לתפקיד סגן ראש השב"כ וממלא מקומו.
אני מרגיש קצת לא נוח להגן על אלשיך מפני להקת הצבועים המתנפלת עליו ומאיימת לקרוע אותו לגזרים על שהעז לעמוד בראש משטרה שממליצה להעמיד את ראש הממשלה ואשתו לדין. חלק מתוקפיו על המעשה המביש הם גם אלו שמבלים בחדרי החקירות לקראת הגשת כתב אישום נגדם. מי שמינו את אלשיך לתפקיד המפכ"ל הם ראש הממשלה נתניהו והשר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שהיום יוצאים נגדו בצורה מבוקרת ומטנפים אותו כשהמצלמות והמיקרופונים לא בשטח.
הלהקה של נתניהו בראשות אקוניס, מירי רגב, ציפי חוטובלי, דוד אמסלם, זאב אלקין, יריב לוין ושאר "המקורבים", הפכו את אלשיך ושומרי הסף האחרים למורדים במלכות. כמובן שלא הייתי יוצא להגנתו של אלשיך אלמלא קיבלתי בוכטות של כסף שהועבר לחשבונות סודיים שלי מקרנות של עוכרי ישראל כמו קרן "אמסטף", קרן "רוטווילר", ארגון הטי־טי־אס, ארגון האס־אם־אס וארגונים התומכים באויב המוסלו־נאצו־ג'יהאדו־חמאסו־ערבי.
ברדיו חזרו לפרשן כל אלו שנחו קצת אחרי המלחמה בעוטף עזה. כשאני שומע את כל האלופים במיל' ואת הפרשנים במיל' ואת המומחים לענייני צבא וביטחון והפוליטיקאים שיודעים הכל, ישר מתנגן לי בראש קולו הנפלא של אריק איינשטיין שר באירוניה את השיר שכתבה אלה אמיתן, "במדינת הגמדים".
במדינת הגמדים רעש מהומה
הצבא לבוש מדים יוצא למלחמה
ובראש הגדוד צועד אצבעוני המפקד,
הוא חבוש כובע פלדה ובידו סיכה חדה
לה לה לה לה...
אחריו הפרשים רכובים על פרעושים
ממלאים חלל אוויר בשריקות ובקול שיר
המתופף מכה בעוז על חצי קליפת אגוז
וישיר מה טוב ומה צאת יחדיו למלחמה
לה לה לה לה...
עם חשיכה העפיפון, טס ממש כאווירון
הוא מאיר לכל ננס את הדרך בפנס
במדינת הגמדים תם עם ערב קול שאון
הצבא פושט מדים וכולם שוכבים לישון
לה לה לה לה...
2. הצטערתי שלא הלכתי לבקר את עו"ד יעקב וינרוט כשכבר היה ידוע שסופו הולך וקרב.
עברו כ־20 שנה מאז הפגישות שהיו לי עם המנוח, שבהן דנו בצורה רצינית גם על מערכת היחסים בין הציבור החרדי־דתי לבין הציבור החילוני. וינרוט היה איש שיחה נעים, שנון, פיקח. היה לי הרבה מה ללמוד ממנו, ואני מניח שלא היינו חוזרים ונפגשים אלמלא היה גם לו מה ללמוד ממני. כמה פעמים אכלנו ארוחות צהריים במסעדות כשרות לבקשתו. כנראה שהשיחות איתי היו חשובות לו, כי כמה פעמים צלצל למזכירתו וביקש לדחות פגישות שקבע כדי שנוכל להמשיך את השיחה.
בפברואר 1999 הופתעתי לקרוא ראיון ארוך איתו במוסף "ידיעות אחרונות" שכותרתו "קרעתי עליכם קריעה". בראיון התריס וינרוט נגד הציבור החילוני כשאמר: "אתם שונאים אותנו (...) נגמרה האשליה שהולכת להיות פה מדינה שהיא שלב אחד בדרך לגאולה (...) אני רוצה להיפרד מכם (...) אנחנו החרדים צריכים להיגמל ממדינת ישראל (...) אני קרעתי קריעה, נפרדתי מכם". ועוד משפטים קשים שהיממו אותי.
לא הבנתי איך זמן קצר לפני פרסום הראיון הנוקב הזה ישב איתי וינרוט ובמשך שעות דנו בשאלה איך לקרב בין החילונים לחרדים ולדתיים, והוא פתאום מודיע לי על "קריעה". וינרוט נפתח בשיחות לרמות אינטימיות ביותר ולגילוי לב שגם אני נגררתי אליו. הרגשתי שזו תחילתה של ידידות מופלאה בין חילוני לחרדי, שאולי אפשר יהיה להרחיב אותה לציבורים גדולים יותר.
אחרי קריאת המאמר חשתי נבגד. כתבתי לווינרוט מכתב נוקב. התאפקתי לא להשתלח בו כפי שאני משתלח במי שמעצבן אותי ברדיו. בתגובה לדברי הבוטים כתב לי וינרוט תשובה.
"כותב יקר,
"קראתי בעיון ובכאב את מכתבך הנוקב.
"אני אינני איש פוליטי ואינני שייך למחנה כלשהו מבחינה פוליטית.
"אני מבין באמפטיה את כל האמור במכתבך, אוהד את רובו ומזדהה עם חלקו. לא כתבתי מסה רעיונית סדורה. אני צרחתי מכאב כשלא שמעתי הד קלוש להתבטאויות חסרות תקדים בפורום מכובד של שופטי ישראל. מדרכן של צרחות כאלה שהן מכלילות, לא מדויקות, ולפעמים אף חורגות מטווח האמת המושכלת מעבר לכל ויכוח. אני מתנצל על שגרמתי לך עוגמת נפש בדברי על 'חילונים' כגוף מוגדר ומסוים. אני האחרון שחושב כך.
"שלך בתודה על המכתב,
"יעקב וינרוט".
ביום שישי האחרון צלצל אלי יחיאל, בנו של יעקב. "אבא אהב אותך", הוא אמר. החלפנו כמה משפטים וקבענו שנשמור על קשר. אחרי השיחה חזרתי במנהרת הזמן לשיחות רציניות שהיו לי עם אנשים רציניים מהמגזר הדתי־חרדי, החל מהרב הראשי מרדכי אליהו עד לפרופ' ישעיהו ליבוביץ, אנשים משכמם ומעלה, אף על פי שמהדעות של חלק מהם סלדתי. השבוע כשראיתי את תוכנית "המקור" על הרב הראשי לשעבר העבריין יונה מצגר, יצא לי החשק לדבר עם אישים בכירים במגזר החרדי־דתי.