ההחלטה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להסיג את הכוחות האמריקאיים מסוריה איננה גחמה של נשיא הזוי. להפך, היא עדות להבנה האסטרטגית העמוקה שלו. טראמפ מבין את המציאות האסטרטגית בסוריה בפרט ובחצי הסהר האיראני שיוצא מטהרן ועובר דרך עיראק, סוריה ולבנון בכלל. זו גם אינה החלטה אנטי־ישראלית, אלא עדות לחברות האמת של הנשיא למדינת ישראל.
על פניו, כל הנאמר לעיל נראה נטול כל אחיזה במציאות. הרי אלפיים חיילי הקומנדו האמריקאים במזרח סוריה ממלאים תפקיד בעל חשיבות, שלא לדבר על כך שהימצאותם שם שומרת על חיוניות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. נוכחותם שומרת על הכורדים (בני הברית האמינים היחידים שיש לארצות הברית ולישראל בסוריה) מפני שחיטה בידי טורקיה. לאחר הנסיגה של האמריקאים, הכורדים יצטרכו לכרות ברית של מפסידים עם איראן־רוסיה כדי לשרוד. זה הפסד גדול לישראל, שלא לדבר על הכורדים עצמם, ששוב, על לא עוול בכפם מוצאים את עצמם בצד המפסידים.
הימצאות האמריקאים במשולש הגבולות של סוריה, עיראק וירדן שומרת על הממלכה ההאשמית. האמריקאים מונעים בגופם את האפשרות שמיליציות שיעיות בשליטה איראנית יזרמו לירדן, עם כל ההשלכות הרות האסון עבור המשטר.
הנוכחות האמריקאית בסוריה גם מונעת מרוסיה להשתלט על שדות הנפט במזרח המדינה. הכוונה של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הינה לממן את המערכה הרוסית בסוריה באמצעות שדות הנפט הללו. ב־7 בפברואר 40 חיילים אמריקאים מנעו השתלטות של שכירי חרב רוסים על שדה הנפט של קונוקו במזרח סוריה. בקרב עקוב מדם הרגו האמריקאים מאות שכירי חרב בעת שניסו לחצות את נהר הפרת בדרך לקונוקו. והנה, טראמפ למעשה מזמין עכשיו את הרוסים להשתלט על שדות הנפט בסוריה.
וכמובן ישנה ישראל. נכון, הכוחות האמריקאיים אינם מסייעים לישראל בביצוע המשימות שלה בסוריה. אבל בכל זאת, הימצאות האמריקאים שם מרתיעה את הרוסים והאיראנים מלחצות קווים אדומים די ברורים. הם מבינים כי אם כוחות חיזבאללה ואיראן יוצבו באופן גלוי בגבול ברמת הגולן, במלחמה שתפרוץ הם עלולים למצוא את עצמם במלחמה לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד ארצות הברית. אולם כאשר הכוחות האמריקאיים ייצאו מסוריה, הרוסים והאיראנים לא ידאגו יותר מהאפשרות הזאת ועל כן ירגישו חופשיים הרבה יותר לתקוף את ישראל ולפעול נגדה באופן גלוי.
בני ערובה של איראן
אז למה בכל זאת יש ברכה בהחלטת טראמפ? הכוחות האמריקאיים הוצבו בסוריה ב־2014 ככוח משימה נגד דאעש. החלטת הנשיא דאז ברק אובמה להציב שם את הכוחות לא הייתה מעשה שהיטיב עם האינטרסים של ישראל. להפך, היא פגעה בישראל.
אובמה היה מעוניין להילחם נגד דאעש בעיראק ובסוריה לא מכיוון שהוא לא היה מסוגל לשאת את סרטוני עריפת הראשים שארגון הטרור העלה לאינטרנט. הוא ראה במערכה נגד דאעש דרך לקדם את המדיניות הפרו־איראנית שלו נגד הסונים ונגד ישראל.
היות שבאופן פורמלי לפחות דאעש הסוני היה האויב של איראן/חיזבאללה, המערכה נגדו אפשרה לאובמה לטעון כי לאיראן יש אינטרסים משותפים עם ארצות הברית וכך לבסס את הטיעון המופרך שלו כי איראן התמתנה והייתה מוכנה להיות בת ברית של האמריקאים.
בפועל, המערכה האמריקאית נגד דאעש בעיראק וסוריה חיזקה מאוד את מעמד איראן בשתי המדינות. גם התושבים המקומיים וגם המדינות השכנות, לרבות ערב הסעודית וישראל, ראו כי האמריקאים משתפים פעולה צבאית עם איראן וחיזבאללה.
היו שאמרו אז שהפעולה המשותפת הייתה מוצדקת לנוכח המפלצתיות של דאעש. אומנם זה נכון בתיאוריה, אולם בפועל היו לא מעט סונים מהמשולש הסוני בעיראק ובדרום סוריה שהצטרפו לארגון "המדינה האסלאמית" כמו גם לאל־קאעידה, לא משום שהם שותפים לתפיסת העולם הג'יהאדיסטית הרצחנית שלהם. הם עשו זאת משום שהיו בסכנת הכחדה בידי איראן והמיליציות השיעיות שבשליטתה. אם תהיתם פעם איך יכול להיות שחיילי המיליציות של דאעש ברמת הגולן הסכימו לקבל טיפול רפואי מישראל, אז הנה התשובה: לא כולם נלחמו כאנשי דאעש. רבים נלחמו כסונים שנלחמים על הבתים שלהם ועל החיים שלהם ושל בני משפחותיהם.
כשטראמפ נכנס לתפקיד, הוא נטש המדיניות של אובמה כלפי איראן. הוא פעל לשיקום הבריתות האסטרטגיות של ארצות הברית עם המדינות הסוניות בראשות ערב הסעודית ומצרים מצד אחד ועם ישראל מצד שני. הוא נטש את הסכם הגרעין שאובמה סיכם עם איראן וחידש את הסנקציות.
אולם בעיקר כפועל יוצא מהתנגדות של שר ההגנה ג'יימס מאטיס, טראמפ לא הצליח לבטל את המדיניות המיטיבה של אובמה עם איראן ונגד ישראל והסונים בלבנון או בסוריה. ממשל טראמפ המשיך הלכה למעשה את מדיניות אובמה בכל הקשור לחימוש ואימון צבא לבנון. זאת על אף הררי העדויות שצבא לבנון נשלט בידי חיזבאללה. טראמפ גם לא הצליח להתנער מהעמדה של הפנטגון כי יש להמשיך לפעול נגד דאעש - זאת אומרת, נגד הסונים - בסוריה ולא להרחיב או לשנות את המשימה של הכוחות לפגיעה במאמצי רוסיה ואיראן להשתלט על כל סוריה.
אומנם היועץ לביטחון לאומי של טראמפ ג'ון בולטון אמר במהלך ביקורו בארץ באוגוסט כי התפקיד של הכוחות האמריקאיים בסוריה הוא גם להילחם נגד דאעש וגם נגד איראן, אבל בכתב ההאמנה של הכוחות שאושר בידי הקונגרס ב־2014 אין אף מילה על איראן ובנות חסותה.
המספר הקטן של הכוחות הביא למצב שבו אם תפרוץ מלחמה אמיתית, הם לא יהיו חזקים מספיק כדי להגן על עצמם. למעשה, הכוחות שם טובים למשימות קטנות. אבל בגדול, הם בני ערובה של האיראנים שירצחו אותם במידה שהאירועים בלבנון ובסוריה יתפחו לכדי מלחמה, ועם כל יום שעובר הסיכוי שתפרוץ מלחמה הולך וגדל. היות שטראמפ לא מעוניין לשגר עשרות אלפי חיילים לסוריה כדי להילחם במלחמה אמיתית, והיות שבהיעדר מוכנות כזאת החיילים בסוריה אינם אלא בני ערובה של איראן, לטראמפ לא נותרה ברירה אלא להודיע כי הוא מוציא אותם משם לפני שיהיה מאוחר מדי.
כפי שטראמפ ומזכיר המדינה מייק פומפאו הבהירו, הממשל אינו מוכן להמשיך את המדיניות הפרו־איראנית/אנטי־סונית/אנטי־ישראלית של אובמה. אבל מנגד, הפנטגון אינו מוכן לנטוש אותה. אז הדרך היחידה שיש לטראמפ להפסיק להיטיב עם איראן בסוריה היא לעזוב את סוריה. אז הוא עוזב.
חיבוק מהדוד סם
וזה מביא אותנו ללבנון. כאמור, בשנתיים האחרונות האמריקאים מקיימים מדיניות פרו־איראנית/אנטי־ישראלית מובהקת בלבנון. סירובו של הממשל לקבל את הבקשה של נתניהו בתחילת החודש להטיל סנקציות על ממשלת לבנון, על אף תמיכתה הגלויה בחיזבאללה והסיוע הישיר שצבא לבנון מעניק לחיזבאללה, היה עוד עדות לכך שהמדיניות של אובמה בלבנון נמשכת בממשל טראמפ.
אולם בכל זאת הדברים משתנים. חיזבאללה ניצח בבחירות לפרלמנט הלבנוני שהתקיימו במאי. הארגון דורש לקבל את תיק הבריאות ותיקים עתירי כספים נוספים בממשלה הבאה. בין השאר הדרישה נובעת מצמצום הכספים האיראניים המועברים לארגון עקב הסנקציות האמריקאיות.
בשבועות האחרונים גורמי ממשל בכירים הבהירו ללבנונים כי ארצות הברית תטיל סנקציות על לבנון ותפסיק לסייע לצבאם אם חיזבאללה יקבל את תיק הבריאות. אמש דווח כי במקביל להודעתו של הנשיא כי הוא מסיג את כוחות ארצות הברית מסוריה, הממשל הודיע לישראל כי אם חיזבאללה יקבל תפקיד מרכזי יותר בממשלת לבנון הבאה, הוא יתאים את מדיניותו כלפי לבנון לעמדת ישראל. כלומר, שגם ממשלת לבנון וגם צבא לבנון נשלטים בידי חיזבאללה.
במילים אחרות, הממשל אמר לישראל שהנסיגה מסוריה איננה מעשה אנטי־ישראלי. אדרבה, היא הסיום של מדיניות אנטי־ישראלית ופרו־איראנית שממשל אובמה יישם. אנחנו אומנם עוזבים, אבל העזיבה מאפשרת לנו לתמוך בכם במערכה שאתם מנהלים נגד איראן באופן שאינו אפשרי כל עוד אנו כלואים במדיניות הפרו־איראנית של אובמה.
הצעד הזה של טראמפ מציב את ישראל במקום חדש. למעשה, המסר של נשיא ארצות הברית הוא שהוא לא יילחם נגד איראן במקום ישראל, או במקום המדינות הערביות הסוניות. אבל בעוד ממשל אובמה תמך באיראן נגד ישראל, טראמפ תומך בישראל נגד איראן. אם וכאשר נצא למלחמה נגד איראן, חיזבאללה בלבנון או בלבנון־סוריה, הגיבוי האמריקאי יהיה מוחלט.
לאורך שנות הכהונה של אובמה ידע נתניהו לצמצם את הנזק שהמדיניות שלו גרמה לישראל. זאת בעיקר על ידי רקימת ברית מאוכזבים עם הסונים וניווט נבון של הקונגרס, תוך ניצול התמיכה האדירה שלה ישראל זוכה הן בקרב הרפובליקנים והן בקרב העם האמריקאי בכלל.
עם הודעתו על הוצאת הכוחות האמריקאיים מסוריה, טראמפ מציב אתגר חדש בפני נתניהו ובפני ישראל. הוא אומר לו ולנו כי ארצות הברית סומכת עלינו שנצליח להתמודד לבד. הוא יגבה אותנו. הוא ידאג שפוטין וארדואן למשל לא ייתנו חופש פעולה רב מדי לאיראן־חיזבאללה במלחמה איתנו. הוא יביא לנו כל מערכת נשק שנזדקק לה. הוא יגבה אותנו באו"ם. אבל אנחנו את מלחמותינו נצטרך לנצח בעצמנו. אתם בת ברית, לא בת חסות, הוא אומר. וישראל צריכה לעמוד על שלה בלי לבקש אישור מהדוד סם.