1
מדיניות ההגירה של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ פוגעת בצורה קשה ביהודי איראן, כך מתברר משיחות עם בכירים בארגונים יהודיים העוסקים בנושא. צמצום הגירה חוקית ומניעת הגירה לא חוקית, בעיקר בעזרת הקמת חומה לאורך גבול מקסיקו, היו מהבטחות הבחירות החשובות והמרכזיות של טראמפ, ולאחר כניסתו לבית הלבן הוא פרסם צווים נשיאותיים שונים בנושא זה. בהמשך קיבל הממשל החלטות נוספות שתכליתן הייתה לממש את הבטחות הבחירות. 
 
חלק מהצעדים שנקט הממשל היו אכזריים במיוחד, כמו הפרדת ילדים קטנים מהוריהם. חלקם נמסרו למשפחות אומנות, ועשרות, אולי יותר, נעלמו בתוהו ובוהו. אך מדיניות הנשיא נתקלת בקשיים רבים שנמשכים עד היום. מקסיקו והקונגרס מסרבים לממן את בניית החומה. ארגונים לזכויות אדם, משפטנים, מושלי מדינות, חברי בית הנבחרים וסנאטורים, גם ממפלגתו הרפובליקנית, מתנגדים למדיניות האנטי־הגירה או לחלקים ממנה. בכמה מקרים הוגשו עתירות שנדונות בבתי משפט נגד צווי הנשיא והחלטותיו.
 
אחד ההיבטים המרכזיים והבולטים במדיניות ההגירה הוא האיסור על כניסתם לארה"ב של אזרחים משבע מדינות מוסלמיות: תימן, סומליה, עיראק, סודן, לוב, סוריה ואיראן. תכלית הצו, שזכה גם לכינוי "החרם המוסלמי", הייתה לצמצם את הסיכון של כניסת טרוריסטים לארה"ב. אך בפועל זוהי ענישה קולקטיבית שפוגעת גם במתנגדי משטר באותן מדינות, במבקשי מקלט ובפליטים שמבקשים להימלט מזוועות של מלחמות ורדיפות על רקע דתי או אתני.


באיראן, שני מיעוטים אתניים הם הנפגעים העיקריים של מדיניות טראמפ. הבהאיים, שסובלים מרדיפות קשות מצד משטר כוהני הדת בטהרן, והיהודים. בתקופת השלטון המלוכני של השאה, עד לפני כ־40 שנה, מנתה יהדות איראן כ־100 אלף איש. יותר ממחציתם עזבו או נמלטו בשנים הראשונות לאחר המהפכה. זמן קצר לאחר עליית האייתוללות הוצא להורג אחד מגבירי הקהילה, חביב אלגניאן, בחשד ריגול לישראל. בקרב הקהילה נפל מורא גדול, ורבים ביקשו לעזוב, יחד עם רכושם. 
 
רוב העוזבים היגרו לישראל ולארה"ב. מספרם של הישראלים ממוצא איראני נאמד ב־250 אלף. בארה"ב יש שתי קהילות יהודיות גדולות, בלוס אנג'לס ובלונג איילנד, המונות כ־70 אלף איש. לחלקם קרובי משפחה באיראן. 
 
זמן מה לאחר המהפכה נחלצו לעזרתם ארגוני סעד והצלה אמריקאיים ובראשם ג'וינט והיאס. הג'וינט עובד מקום המדינה בשיתוף פעולה עם המוסד במבצעי הצלתם של יהודים ממדינות ערביות ומוסלמיות, והיו לו הישגים גדולים בתימן, בסוריה, בעיראק ועוד. מיד לאחר עליית חומייני לשלטון חילץ הג'וינט במבצע שלא סופר עד היום 120 ילדים שנתקעו באיראן והופרדו ממשפחותיהם. המבצע הנועז ומעורר הדמיון מזכיר את הפעולה היצירתית שיזם ה־CIA באותה תקופה לחילוץ דיפלומטים אמריקאים שהסתתרו במעונו של שגריר קנדה בטהרן, ואשר זכה לעיבוד קולנוע בסרט "ארגו".
 
לאחר שמנעו השלטונות את יציאתם, חלקם הוברחו והועלו לישראל. לפחות במבצע אחד נעלמו עשרה יהודים. רק לפני כמה שנים, לאחר מחקר יסודי, הגיע המוסד בראשות תמיר פרדו למסקנה כי הם אינם בחיים, ככל הנראה נרצחו בידי שודדים בעת שניסו להבריח את הגבול לפקיסטן. 
 
כיום חיים באיראן כ־15 אלף יהודים, וזאת לפי הערכת בכירים בארגוני הסעד וההצלה היהודיים האמריקאיים. בניגוד לתדמית שנוצרה להם, הם אינם אמידים ומעמדם החברתי־כלכלי ממוצע או פחות מכך. לא חלות עליהם מגבלות, והשלטונות מעניקים להם חופש דת כל עוד אין הם חשודים בקשרים עם ישראל. ליהודים יש אפילו נציג בפרלמנט בטהרן (המג'לס). הם אומנם יכולים לעזוב את איראן ולעלות לישראל דרך ארץ שלישית, אך אינם עושים זאת ממגוון סיבות: זקנה, חוסר רצון לעזוב את רכושם ועסקיהם ולנטוש את משפחותיהם.
 
מי שכן רוצים לעזוב את איראן היו מעדיפים להגר לארה"ב, שבה יש ללא מעט מהם בני משפחה. אך כאמור, מדיניות ההגירה של טראמפ והכנסתה של איראן לרשימת המדינות המוחרמות מונעות זאת מהם. ראשי הארגונים היהודיים בארה"ב ניסו לפעול בשקט ובחשאי כדי למצוא אוזן קשבת אצל טראמפ ולפטור את יהודי איראן מהחרם. הם אפילו פנו לחתנו היהודי ויועצו המיוחד ג'ארד קושנר ולאשתו איוונקה, שהתגיירה למען בניית משפחה עמו.

ברור לבכירים היהודים האמריקאים שהם אינם יכולים לנהל מסע פומבי בסוגיה זו, שכן הם יצטיירו כמי שחותרים להפלות לטובה את היהודים. מהלך כזה היה פועל כבומרנג, מחולל מחאה ומגביר את האנטישמיות. עד כה, כל הפניות והמאמצים כשלו. ישראלים רבים תומכים בטראמפ בגלל הנחתם שתמיכתו בישראל וביהודים היא בלתי מסויגת. הנה נושא אחד שלגביו הנחה זו אינה תקפה.

הכוחות האמריקאים בסוריה. צילום: AFP
הכוחות האמריקאים בסוריה. צילום: AFP

 
2
רבות כבר נכתב על החלטת טראמפ להסיג את הכוחות האמריקאיים מסוריה, ועל השלכותיה לגבי ישראל ובנות בריתה האחרות של ארה"ב במזרח התיכון. לובנו לעומק המשמעויות הביטחוניות־צבאיות־מדיניות של המהלך, שמפקיר את סוריה להשפעה הגוברת של רוסיה ואיראן. אך יש עוד היבט אחד הפוגע בישראל, שלא זכה לתשומת הלב הנדרשת.
 
החלטת טראמפ פגעה קשות בדימוי של ישראל כמי שיש לה השפעה גדולה על ארה"ב בכלל ועל הפוליטיקה האמריקאית בפרט. ישראל נתפסה כמי שמחזיקה במפתחות לוושינגטון ויכולה לפתוח את השערים לבית הלבן, לקונגרס או לפנטגון ומערכת המודיעין האמריקאית. בגלל הדימוי הזה לא מעט מדינות ברחבי העולם פנו לא אחת לממשלת ישראל או לאנשי עסקים ישראלים כדי שיפעילו למענם את השפעתם בארה"ב.
 
בתקופת ירח הדבש ביחסים ביניהן, בשנות ה־80 וה־90, בעידן שלפני ארדואן, ביקשה טורקיה מישראל שתפעיל את השדולה הפרו־ישראלית, איפא"ק, כדי שזו תשכנע את הקונגרס והממשל שלא ליזום החלטות שמגדירות כ"רצח עם" את הטבח שביצעה טורקיה בארמנים במלחמת העולם הראשונה.
 
לא פעם ולא פעמיים פעלו ממשלות ישראל, לבדן או בעזרת איפא"ק, לכך שממשלים אמריקאיים לא יצמצמו את הסיוע הצבאי או הכלכלי לירדן ולמצרים, שתי בנות בריתה האסטרטגיות במזרח התיכון. ישראל פועלת גם באופן שיטתי לסייע לאילהם אלייב, הדיקטטור של אזרבייג'ן, למרק את חטאי משטרו. גם הוא לא אישיות רצויה במיוחד בארה"ב, לפחות לא היה כזה עד כניסתו של טראמפ לבית הלבן, וזאת בשל שלטונו הריכוזי, חשדות לזיוף בחירות, רדיפת עיתונאים והפרות זכויות אדם. 
 
מצד שני, ע"פ פרסומים זרים, אזרבייג'ן הגובלת באיראן היא בת ברית אסטרטגית של ישראל. היא מוכרת לה נפט ורוכשת' ממנה נשק במיליארדי דולרים, ואלה הן סיבות חשובות לדידן של ממשלות ישראל ומערכת הביטחון כדי להתגייס לטובת אלייב ומשטרו.
 
ההתערבות למען ממשלות או שליטים שנתקלו בקשיים מול ארה"ב לא הייתה רק נחלת ממשלת ישראל או השדולה הפרו־ישראלית. גם אנשי עסקים ניצלו את מעמדה המיוחד של ישראל כדי לקדם את עסקיהם במדינות שונות, במיוחד בעולם השלישי, שבהן שלטו רודנים. הם שכרו שתדלנים, משרדים ליחסי ציבור ועורכי דין כדי שיפעלו למענם.
 
יוסי מימן, שבבעלותו היו עסקים גדולים בטורקמניסטן, בעיקר בתחום הגז, שכר לפני כשני עשורים את שירותיו של משרד יחסי ציבור בוושינגטון. המטרה הייתה לפעול למען שיפור תדמיתו הירודה של שליט המדינה ספוראט ניאזוב ("טורקמנבאשי"), רודן עריץ שדיכא את בני עמו, הואשם בהפרות של זכויות אדם והיה אורח לא רצוי בוושינגטון.
 
באופן דומה פעל היהלומן דן גרטלר. הוא שכר יועצים וחברות ליחסי ציבור בארה"ב כדי שיסייעו לידידו, שליט קונגו ג'וזף קבילה, "להלבין" את חטאיו. קונגו, אחת המדינות העניות ביותר באפריקה, ששסועה במלחמות אזרחים ומאבקים שבטיים, היא המקור המרכזי לעושרו של גרטלר. מאמציו לא צלחו, ולאחרונה הוא עצמו מהווה יעד לחקירות. הרשויות בארה"ב האשימו אותו בשחיתות בגין כרייה ועסקאות נפט בקונגו, ואמרו כי פעל כמתווך במהלכים שנועדו להגדיל את הונו של קבילה. על גרטלר הוטלו סנקציות. משום כך הוא שכר את שירותיו של עורך הדין היהודי אלן דרשוביץ, שנחשב לתומך טראמפ ומקורב לבית הלבן ולקושנר, כדי שישתדל עבורו.
 
ואפשר להביא עוד דוגמאות מהעבר הרחוק והפחות רחוק. נכון שהדימוי הזה היה מוגזם, ויש בו אפילו גרעין של טיעון אנטישמי, כאילו "היהודים שולטים בארה"ב/העולם", אך ישראל לא טרחה להפריכו. להפך, היא נהנתה ממנו. הוא הנפיק לה דיווידנדים מדיניים וביטחוניים. אחת הסברות לכוונת נשיא הונדורס להעתיק את שגרירות ארצו לירושלים נובעת מההנחה כי הדבר ימצא חן גם בעיני טראמפ.
 
מאז שנבחר לנשיאות עשו ראש הממשלה בנימין נתניהו, הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ראש המוסד יוסי כהן ובכירים ישראלים נוספים מאמץ רב לשכנע את טראמפ להותיר את כוחותיו בסוריה (כ־2,000 חיילים). הם לא ביקשו שחיילים אמריקאים יילחמו את מלחמת ישראל ויגנו עליה. אך הנוכחות הסמלית של ארה"ב נתפסה בעיני ישראל כבלם וכגורם מאזן להשפעה האיראנית והרוסית במדינה. הם זכו לאוזן קשבת ולתמיכה אצל שר ההגנה ג'יימס מאטיס, שפרש בעקבות החלטת טראמפ, ויועצו לביטחון לאומי ג'ון בולטון.
 
אך מאמצי השכנוע של ישראל ויועצי הנשיא לא עלו יפה. טראמפ החליט מה שהחליט, ודימויה של ישראל כמדינה כמעט כל יכולה בוושינגטון עלול כעת להישחק.