בבוקר יום הבחירות לרשויות המקומיות בחודש אוקטובר האחרון בבת אחת הפסיקו לפעול כל הטלפונים של פעילי המטה של אחד המועמדים לראשות העיר נתניה. איש מהאנשים שהיו במטה לא יכול היה להוציא או לקבל שיחה בטלפון הסלולרי. אחרי ניסיונות ארוכים התייאשו האנשים במטה והחליטו לעבור לטלפונים הנייחים, כדי להתקשר לפעילים ולמצביעים פוטנציאליים, אבל אז הופתעו לגלות שגם כל מאגרי המידע שלהם נמחקו. כל המאמץ הזה הושקע כדי לסכל הצלחה של מועמד בבחירות. וזה היה כאמור בנתניה. כעת, קחו את הסיטואציה הקטנה הזאת, תכפילו פי אלף, ותבינו מה מחכה לנו בבחירות הקרובות לכנסת.
בשבועות האחרונים התקשרו כבר כל המפלגות עם משרדי הפרסום שיובילו את הקמפיין שלהם, אבל במקביל שכרו כמעט כולן את שירותיהן של חברות המספקות שירותי השפעה ותודעה ברשת. בשלושת החודשים הקרובים החברות האלה יפעילו על כולנו הרבה מאוד השפעה וישחקו לנו בתודעה. העלות של קמפיין השפעה כזה לא בשמיים - כ־100 אלף דולר בחודש - אבל האפקט יכול להיות דרמטי.
העולם רגש בשנה שעברה כשהתברר שחברה בריטית בשם "קיימברידג' אנליטיקה" הצליחה לאסוף מידע אישי של כ־87 מיליון משתמשי פייסבוק. בישראל קיימות יותר מעשר חברות שעושות בדיוק אותו דבר, גם אם בהיקפים קטנים יותר, ואם אתם נוכחים ברשת החברתית - החברות האלה יודעות עליכם הרבה יותר ממה שהייתם רוצים שיידעו.
בעלות לא גבוהה הן יודעות לנתח את הפרופיל שלכם ברשת ולהסיק ממנו נתונים, כמו מה אתם אוהבים, למי הצבעתם בבחירות הקודמות, מהי הנטייה המינית שלכם ומה מרגיז אתכם. המידע הזה שווה זהב: הוא מאפשר לגורם בעל עניין לנסח עבורכם מסר שנתפר בדיוק למידות שלכם, שילחץ בדיוק על הכפתור שהוא מעוניין להפעיל ויגרום לכם לעשות את מה שהוא רוצה שתעשו.
אנחנו בעידן שבו כל אחד מאיתנו חי בתוך תמונת מציאות שנוצרה במיוחד בשבילו. האלגוריתמים של הרשתות החברתיות קובעים לנו מה נדע ומה לא, אילו חדשות נקבל ואילו עובדות לא יגיעו אלינו. נניח שיוצרי האלגוריתמים של הרשתות הגדולות כמו פייסבוק בעיקר רוצים שיהיה לנו נעים - שלא ניתקל בעובדות שמרגיזות אותנו ושנרגיש שאנחנו בחברת אנשים שחושבים כמונו. אבל על גבי האלגוריתמים האלה מסתננות אפליקציות תמימות למראה (שאישרנו בלי הרבה מחשבה), והכוונות שלהן כבר יותר זדוניות. בחודשים הקרובים האפליקציות האלה יחגגו על התודעה שלנו.
כל החברות האלה מגדלות במשך שנים ישויות רשת פיקטיביות, עם היסטוריה ארוכה ורמת אמינות גבוהה, שעכשיו ייכנסו לפעולה. אלה לא הבוטים מחוללי התגובות שאפשר לפגוש בטוויטר באלפים. אלה ישויות שנבנו כדי לרכוש את האמון שלכם ולהפעיל עליכם השפעה יעילה (VIRTUAL HUMINT). הן כבר נוכחות בקבוצות הפייסבוק והוואטסאפ שלנו ויודעות בדיוק מה מטריד אותנו ומה אנחנו רוצים לשמוע. הבעיה היא שהשימוש בבוטים כאלה, עד גבול מסוים של הפצת וכריית מידע, אינו עבירה על החוק.
הממד ההתקפי
כל החברות הישראליות שעוסקות בקמפיינים של השפעה הן בעלות היתר יצוא של משרד הביטחון ולכן מפוקחות. הן לא יעזו להסתכן בעשייה שעוברת לתחום האפור או השחור. אבל מעליהן מתייצבת כבר שכבה נוספת של חברות שפועלות ממדינות זרות. מי ששוכרים אותן אינם המפלגות או המועמדים, אלא תומכים שלהם בחו"ל או יועצים זרים, כך שלא ניתן יהיה לקשור אותן למועמד. החברות האלה כבר יכולות לעשות הכל.
הן יציפו אותנו בחדשות מזויפות; הן יודעות לייצר תמונות וסרטים אמינים להפליא של דברים שלא התרחשו; הן יידעו לשלוח אלינו הודעות כוזבות שכאילו נשלחו מאדם שאנחנו מכירים וסומכים עליו; אפילו להתקשר אלינו ולהישמע כאילו האדם שמשוחח איתנו הוא המועמד החביב עלינו. טכנולוגיות לביצוע כל המניפולציות האלה זמינות ונפוצות.
אבל החברות הזרות יוכלו לפעול גם בממד ההתקפי, כדי לאסוף מידע על יריבים פוליטיים וכדי לשבש את המנגנון שלהם. המטרות שלהן יהיו בעיקר המשרדים שעובדים עבור אותם מועמדים, בדגש על אנשי הלוגיסטיקה. אין דבר אפקטיבי יותר מלשבש את הטלפון של אחראי ההיסעים של מפלגה ביום הבחירות.
היכולות היום מאפשרות להדביק מרחוק טלפון סלולרי בווירוס שירוקן את הסוללה שלו, או להשתמש ב"כוורת" של כרטיסי סים שיפציצו אזור מסוים בשיחות ובהודעות וישביתו את כל הטלפונים במרחב. אין שום בעיה גם לחדור לרשת WIFI ולהפציץ את המדפסת בהוראות הדפסה של דפים ריקים. דמיינו מה קורה במשרד פרסום כשהמדפסת שלו מושבתת למשך שעות.
המצלמה והמיקרופון של הטלפון הסלולרי שלנו עובדים בלי הפסקה, ואפשר להפעיל אותם גם כשהטלפון כבוי. זה אומר שכל פעיל וכל עובד במשרד פרסום של מפלגה, זוטר ככל שיהיה, הוא יעד להתקפה. כולם כבר סומנו כיעד למתקפות סייבר שנועדו להדביק את הטלפון או את המחשב שלהם בווירוס שיספק לצד השני מידע אינטימי.
הצד השני הוא לא בהכרח מפלגה מתחרה - הוא יכול להיות גורם זר בעל עניין. ראש השב"כ כבר התריע מפני מעורבות זרה בבחירות וסביר שגם תהיה כזאת. כל אחד מוזמן לדמיין איזו מעצמה תתערב לטובת איזה מועמד, אבל הניסיון העולמי בשנים האחרונות מלמד שאין כמעט בחירות שאין בהן מעורבות של מדינה אחרת.
אל מול יכולות הסייבר של ישראל, סביר להניח שהרוסים ייזהרו מהתערבות בוטה במהלך התקין של הבחירות ולא ינסו לשבש את המנגנון של ועדת הבחירות. אבל הם יהיו כאן במיטב הכלים שלהם: פייק ניוז, בוטים, התקפות על אתרים ומאמצי השפעה.
מה יכול כל אחד מאיתנו לעשות? למרבה הצער, לא הרבה. להיות ערניים וספקנים מול מידע שמועבר אלינו, להניח שהבחורה המצודדת שמשוחחת איתנו בצ'אט, שהיא קצינה בצה"ל, יכולה להיות בכלל בחור מבלארוס, ולצרוך את המידע שלנו ממקורות אמינים ככל האפשר, תוך הבנה שגם בישראל יש גורמים שיפיצו פייק ניוז.
השבוע פרסם עיתון כווייתי ציטוט של מפקד כוח אל־קודס, קאסם סולימאני, כאילו הוא מתכנן לירות טיל למרכז ישראל כדי להפיל את שלטון נתניהו. העיתון, "אל־ג'רידה", נחשב בעיני רבים באזור כמכשיר להפצת לוחמה פסיכולוגית של ישראל. האמינות של הציטוט הזה מוטלת בספק עמוק, ועדיין רה"מ בנימין נתניהו מיהר להפיץ סרטון תגובה לאיום. יהיו שיחשדו שהייתה כאן הפצה של פייק ניוז כדי ליצור תעמולה.
הטכנולוגיה של איסוף והפצת מידע הפכה להיות אתגר שמאיים על הדמוקרטיה. כשהחיים שלנו מתנהלים ברשת, אנחנו הופכים לפגיעים יותר וקלים יותר להשפעה. בשבוע שעבר ישבה חברת כנסת ובשידור חי הקריאה פייק ניוז שקיבלה בוואטסאפ ממקור שנראה לה אמין. חשוב שנבין כמה קל לשכנע אותנו בעובדות מזויפות שנשמעות בדיוק כמו מה שאנחנו אוהבים לשמוע, כדי שנוכל לשמור על הנכס הקריטי לקיומה של דמוקרטיה: הבחירה החופשית.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של החדשות 13