זכותו של הציבור לדעת על החלטה כה חשובה - שכבר התקבלה. כך אומר היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לפרקליטיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. היועץ מאשש את הטענה שההכרעה כי ראש הממשלה יועמד לדין, בכפוף לשימוע, כבר התקבלה, וכי לשמור אותה לידיעתם של מספר מצומצם של יודעי ח"ן בלבד, אינו תקין. הוא אף מגדיל ומציין את האינטרס הציבורי דווקא בהכרעה מהירה.
צריך לזכור כי בכל מקרה לא יוגש כתב אישום נגד נתניהו לפני הבחירות. אין שום אפשרות להספיק להיערך לכך. זכות השימוע ניתנת לנאשם כדי לנסות לשכנע כי אין מקום להגיש נגדו כתב אישום. לצורך כך יקבלו פרקליטיו, לראשונה, חומרי חקירה מסודרים, ולא כאלה שפורסמו בתקשורת. הם ילמדו אותם ויתכוננו למעמד. כך שבכל מקרה, הדבר היחיד שצפוי לקרות לפני הבחירות, הוא הזמנה לשימוע. אך נתניהו סבור שהציבור אינו חכם מספיק כדי להבין זאת.
במכתב התשובה של מנדלבליט, מבקש היועץ לתת קרדיט לציבור. בניגוד לטענת באי כוחו של נתניהו, לפיה ההודעה על שימוע תיתפס בציבור כאילו כתב אישום הנו עניין מנוי וגמור, מציין היועץ כי למיטב התרשמותו, אזרחי ישראל כבר יודעים להבדיל בין שימוע לכתב אישום. בוודאי אחרי תקופה שבה עוסקת התקשורת השכם וערב בסוגיה וכל צרכן חדשות ממוצע כבר מכיר את מילון המונחים של ההליך הפלילי.
במכתבו דוחה היועץ אחת אחת את טענות הפרקליטים. לאורך מכתבו הוא מדגיש שוב ושוב את הניתוק המוחלט בין התקדמות ההליך הפלילי נגד ראש הממשלה לבין ההתרחשויות בזירה הפוליטית. מקבלי ההחלטות (ביניהם פרקליט המדינה והיועץ עצמו) מלווים את החקירה המשטרתית כמעט מראשיתה ולכן הכירו את החומר בזמן אמת והרבה לפני הגשת המלצות המשטרה ותהליך הטיפול בתיקים הנוגעים לראש הממשלה נקבע מראש, לפני מספר חודשים, זמן רב לפני ההחלטה על פיזור הכנסת והקדמת הבחירות.
אין ספק, לא בלבו של היועץ, לא בלבו של ראש הממשלה ולא בלב הציבור, כי ההודעה על שימוע, שתלווה בחשיפת חלקים נרחבים מחומרי החקירה שנאספו, תשפיע על המפה הפוליטית ועל סדרי השלטון במדינה. כאן נתלה מנדלבליט בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה משנת 2005, לפיה אין מקום להשהות טיפול בתיקים נגד נבחרי ציבור או מועמדים. בהקשר זה מוזכר עיקרון השוויון בפני החוק. מנדלבליט אף מזכיר כי נגד שורה של נבחרי ציבור ומועמדים הוגשו כתבי אישום לפני בחירות, לרבות טרם הבחירות לרשויות המקומיות שנערכו לאחרונה.
נתניהו נלחם כבר תקופה, בכל כוחו, נגד האפשרות שיואשם בפלילים. גם כאן היא לא הסתיימה והתחנה הבאה היא בג"ץ. מצד אחד, זהו צעד לגיטימי וטבעי עבור כל אדם. מצד שני, מי שעומד בראש המדינה, צריך, במידה מסוימת לפחות, להביע אמון במערכות אכיפת החוק. אחרת, מה נגיד אנחנו, האזרחים הקטנים?