כמו עוד כארבעה מיליוני בני אדם, גם אני הקשבתי השבוע ללהיט החדש של נטע ברזילי "באסה סבבה", וצפיתי בקליפ המושקע שעלה מיליון שקל. אגיד לכם את האמת: נטע ברזילי כבשה אותי אחרי הזכייה באירוויזיון. הקשבתי לראיונות שהיא נתנה, התרגשתי ממה שהיא אמרה. ברזילי הייתה מלאה באור ובהכרת הטוב, וחשבתי שהיא סמל ודוגמה להעצמה נשית לא מתנצלת, בעלת דימוי עצמי בוטח ושמחה פנימית. דווקא בגלל זה האכזבה הייתה אמיתית.
למי שלא ראה או שמע, בקליפ לשיר פופ בסטייל קוריאני, ברזילי עוטה דמות של קרנף ורודפת אחרי בחור שהחליט לברוח מהחופה. המילים הן פחות או יותר ככה: גידלתי עור עבה, אני הולכת להכות אותך כמו תוף, הבנות הרוצחות שלי מגיעות. לך תקרא לאמא. אלעס אותך כמו מסטיק. בסוף השיר הנורא הזה היא מצליחה להטביע את הבחור האומלל במסטיק ורוד. כמו לומר: הדבקתם לנו הנשים ורוד? הנה אנחנו יכולות להטביע אתכם בצבע הסכריני.
ברזילי אמרה לקראת הוצאת השיר שהיא גילתה שיש בה הרבה אור ושמחה לעולם וזה מה שהוביל אותה. אני לא רוצה לפגוע בך אישית, אבל עשית בדיוק ההפך. מזמן לא הייתי כל כך עצובה למשמע שיר שמח. המסר שהבאת לעולם הוא שאישה חזקה זו אישה אלימה, זו אישה מתוסכלת ונקמנית. זו אולי אישה שהיא גבר, ובמלחמה כמו במלחמה החזק מנצח. המגוחך הוא שלכל המלחמה הזאת הקרנפית יוצאת מפני שגבר לא רצה להתחתן איתה. כלומר, בסוף היא רוצה זוגיות. היא רוצה גבר.
אני יודעת שאני לא אמורה לעשות ניתוחים ספרותיים קולנועיים לשיר פופ ובכל זאת, מיליוני אנשים יצפו בקליפ וישירו אותו, כנראה שגם הילדים שלכם, ומבחינתי זה הרבה יותר באסה מסבבה.
# # #
פרשת "תרומה" פורשת בפנינו לפרטי פרטים את כל המבצע העצום ועתיר המשאבים, בטח עבור עם של נוודים בלב מדבר, של הקמת המשכן. אבל לפני כל הפירוט הטכני הארוך והדקדקני הזה, מציג ה' בפני משה את מטרת־העל: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". ומה פירוש "ושכנתי בתוכם"? האם האל צריך מקום שבו הוא ישכון?
על פי פירושו היפה של ר' יונה (ספרד, המאה ה־13), התכלית היא לא בניית מקום פיזי שבו ישכון האל, אלא דרך להגיע לשכינה בלב בני האדם. לדעת רבנו יונה, יש שלושה בניינים: בניין העולם, בניין המשכן ובניין האדם. העולם נבנה כדי שייבנה משכן, והמשכן נבנה כדי שייבנה אדם. "ושכנתי בתוכם", כלומר כל המפעל העצום ועתיר המאמץ והממון של בניית המשכן תכליתו אחת: להשכין את האל בלבנו.
בכל פעם שאנחנו מרימים פרויקט עתיר ממון ופרטים, קל לנו לשכוח לשם מה יצאנו לדרך. מה הייתה האמת הפנימית והמצפן של המסע שאליו יצאנו. סליחה על ההשוואה, אבל הקליפ המפואר שבנו נטע ברזילי והצוות שלה הוא דוגמה לאיך נראה מצב שבו מאבדים את המצפן הזה. השיר שלה מייצג את אובדן המצפן לא רק של ברזילי עצמה, אלא של התרבות הפופולרית כולה: בניית מפעלים מפוארים עבור תכנים רקובים.
אף שזה יכול היה להיות אחרת. הנה, להקת שלוה כמעט התארחה בפרויקט המפואר של התרבות הפופולרית, האירוויזיון. שלוה היא דוגמה ללהקה שמוסיפה אור וטוב בעולם, עם מסר אוניברסלי של שוויון וקבלת האחר, שהוא בעיני גם מסר יהודי עמוק. אבל הם שומרי שבת, כל כך לא מתקדם מצדם, והעולם המערבי הנאור לא מסוגל להכיל אותם. וזו עוד דוגמה עצובה בעיני לכך שאפשר לעשות מפעלים אדירים, אבל אם אין לך המצפן בלב שמושך אותך גבוה - אם תרצו תקראו לו אל - אז בפרפרזה לשיר של נעמי שמר "שירו של אבא" שאומר: "לא לשווא, אחי, חצבת, לבניין חדש" - לשווא, אחותי, חצבת.