גם תוכנית שלום גדולה בנויה על פרטים קטנים. ופרטיה הקטנים של תוכנית השלום של דונלד טראמפ – זו שתבוא כנראה מיד לאחר הבחירות, אבל זה לא סופי - יפרנסו את השיח הציבורי למשך חודשים רבים. כולם יעסקו בפרטים הקטנים גם אם התמונה הגדולה גלויה לעין כל: סופה של התוכנית להיכשל. כלומר, שלום לא יהיה. לא עכשיו. הפלסטינים כבר דחו אותה. מדינות ערב לא מראות סימני הסתערות. ישראל תגיב בחיוב. ובעצם, לא ישראל. נתניהו, אם ייבחר וכמובן גנץ, או לפיד, או גבאי, אם ייבחרו. בנט לא. זנדברג לא. הוא יאמר שהתוכנית הולכת רחוק מדי. היא תאמר שאינה הולכת רחוק מספיק. הכל צפוי, הרשות נתונה. כולל, כמובן, הרשות הפלסטינית. 



מי צריך את התוכנית הזאת? האמת ניתנת להיאמר: איש לא צריך אותה. זו חפיסת מרמלדה מסוג נחות שהביא אורח רצוי, ולא נעים לדחות. לכן ניקח, נודה בנימוס, נגיד ש״לא היית צריך״, ואחר כך נכניס למגירה, עד פסח הבא, שבו תושלך בדיסקרטיות. ומי יודע, אולי בסוף ייעשה בה שימוש. אולי תועבר בשרשור למארח אחר, שטעמו לא משובח. אולי תוגש עוד באותו ערב – שמי שהביא יהיה גם מי שיאכל. אולי תישלף כשניתפס לא מוכנים עם ממתקים לפורים, או למסיבת סוף שנה בכיתה. מרמלדה? שיהיה מרמלדה. 
 
לתוכנית השלום של טראמפ יהיו יתרונות. היא תתאים לישראל יותר מכל קודמותיה, ואימוצה יאפשר גם לממשלות שאחרי נתניהו לטעון שזה קו המתאר שהן מוכנות לחזור אליו. יהיו לה גם חסרונות: מה שטראמפ מוכן לתת הוא מן הסתם המקסימום שאפשר לצפות לו מכל ממשל אמריקאי, למעט מקרה בלתי צפוי של ממשל מייק פנס, או אולי טד קרוז. כלומר, למעט החלטה של הציבור האמריקאי לבחור נשיא עוד ימינה מטראמפ. במילים אחרות: מה שישראל תסכים לו עכשיו יחזור לנשוך אותה בישבן במקרה שתסרב לו אחר כך. אם רק היה אפשר לומר שזה לא הזמן. אם רק היה אפשר להציע שתשובה תבוא רק אם וכאשר יבשילו התנאים. אלא שאי אפשר. הקבלה הישראלית של התוכנית היא ההישג היחיד שיהיה לטראמפ להציג. הממשלה בירושלים תתקשה לשלול ממנו הישג קטן כל כך. 

מליאת הכנסת. תכנית השלום של טראמפ תוביל להצהרה משותפת היסטורית? צילום: מרק ישראל סלם

 

תוכנית טראמפ מגלמת גם הזדמנות לישראל. לא להשיג שלום אלא להסכים לשלום. קרי – לגבש הסכמה רחבה על התנאים לשלום. שערו בנפשכם הודעה משותפת לנתניהו, לפיד, מרידור, לבני, גנץ, יעלון, סער, יחימוביץ׳, ליברמן, הרצוג, כחלון, פרץ, לוי־אבקסיס. שערו בנפשכם את כל אלה מודיעים יחדיו: לזה כולנו מסכימים. שערו בנפשכם את הכוח של הודעה משותפת כזאת להגדיר מציאות מדינית ופוליטית חדשה, שתעצב מחדש את השיח העולמי על תהליך השלום. לא קשה לדמיין מציאות כזאת. גנץ לימד אותנו כיצד מציאות כזאת נראית, רק לפני כמה ימים, כאשר הסביר למאזיניו בוועידת הביטחון במינכן את המובן מאליו: ״לפעמים יש בינינו חוסר הסכמות, אבל אל תטעו, מול איום אנחנו מתאחדים, שמים בצד את המחלוקות ועומדים יחד... אין סוד שנתניהו הוא יריבי הפוליטי ויש בינינו אי־הסכמות בנושאים רבים, אך אל תטעו... מול התוקפנות האיראנית אנחנו עומדים כתף אל כתף״. 
 
עכשיו, שערו את כוחה של התבטאות דומה, משותפת, בנושא הפלסטיני. ״לפעמים יש בינינו חוסר הסכמות, אבל באימוץ מהותה ומרכיביה של תוכנית השלום של הנשיא טראמפ אנחנו מתאחדים, שמים בצד את המחלוקות ועומדים יחד... יש בינינו אי־הסכמות בנושאים רבים, אך אל תטעו... מול הסרבנות הפלסטינית אנחנו עומדים כתף אל כתף״. אפשרי? זה תלוי, כמובן, גם במרכיבי התוכנית, בפרטים הקטנים, וזה תלוי בהערכת המנהיגים את המצב המדיני ואת השאלה האם יש לישראל סיכוי, אי פעם, לקבל הצעה טובה יותר. 
 
וכדאי להודיע מראש: הצעת טראמפ לא תהיה הצעה מושלמת. אין דבר כזה הצעה מושלמת.