ללא קשר לתוצאות הבחירות: בג"ץ הוא שימשיך למשול בנו ביד רמה

בעוד פחות מ־50 יום ייערכו בחירות בישראל. וכמו בכל אחת מהן, זוכה גם זו שלפנינו להגדרה "הבחירות הכי גורליות שיקבעו את פניה של המדינה", הגדרה שבינה לבין המציאות אין ולא כלום, וזאת בלי לבחון כלל את הסוגיה. יהיו התוצאות אשר יהיו, לא המנצח בבחירות והממשלה שירכיב הם שישלטו במדינה, אלא, כפי הנהוג זה כ־30 שנה, בג"ץ הוא זה שימשיך למשול בנו ביד רמה, בקטנות כבגדולות.

אזרחי ישראל, הנתונים לשלטון הדיקטטורי, הינם חסרי אונים, ואין ביכולתם אלא לקטר ו/או לכתוב מאמרים. הרי שבעוד את הח"כים והשרים המכהנים אנו האזרחים יכולים לסלק ממשרתם לפחות אחת לארבע שנים - לרוב גם קודם לכן - הרי כמו בכל משטר רודני, כל עוד כוחו של השליט במותניו אין לנתינים אלא להרכין ראש ולנהוג על פי רצונו ותכתיביו. פסקי הדין המפורטים להלן מוכיחים היטב את האמור לעיל.

# # #

לאחרונה דן בג"ץ בעתירה של האגודה למלחמה בסרטן ושל גוף נוסף בשם "המיזם למיגור העישון". הללו עתרו לבית המשפט על מנת שיורה להעלות את מס הקנייה על מוצרי טבק לגלגול, כך שיושווה לרמת המס המוטל על סיגריות רגילות. העתירה הוגשה נגד שר האוצר משה כחלון, המתנגד - כעניין של מדיניות כללית - להעלות מס כלשהו. לדעתו, מדיניות נכונה צריכה להוריד את שיעורי המס ככל שרק ניתן, משום שממילא נטל המס הכולל בישראל הינו גבוה יתר על המידה. יתרה מכך, כנימוק נוסף להתנגדותו, טען כחלון כי העלאת המס תפגע בראש ובראשונה בשכבות החלשות.

מדיניות קביעת המסים הינה בליבת העשייה והסמכות בתחום הכלכלי של כל ממשלה באשר היא. לכן בשום משטר דמוקרטי לא מקובלת ביקורת שיפוטית על תעריפי המסים. לכאורה, על פי פסק הדין, בג"ץ מכיר בכך ולכן קבע כי מקובלת עליו העמדה שלפיה "התוויית המדיניות בכל הנוגע לקביעתם של שיעורי המס אמורה להיעשות על ידי גורמי המדינה ובמקרה זה על ידי שר האוצר"; אולם מיד לאחר מכן מרוקן בג"ץ מכל תוכן את קביעתו זו ופוסק כי המדיניות של שר האוצר "אינה מילת קסם הפוטרת את הרשות המבצעת מלנהוג בשוויון או מלבחון טענות רציניות בדבר השלכה שלילית של החלטתה על זכויות, במקרה זה הזכות לבריאות".

עמדת היועץ המשפטי, שאמור לכאורה לייצג את עמדת האוצר, הייתה הפוכה מזו של מי שאותו הוא אמור לייצג. היינו, הוא דווקא תמך בהעלאת המס המבוקשת על ידי העותרים. במילים אחרות, הצדק, שהוא ליבת שמו של בג"ץ, הינו כזה שבו אחד מהצדדים המתדיינים בפניו - שר האוצר - אינו מיוצג בדיון. תרחיש בלתי נסבל, שגם הוא תוצאה של פסיקה קודמת של הרודנות הבג"צית, שלפיה כאשר עמדת היועץ המשפטי מנוגדת לעמדת השר גוברת דעתו של היועמ"ש, ועל השר נאסר להיזקק לייעוץ וייצוג משפטי חיצוני. כלומר, השר ייוותר ללא ייצוג.

לאחר שבג"ץ קבע כאמור כי "מדיניות אינה מילת קסם" שחוסמת את דרכו של בג"ץ לקבוע בעצמו מהי המדיניות הרצויה (ובניגוד לעמדת הרשות המוסמכת בלעדית לעשות כן), מוסיף פסק הדין וקובע: "...סיגריות מגולגלות וסיגריות מוכנות הן אותו מוצר מהבחינה הפונקציונלית. על כן, תהא אשר תהא עמדתם של השרים באשר לשיעור המס המתאים ביחס אליהם - ההבחנה בין מוצרים אלה, באופן שמשליך על הכוונת התנהגויות שיש להן השפעה על הבריאות, אינה יכולה להיקבע ללא כל טעם".

בהערת אגב, כאמור, כדי להשוות את גובה המס בג"ץ נזקק גם לסוגיית השוויון. אף כי למילה "שוויון" אין זכר באף חוק יסוד, לרבות בחוק יסוד "כבוד האדם וחירותו". השוויון הפך לערך חוקתי, על יסוד פרשנות מעוותת של פרופ' אהרן ברק את המילה "כבוד". הנימוק לכך, כפי שפרופ' ברק מעיד על עצמו מפורשות, הינו הצורך לתת למילה "כבוד" פירוש "על פי תפיסות היסוד של 'הציבור הנאור' בישראל" - צמד מילים מכובסות, שפירושן האמיתי "השמאל הישראלי". שיטה פרשנית זו הוגדרה על ידי חתן פרס ישראל למשפט, פרופ' דניאל פרידמן, כ"פיראטיות משפטית".

זה המקום לשוב ולהדגיש את המובן מאליו: גובהו של מס, כל עוד הוא נקבע כחוק ובסמכות, הינו בסמכותו ובשיקול דעתו הבלעדי של שר האוצר. בג"ץ אינו אמור להתערב בכך, אולם, כמו כל רודן, בג"ץ אינו שועה ל"קטנות" כגון דא. לפיכך הוא עושה ככל העולה על רוחו לגבי כל החלטה שאינה "סבירה" בעיניו, ו/או סותרת את ערך השוויון המומצא על ידו, ולכן, כפי שנקבע בהמשך פסק הדין: "אין אפוא הצדקה עניינית להבחנה במיסוי". ומכאן קצרה הדרך להורות לשר האוצר - הבלתי מיוצג כאמור - להשוות את גובה המס.

הנה כי כן, לשווא נצביע בעד מפלגה שתציג בפנינו את מדיניות המיסוי שלה, לרבות על מוצרי טבק. אם מדיניות זו לא תישא חן בעיני הדיקטטורה של בג"ץ, היא תושלך ככלי אין חפץ בו.

אם סבר מאן דהוא כי רק ב"קטנות" כנ"ל הרודנות של בג"ץ מבטלת את רצונו של השלטון הדמוקרטי, גם כאשר הוא פועל בסמכות וכחוק, אין הוא יודע מה הוא שח.

מאז הבג"צים הידועים מלפני כחצי יובל, כאשר בג"ץ הורה ליצחק רבין - בניגוד מוחלט לדעתו - לפטר את השר אריה דרעי ואת סגן השר רפאל פנחסי, כשבעתירות הנ"ל רבין אינו מיוצג, נטל לעצמו בג"ץ גם את הסמכות העליונה לקבוע בכמה ובאילו תיקים יוכל ראש הממשלה להחזיק. 

פסק דין של בג"ץ מראשית כהונתה של הכנסת הנוכחית דחה אומנם עתירה של התנועה לאיכות השלטון - עמותה שהיא הכלי המרכזי ליישום שניים מיסודות הדיקטטורה של בג"ץ, ביטול זכות העמידה וביטול עקרון אי־השפיטות - להוציא מידיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו את תיק התקשורת, בתירוץ שבידיו יותר מדי תיקים. אולם בג"ץ גם התריע באותו פסק דין כי לא יהסס לצוות על נתניהו להיפרד מתיק זה או אחר ואף מיותר מתיק אחד, אם ריבוי התיקים לא יהיה סביר בעיניו. כשהיא מצוידת באזהרה זו של בג"ץ, שבה ועתרה לאחרונה העותרת הנ"ל, בעתירה שתורה לנתניהו להוציא מידיו את תיק החוץ.

אין חולק כי בהחזיקו גם את תיק הביטחון כמו גם בתיק החוץ, פועל נתניהו על פי חוק יסוד "הממשלה", שאינו מגביל את מספר התיקים שבהם יכול ראש הממשלה או כל שר אחר להחזיק. אין גם חולק כי לא ניתן להצביע על פסק דין שניתן אי־פעם במדינה דמוקרטית כלשהי, שקבע בכמה תיקים רשאי ויכול ראש ממשלה או כל שר אחר להחזיק, אלא אם כן מספר כזה של תיקים מצוין מפורשות בחוק או בחוקת המדינה. בעובדה זו אין כלל כדי להותיר רושם כלשהו על הרודנות הבג"צית. רודנות שאחד מיסודותיה הוא הדברים הבאים שנקבעו על ידי מייסדה, פרופ' ברק: "כל פעולה - ותהא פוליטית או עניין למדיניות ככל שתהא - נתפסת בעולם המשפט... הטיעון, 'העניין לא היה עניין משפטי אלא עניין פוליטי מובהק', מערבב מין בשאינו מינו. היותו של העניין 'פוליטי מובהק', אינו יכול להסיר מאותו עניין את היותו גם 'עניין משפטי'... 'הפוליטיות' של הפעולה לא שוללת את 'המשפטיות' שלה, ו'המשפטיות' של הפעולה לא שוללת את 'הפוליטיות' שלה".

הנה כי כן, מאז אותו פסק דין נטל לעצמו בג"ץ את הכוח להיות הפוסק העליון בכל דבר ועניין פוליטי, לרבות מי יכהן או לא יכהן בממשלה ואילו תיקים יוכל כל שר להחזיק. מכאן קצרה הייתה הדרך של נתניהו להרמת ידיים וכניעה ללא תנאי בפני שליטינו האמיתיים, והוא נאלץ להודיע השבוע - בניגוד לרצונו - על מינוי שר חוץ בפועל. 

# # #

שני פסקי הדין הנ"ל הינם בבחינת מעט המחזיק את המרובה, בכל הנוגע לפגיעתה הרעה של הרודנות הבג"צית. השבוע, עקב ההחלטה המבורכת של שלוש המפלגות הלאומיות מימין לליכוד - לרבות ובמיוחד עוצמה יהודית - ללכת יחדיו כבלוק טכני לבחירות, יחד עם מפלגת הימין החדש, יכול בסיכוי גבוה להיווצר גוש מימין לליכוד המונה 16־18 ח"כים, וזאת בלי להביא בחשבון את כולנו ואת ישראל ביתנו. 

לפיכך, בראש סדר העדיפויות של הממשלה הלאומית שתקום אחרי הבחירות חייב להיות הצורך בעקירת הדיקטטורה של בג"ץ באמצעות חוק יסוד. או אז ישוב בג"ץ להיות בג"ץ הטוב והאמין, כפי שעיצבו אותו האבות המייסדים של פסיקת בית המשפט העליון, הלא הוא בג"ץ שהיה כאן עד תחילת שנות ה־80, מוסד שנהנה מאמון של 98%־95% מצד כל שכבות האוכלוסייה. אם כך חלילה לא ייעשה, כי אז הבחירות הבאות יהיו לשווא, כי לא הן ייעצבו את הערכים ואת דרך התנהלות חיינו במדינה.