לא נעים להיות היועץ המשפטי לממשלה בשבוע שבו הוא צפוי להודיע על החלטתו בעניין תיקי ראש הממשלה. אביחי מנדלבליט צריך לבחור בין שתי אופציות, ושתיהן ישאירו אותו עם כאלה שיחשבו שלא עשה מלאכתו נאמנה. אם יחליט להעמיד לדין את בנימין נתניהו, יהיה שנוא נפשם של רבים שמאמינים כי בתיקים הנדונים אין עילה להעמדתו לדין באשמת שוחד וכי שופטים את ראש הממשלה בחומרה, יותר מכל אדם אחר. אם יחליט לא להעמיד את נתניהו לדין, יהיה שנוא נפשם של חברי המועדון הסגור של האליטה המשפטית של ישראל, אותו "פורום כרמים" שהתבשרנו לאחרונה על קיומו, וספק אם מנדלבליט יוכל להמשיך להימנות עמו, אם יחליט שאין עילה להעמדה לדין בתיקי ראש הממשלה.
השאלה היא אם אופציה לא להעמיד לדין את נתניהו קיימת בפני מנדלבליט. לכאורה זה אפשרי, וכבר קרה בעבר בהיסטוריה של מדינת ישראל. קודמו בתפקיד, יהודה וינשטיין, סגר את התיק נגד גבי אשכנזי בפרשת הרפז למרות המלצת המשטרה על הגשת כתב אישום. הפעם נראה שאין דרך חזרה וכי לתהליך המשפטי והציבורי שהיה כאן נוצרה דינמיקה משל עצמו.
כך העידה לפני שבועיים עו"ד אירית באומהורן, בכירה לשעבר בפרקליטות ומי שהייתה תובעת במשפטו של משה קצב. "מי שחושב שההחלטה היא החלטה של אדם אחד לא מבין את המנגנון בכלל", אמרה. "יש נקודת זמן שבה היועץ המשפטי בשליטה על התיק והוא יכול לכוון אותו לכיוונים מסוימים. אם בנימין נתניהו היה אומר שהוא פורש - אפשר היה למזער, לצמצם ואפילו לסגור את התיק הזה לגמרי. מנקודת זמן מסוימת, שאני מאבחנת אותה בהסכמי עדי המדינה, כולם כבר משלבים ידיים והולכים בדרך הזאת לשורה התחתונה.
"זאת אומרת שכבר לפני שנה אפשר היה להבין שהתיק הזה הולך לכתב אישום. אפשר לומר שאולי זאת האשמה של הפרת אמונים ולא שוחד, אך בסופו של דבר היועץ המשפטי לממשלה הוא לא אדם יחיד. יושבים איתו עוד כ־20־30 אנשים שמושכים לכיוון הזה".
העובדה שבכירה בפרקליטות אומרת שאם נתניהו לא היה ראש ממשלה זה היה משנה את ההליך נגדו, היא לא פחות ממדהימה. אבל הפעם אני רוצה לדבר על התהליך ועל השליטה בו. כאשר מתחילים תהליך משפטי, בעיקר כנגד איש ציבור בכיר, בקול ענות גבורה, כאשר כל הנוגעים בדבר חושבים שהרשעה תביא גאולה לעם ישראל - ברור לאן זה הולך, ומאוד קשה לעמוד בלחץ.
בפרשת השבוע, פרשת "כי תשא", יש תקדים די מבהיל למנהיג בעל שיעור קומה שלא הצליח לעמוד בלחץ. אהרן הכהן. משה יורד מההר עם הלוחות ורואה את העם שר בקול ענות סביב העגל. משה ההמום פונה אל אהרן אחיו כדי להבין איך עשה את הדבר הנורא הזה? "ויֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־אַהֲרֹן, מֶה־עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה כִּי־הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה". אהרן מתגונן: "וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הָעָם, כִּי בְרָע הוּא. וַיֹּאמְרוּ לִי עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ: כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב, הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי; וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ, וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה".
הבנתם? אל מול הלחץ אהרן משך זמן ועסק בעניינים טכניים. ביקש את הזהב מהעם, בתקווה שזה לא יגיע, אסף אותו וזרק אותו לאש. אבל אז קרה דבר פלאי: העגל פשוט נעשה מעצמו.
###
היושבים בעיתונות, במשטרה ובפרקליטות שמחים להפקיד אצל מנדלבליט את "הזהב" שלהם, פרי חקירותיהם המאומצות. גם מפני שרבים מהם היו רוצים להחליף את נתניהו בקלפי, וגם משום שהרשעת איש ציבור כל כך בכיר היא מקפצה אדירה לקריירה שלהם. עובדה שבמקרים של פשיעה חקלאית, למשל, הרבה פחות "זהב" נאסף והרבה פחות פושעים עומדים לדין בגין הטרור שחווים החקלאים. רק השבוע בקיבוצי כפר עציון עקרו השבוע פושעים עצי דובדבן בני שמונה שנים, והמערכת המשטרתית והמשפטית לצערי לא ממש נזעקה לעשות צדק.
שלא נתבלבל, נתניהו וכל ראש ממשלה אחר אינם קדושים. גם אהרן ברק וכל שופט אחר אינם קדושים. אבל צריך לשים לב לסכנה הגדולה: כשהשלכת הזהב לאש הופכת לפולחן ולריקוד מתוזמר, כולל "קול ענות" וזמירות אין קץ שעולות מחדרי החקירות, אלו שאמורים להיות אטומים לחלוטין - או אז אין לכהן הגדול שליטה על דמותו של העגל ש"יצא" מן האש.