אז לא הכל אגו ולא הכל ציני, ומתברר שאפשר לעשות גם פוליטיקה אחרת, שבה טובת המדינה קודמת לטובה האישית. מוקדם עוד לחזות את מידת ההצלחה שתהיה למפלגת האיחוד, אבל ארבעת הראשים שלה - בני גנץ, יאיר לפיד, משה יעלון וגבי אשכנזי - כבר הצליחו להוכיח שאפשר לשים את עתיד המדינה לפני האגו. במקום "המדינה זה אני" - "המדינה לפני האני".
לפני חודש בדיוק שרטטתי כאן חזון של איחוד בין הרמטכ"לים לשעבר, שבו כולם מסכימים שהמיקום ברשימה והתפקיד מתבטלים בפני הצורך להביא שינוי ותקווה למנהיגות אחרת. קיבלתי הרבה תגובות נלהבות מישראלים שרוצים מנהיגות נקייה יותר, וגם תגובות צוננות, שכללו את המילים "חונטה" או "רפובליקת בננות" (חלק מהמגיבים הנזעמים יושבים היום ברשימה החדשה). הרשימה החדשה אומנם אקלקטית ומגוונת בדעות, אבל מפיצה ריח מרענן של ניקיון כפיים ודאגה אמיתית לעתידנו.
הקרדיט מגיע קודם כל לבני גנץ. אני מכיר אותו כבר 32 שנה, מאז היה מג"ד 890 ואני כתב צעיר שהצטרף אליו למבצע בלבנון. לא חסכתי ממנו ביקורת בשנותיו בצה"ל וגם לא אחרי שהצטרף לפוליטיקה, אבל בחודש האחרון התגלה לי גנץ שלא הכרתי. לאורך השירות שלו הוא לא התבלט כמי שמוכן להתאמץ ולהזיע בחריצות כדי להשיג את המטרה, וגם לא נודע כבעל "קילינג אינסטינקט".
אבל לאחרונה יוצא ממנו משהו אחר: גנץ נכנס בנחישות לא אופיינית לפוליטיקה וניהל את המשא ומתן על האיחוד עם סכין בין השיניים, כשהוא מבהיר לכולם שלא יתפשר על תוצאה אחרת. לאורך השנים הוא נרתע מלהצטרף לתגרות, אבל השבוע הסיר את הכפפות והראה שהוא לא חושש להיכנס לזירה, מוכן לחטוף, אבל גם להחטיף.
גבי אשכנזי היה גם הוא מנוע משמעותי שדחף לאיחוד. מי שבמשך שנים העדיף לשבת ביציע, גם אל מול חיזורים מפתים של המפלגות השונות, הפשיל שרוולים בשבועות האחרונים ופעל ללא לאות להביא את התוצאה. באגף סייע לו גם סגנו לשעבר משה (קפלן) קפלינסקי, שעמל קשות גם הוא. אשכנזי הצהיר מהרגע הראשון שהוא לא בא לחפש תפקיד, ונשאר נאמן לאמירה הזאת עד הסוף, כשהוא מקבל את המקום הרביעי ברשימה - הרחק מאחורי פקודו לשעבר גנץ.
בוגי יעלון היה הראשון לזהות את הפוטנציאל של גנץ ולהוון אותו מקסימלית, תוך שגם הוא מקבל בהכנעה את המנהיגות של מי שהיה פקודו ועכשיו גם את בכירותו של לפיד מעליו, אף שלפיד לא נושא דרגות רב־אלוף. יעלון הוא איש ישר מאין כמוהו, אבל היושר שלו הופך אותו לא פעם לנוקשה. ברביעייה החדשה הוא החוליה שתדרוש תחזוקה מתמדת, יותר משאר החברים.
הפרק הבא
אבל מי שעשה את הצעד המשמעותי ביותר הוא יאיר לפיד. במשך שנים הוא בונה מפלגה מהמסד ועד הטפחות, עם תנועת נוער, סניפים, ראשי מועצות ונוכחות בכל יישוב בארץ. לא היה לו קל לרתום את מפעל חייו לטובת רשימה אחרת ולאפסן את שאיפותיו (במקרה הטוב מבחינתו - לשנתיים וחצי). אבל ברגע האמת גם הוא הוכיח שיש דברים חשובים יותר מאגו.
שלא כמו חבריו, לפיד לא צמח בשדות הקרב, אבל בשדה הפוליטי הניסיון שלו רב משל שלושתם. אף שיעלון מכהן בכנסת שנים ארוכות יותר, לפיד צבר ניסיון בהקמה ובהובלה של מפלגה שהפכה לכוח פוליטי משמעותי. הוא מביא איתו נדוניה יקרת ערך של מנגנון יעיל וממושמע, בדיוק מה שחסר לגנץ ולרשימתו. הוא זה שנדרש לוויתור הקשה ביותר בשותפות הזאת, וזה חשף משהו עמוק על אופיו וכוונותיו.
הרביעייה הזאת אינה אידילית, וכמו כולנו - מלאה גם בחולשות אנושיות. היא מביאה איתה לפוליטיקה יותר ממאה שנים של ניסיון ביטחוני מעשי בהגנה על ישראל, שחסרו שם בשנים האחרונות. יהיה קשה לסרן נתניהו ולרס"ן בנט לטעון שהרמטכ"לים האלה לא מבינים בביטחון. אבל חשוב מזה: היא מביאה איתה תקווה אותנטית למנהיגות שלא עסוקה רק בעצמה ובשרידותה. איש מהרביעייה הזאת לא נמצא שם כדי שנשלם עבור הארוחות או הכביסה שלו.
החולשה שלה היא דווקא בטוהר המידות שלה. היא נכנסת לזירה עם אמונה בחוקי המשחק, אבל מולה ניצב יריב שאין לו בעיה להרים את המכנסיים עד מעל לראש ולטעון שכל מכה שהוא סופג היא מתחת לחגורה. זה לא יפריע לו לחבוט בהם בכל המקומות הרגישים. לפיד, שכבר נכנס בעברו לזירה מול לוחם עדיף ממנו וחטף - יצטרך להסביר להם את כללי המשחק החדשים.
נתניהו, שכבר קנה את מקומו כאחד המנהיגים הגדולים של מדינת ישראל, נראה בימים האלה כמי שמקבל החלטות נחפזות. מי שרוצה להפקיד את החינוך של ילדינו בידי אדם שמתגאה בעמדות גזעניות חשוכות, מי שמבטל פגישה מדינית־ביטחונית קריטית עם נשיא רוסיה כדי להבטיח שתומכי כהנא ייכנסו לכנסת, נראה כמי שאיבד את ההבחנה בין האישי לבין החשוב.
נתניהו הצליח לנטוע בקרב רבים בציבור הישראלי את האמונה שההיסטוריה היהודית תיעצר אחרי לכתו, שמדינת ישראל כבר לא תהיה מקום ראוי למגורי אדם בלעדיו. מוכשר ככל שהוא ועל אף תרומתו הניכרת לישראל לאורך 13 שנים של כהונה כראש ממשלה - ישראל תישאר כאן כמדינה חזקה ומשגשגת גם אחריו, ויהיו אחרים שימשיכו ויכתבו את הפרקים הבאים בתולדות העם היהודי.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של החדשות 13.