לגיבוב השקרים של השמאל על "עוצמה יהודית" אין קשר למציאות

ביום רביעי שעבר, כאשר נראה היה כי המו"מ עלה על שרטון, הפתעתי את אנשי עוצמה יהודית והודעתי על הסכמתי לעמוד בראש רשימתם. אך הוספתי ואמרתי כי לא שיניתי את דעתי שלא להיות ח"כ בשום פנים, ולכן, אם עוצמה יהודית תעבור את אחוז החסימה, אתפטר מהכנסת עוד בטרם אכנס לשם. אנשי עוצמה יהודית הסכימו לתנאי. כידוע, בגין מאמציו הבלתי נלאים של בנימין נתניהו, אכן קם הבלוק הטכני, דבר שייתר כל התערבות מצדי.

עתה משסיימתי לעסוק - אך ורק מטעמי גילוי נאות - בגופו של גוף, נתחיל בגופו של עניין.
 

הקמת בלוק טכני שיבטיח את חברותם של ד"ר מיכאל בן ארי ועו"ד איתמר בן גביר בכנסת הבאה הייתה זרז אופייני, אם כי במינון נדיר באשר לרמת התבהלה (פאניקה בלעז) שלו, ועוד יותר מכך באשר לקיתונות הרמייה מצד השמאל הקיצוני הפוליטי והתקשורתי, כלפי עוצמה יהודית.
 

כותרתו של גיבוב השקרים השמאלני הייתה האשמתם של אנשי עוצמה יהודית בגזענות ובנאציזם. גזענות על שום הטפה לשנאת ערבים. יש להבהיר - שנאת ערבים איננה בשום פנים הוויה גזענית. הלאומנות הערבו־אסלאמו־ג'יהאדו־"פלשתינו"־פאשיסטית הינה אויב מר ורצחני זה קרוב ל־140 שנה, מאז תחילת ההתיישבות הציונית בא"י בשנת תרמ"ב־1882. אויב המתאפיין בהתנגדות אנטישמית, וביסודה שנאת ישראל תהומית הרווחת אצל הרוב המוחלט של ערביי א"י משני צדי הקו הירוק.
 

הרצחנות שמייצרת הלאומנות הערבית האנטישמית יסודה בהתנגדות מקיר לקיר לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במולדתו ההיסטורית. במסגרת הגדרת האנטישמיות שהתקבלה לאחרונה, אפילו על ידי מפלגת הלייבור - אם כי בהתנגדות מנהיגה הפנאט האנטישמי ג'רמי קורבין - מופיע המרכיב של התנגדות להמשך קיומה של "המדינה היהודית ישראל", כאחד מסימניה המובהקים של אנטישמיות.

 

בבחירות האחרונות, תשעה מכל עשרה ערבים מוסלמים הצביעו עבור הרשימה המשותפת, שכל מרכיביה מתנגדים בתוקף להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית. יתרה מכך, התנגדות זו הינה ליבת פעילותם הפוליטית בכנסת ומחוצה לה. חלק מחבריה מרחיקים לכת ועומדים דום לזכרם ו"לכבודם" של הבזויים שבמרצחים המכונים על ידם "שאהידים", והשאר, אף כי אינם עומדים דום, רואים איתם עין בעין את מהות המרצחים.
 

בכך עוד לא נאמר דבר על כך שבקרב ערביי יו"ש, על פי מחקר של "הליגה נגד השמצה", רווחות תוויות - סטריאוטיפים - גזעניות ואנטישמיות, כגון אמיתותם של "הפרוטוקולים של זקני ציון" כמשל, במינון הגבוה ביותר - 93% - מכל קבוצת אוכלוסין אחרת בעולם.
 

הנה כי כן, שנאת ערבים בישראל חפה לחלוטין מגזענות כלשהי כלפי ערבים בשל היותם ערבים, אלא בשל היותם שונאי ישראל, שטופים בגזענות אנטישמית, ועוינים את עצם זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי במולדתו הקדומה והנצחית.
 

הראיה הניצחת לכך הינה לא זו בלבד של היעדרה של כל שנאה בישראל כלפי הדרוזים, הדומים בשפתם ובמידה רבה אף בתרבותם לערבים - אלא שקיימת כלפיהם אהבה ואף הערצה באשר לשותפותם הרצונית והמלאה בחיי המדינה, המתבטאת באחוזי גיוס לצה"ל הגבוהים בהרבה מאחוז המתגייסים היהודים. הוא הדין באשר להיעדר כל שנאה כלפי ערבים, מוסלמים ונוצרים המשרתים בצה"ל. ויודגש המובן מאליו: אנשי עוצמה יהודית מעולם לא אמרו אפילו מילה בלתי ראויה אחת נגד דרוזים ו/או ערבים המשרתים בצה"ל ו/או המשתפים פעולה עם זרועות הביטחון.
 

אמור מעתה, שנאת ערבים הינה שנאתו של האויב האנטישמי והרצחני ביותר כלפי העם היהודי בציון. לפיכך אין בינה לבין גזענות ולא כלום, והיא אינה אלא ביטוי לרגש לאומי אופייני של כל עם ו/או קבוצה אתנית כלפי אויביו.
 

באשר לאישום המחליא של נאציזם כלפי עוצמה יהודית, יש להבהיר כי היא נמצאת בחברה טובה וראויה עד מאוד. האשמתם של יהודים כנאצים הינה הדנ"א המובהק ביותר של השמאל הישראלי, שנים רבות לפני שהפך משמאל ציוני לשמאל קיצוני. היה זה לא אחר מאשר בן־גוריון, שעוד לפני עלותו של אשמדאי לשלטון בגרמניה החל לכנות את ראש בית"ר, כינור ישראל ולדימיר זאב ז'בוטינסקי, כ"ולדימיר היטלר". על המוכשר שבתלמידיו, מנחם בגין, אמר דוד בן־גוריון את דברי הבלע והרמייה לפיהם, "מנחם בגין הוא טיפוס היטלריסטי וכי אם ישלוט בישראל, ישלוט כפי שהיטלר שלט בגרמניה וידכא בכוח ובאכזריות תנועת הפועלים". ואילו חיים ויצמן, בן בריתו של השמאל בהנהגת ההסתדרות הציונית, הגדיר את המפלגה הרוויזיוניסטית ככזו המשולה ל"היטלריזם בצורתו הגרועה ביותר".
 

את המשמעות הבזויה והשקרית של הגדרתו של יהודי כנאצי סיכם בית המשפט העליון באחד מפסקי הדין היפים שיצאו תחת ידיו, בתביעה שהגיש הח"כ בעתיד הקרוב, איתמר בן גביר, נגד אמנון דנקנר, על כך שכינה אותו "נאצי קטן": "המושג 'נאצי' מבטא בעיני אדם בן־תרבות את התגלמותה של החייתיות שבאדם; הוא משקף בעיני יהודי, באשר הוא, את שאול התחתיות שאליו עשויה להגיע שנאת אדם על רקע תורה גזענית חשוכה, ואת מקור הטרגדיה האנושית הנוראה שהעם היהודי נפל קורבן לה אך לפני מספר עשורים... 'נאצי' בעיניו של יהודי מסמל לא רק משטר שהפך גדול אויבי האנושות, אלא את הקשה שבאויבי העם היהודי בכל הזמנים, אשר הוביל קהילות שלמות של יהדות אירופה למשרפות הגזים, רצח בדם קר מאות ואלפים, שנורו אל תוך קברי אחים, הרג תינוקות, נשים וזקנים ללא אבחנה, הרעיב עד מוות את אסיריו במחנות הריכוז, והוביל אותם למותם מקור וממחלות. זהו מושג הנקשר עם רעיון השמדת־עם, שביקש למחוק את העם היהודי מעל פני האדמה; זהו מושג הנקשר עם תורה גזענית המבקשת להכחיד את המשך הקיום האנושי של קבוצות שאינן נמנות עם בני ה'גזע העליון'; זהו מושג שקשה למצות את תוכנו המפלצתי במינוחים שגרתיים. זוהי הקונוטציה האמיתית של המושג 'נאצי' בתודעת בני העם היהודי, שחוויית ההרס והחורבן האישי והלאומי שהמיט עליו השלטון הנאצי עדין חי ושותת דם בקרבו". על יסוד דברים אלה זכה בן גביר בתביעתו.
 

כינוים של אנשי עוצמה יהודית כנאצים מבייש את המכנים ולא את המכונים. קל וחומר כאשר אבירי השֵׁפל והכזב מהשמאל הקיצוני מעולם לא ייחסו את התואר ללאומנות הערבית בא"י, אף כי מנהיגה, אמין אל־חוסייני, נשא על כתפיו דרגות של גנרל אס־אס, שהוענקו לו אישית על ידי הימלר ימ"ש בגין שירותיו במלחמת העולם ועבור חלקו בהשמדת יהדות אירופה. יתרה מכך, לאחר פגישתו עם היטלר הצהיר אל־חוסייני כי "קיים דמיון רב בין הנאציזם לאסלאם". 
 

זאת ואף זאת, מכל היבט יהודי, לאומי, ציוני ופטריוטי, ד"ר מיכאל בן ארי, עו"ד איתמר בן גביר, ברוך מרזל ושות' טובים לאין שיעור מכל חברי הכנסת של העבודה ומרצ, ממרבית חברי הכנסת של יש עתיד, ובראש ובראשונה מהעומד בראשה, שלא לומר מהחבורה האנטישמית של הרשימה המשותפת.

כנסת שבה חברים תמר זנדברג ואחמד טיבי מחד ונעדרים ממנה ד"ר מיכאל בן ארי ועו"ד איתמר בן גביר, מאידך, הינה כנסת נכה. לפיכך, הכנסת ה־21 לא תהיה כזאת.