הצרות האמיתיות של בנימין נתניהו ושלנו השתוללו השבוע דווקא במבנה המכונה שער הרחמים, בפאתי הר הבית. רק בשולי הכרוניקה החדשותית שמענו שפלסטינים פרצו למבנה שהיה חסום מאז שנת 2003 והשתלטו עליו. הכל בניגוד להחלטה ממשלתית ולצו של בית המשפט. עכשיו הפלסטינים חוגגים חגיגות ניצחון היסטריות בירושלים, ואיתם השלטון הירדני, ששותף באופן מלא להתפרעות.



מדובר במהלך עמוק, שבמסגרתו הוקמה מעין ממשלה פלסטינית משותפת בירושלים, על ידי צירוף שלושה בריונים בכירים של הרשות וארגון פת"ח למועצת הווקף המוסלמי־הירדני. אנשי הרשות מתגאים בשמות מפוצצים כמו "מושל ירושלים" ו"השר לענייני ירושלים", ויחדיו הם כוננו מחדש נוכחות שלטונית מתריסה של הרשות בעיר הבירה שלנו. 
 
כדי להתחזות לגוף דתי צורפו אנשי הפת"ח האפיקורסים דווקא למועצת הווקף. אותם אנשים שבשליחות אבו מאזן מתסיסים את ירושלים בכל כוחם, ועכשיו קובעים עובדות בהר הבית. אלו שלא מכירים בבתי המשפט שלנו, בהחלטות ממשלת ישראל ובנוכחות שלנו בעיר הקודש. 
 
 

ומה עשה השבוע נתניהו בנושא? בדיוק מה שעשה בחאן אל־אחמר אל מול הפרת צו הריסה של בית משפט ישראלי - כלום. בדיוק מה שהוא עושה אל מול ההשתלטות המתריסה הפלסטינית בשכונות ירושלמיות כמו כפר עקב ובפאתי אזור E1.  
 
כך, ראש הממשלה הוסיף השבוע נדבך לקידום חלוקת ירושלים ולאחיזה הפלסטינית בה. בהמשך למדיניות הקבועה שלו, שמונעת את בניית השכונה המאושרת בגבעת המטוס, שעוצרת את התפתחות אזור E1, וחונקת את מרבית הבנייה מעבר לקו החלוקה של '48 בבירת ישראל. 
 
ההשתלטות על שער הרחמים היא חלק מההיערכות הירדנית־פלסטינית להכרזה הצפויה של דונלד טראמפ על תוכנית המאה המופלאה. היא נועדה לקבוע עוד עובדות בשטח הכי קריטי, כדי לסמן את הבאות. היא מנצלת את החולשה הכרונית של ישראל בראשות נתניהו. 
 
גם מבחינה פוליטית התממש השבוע תסריט האימים של נתניהו. בכל כוחו הוא ניסה לדחוק את הדיון בתוכנית האמריקאית ובמדינה הפלסטינית אל מתחת לפני המים. הכל כדי להרדים את המצביעים ולמנוע עליית כל נושא ערכי על השולחן במסע הבחירות. ומי כמו נתניהו יודע מה מתכננים לנו החברים הטובים שלו בחצר טראמפ. מי כמוהו יודע שאם הדברים ייחשפו עכשיו, הוא ייאלץ להכריז על התנגדות נחרצת לתוכנית המהוללת, כי היא סותרת את כל מה שהליכוד והימין הטיפו לו אי־פעם. ברור שנתניהו תכנן אחרי הבחירות להסכים למתווה הכללי של התוכנית, תוך הבעת הסתייגויות שונות. אף שמדובר בהקמת מדינה פלסטינית ברוב שטחי יו"ש, למרות חלוקה של ירושלים, למרות חנק מרבית הבנייה ביו"ש.
 
אלא שהשבוע, לצד ההשתוללות הפלסטינית בהר הבית, בצבצו התבטאויות של בכירים אמריקאים - מג'ייסון גרינבלט ועד ג'ארד קושנר, שהמחישו איזה תבשיל מורעל מכינים לנו ומדוע מסוכן כל כך מבחינת נתניהו שהוא ייחשף לפני הבחירות.
 
בד בבד התעוררו סוף־סוף גם ראשי הימין החדש, והתחילו להוכיח שהם גם ימין ולא רק חדש. בצדק העלה נפתלי בנט את התוכנית האמריקאית על סדר היום ודרש מהאמריקאים לחשוף אותה. בצדק הוא דרש מראש הליכוד לתת תשובות ברורות לגבי עמדתו שלו. היה מצופה שדווקא ראשי הליכוד יהיו הראשונים לתבוע מראש המפלגה שלהם התייחסויות פומביות ברורות לפרטים החמורים ההולכים ונחשפים. אבל אלו, כרגיל, נותרו בשתיקתם האומללה, בעוד נתניהו מפיץ תגובות מתחכמות ומתחמקות.
 
לכן, יפה מצדם של בריוני הרשות הפלסטינית והווקף שהזכירו לנו השבוע על מה הולכים לבחירות בישראל. וזה ממש לא על סיגרים ורדיפה פוליטית.

נתיב וריי ניומן. כותרת פוגענית נגד הממשלה הנוכחית. צילום: AFP

 
חנופה למיינסטרים הוליוודי

קשה היה לפספס השבוע את הגיגיו של גיא נתיב, האיש והאוסקר שמשום מה יוחסו לישראל. אלא שגם מי שזרם עם ההתרפקות הישראלית התמוהה על סרט שנעשה בארצות הברית על עניינים פנים־אמריקאיים ובמימון של אמריקאים, צריך היה להתקומם נגד דברים שאמר הבמאי הישראלי לשעבר. 
"לא קל יותר לעשות סרטים בארה"ב", הודה נתיב בראיון לרשת ב', אבל הוסיף, "פשוט אין בארה"ב צנזורה על מה שאתה עושה. ראינו כמעט מה קרה עם שרת החינוך, התרבות והספורט מירי רגב, שהתחילה לצנזר לנו סרטים".
 
צנזורה - זה מה שעמד על הפרק בישראל? האם מירי רגב רצתה לסתום פיות של יוצרים או שבסך הכל ניסתה לוודא שאנחנו, משלמי המסים הישראלים, לא נממן מכיסנו סרטים אנטי־ישראליים משמיצניים. 
 
מר נתיב היקר, רשום לעצמך: אף אחד בממשלה ובקואליציה לא העלה מעולם הצעה ואפילו הרהור לפגוע בחופש הביטוי או להטיל צנזורה על סרטים ויצירות. בישראל, המדינה שעזבת, מי שמשיג בעצמו מימון יכול לכתוב, לביים ולהפיק מה שעולה על רוחו. במגבלות החוק, כמובן. ובארה"ב שלך, בניגוד לקולנוענים המפונקים שלנו, איש לא מעלה על דעתו לבקש מהממשלה מימון לסרטים. לכן, גם אתה וגם אשתך המפיקה האמריקאית ג'יימי ריי ניומן נאלצתם לכתת רגליים ולגייס את המימון מגורמים פרטיים לחלוטין.
 
נא לא לחשוש, זוכה האוסקר הטרי ממש לא התבלבל. הוא ידע היטב שאיש לא ניסה להטיל אצלנו צנזורה או לפגוע בחופש הביטוי, אלא ייחס בכוונה את ההגבלות על מימון ממשלתי לכותרת פוגענית נגד הממשלה הנוכחית. זו הדרך של הקהילה שלו לעוות את המציאות ולדרוש זכויות יתר שלא יעלו על הדעת מעבר לאוקיינוס. זוהי רוח הזמן של גורמי שמאל אזוטריים, שרוב הציבור בישראל מאס בהשקפות ההרסניות שלהם. אלה סילוף והאשמה מכוונים, שנועדו להכריח אותנו, הרוב המכריע, לממן את המשך מסכת ההשמצות ושטיפת המוחות שעושים פה באמצעות כסף ממלכתי. 
 
אלא שכאן לא מסתכמים העיוות וההסתה. הסרט של נתיב, "סקין", שמתחזה ליצירה קולנועית נועזת, הוא בסך הכל מתכון חנופה למיינסטרים ההוליוודי, שיא הפוליטיקלי קורקט. ההתקפה נגד גזענות - אמיתית או מדומיינת - היא להיט גדול בעיר הכוכבים. כך גם כל מה שתוקף את ממשל טראמפ והרפובליקנים, בצדק או שלא. 
 
אלא שמבחינתנו מה שעוד צורם הוא הניסיון לייחס לנו גזענות ולעשות הקבלות בין תופעות אמריקאיות לישראליות. לכן כמה לא מפתיע היה לקרוא ביקורת ישראלית על הסרט "סקין", שמשווה את הדמויות האמריקאיות הגזעניות שמציג נתיב לבין מה שהכותב המהולל מכנה ה"סמוטריצ'ים".
 
רק שייחוס הגזענות לגורמים בימין הישראלי הוא נבזי וכוזב. כיוון שאצלנו, בניגוד לגזענות משמאל ומימין בארה"ב ובאירופה, יש סיבה טובה מאוד לשנוא את הערבים כחברה, בוודאי את הפלסטינים. 
 
אני עצמי דווקא לא שייך לשונאים הללו וחושב שאפשר, בתנאים מסוימים, לחיות עם מרבית הערבים בכבוד. אבל אני מבין את מי שפיתח שנאה גורפת כלפיהם. הוא לא עשה את זה בגלל הגזע שלהם, הצבע או כל מרכיב מדומיין. הוא בסך הכל מגיב באינסטינקטיביות לחברה הערבית שטובחת בנו, רודפת, ומסיתה בכל העולם זה יותר ממאה שנה. לכן אפילו הרעיונות השגויים ביותר של קיצוני הימין הישראלי הם בהחלט לא גזעניים. אבל על זה לא יעשו סרט, לא בהוליווד ולא בברלין, בוודאי שלא בתל אביב.