המהירות שבה נשמע קול זעקה מכיוונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כאשר נדחתה בקשתו לקבל תרומות עבור מימון הליכי משפטו, גברה על המהירות שבה מסמך משרד מבקר המדינה ראה אור שמש. עוד לפני שנחשפנו, וכנראה עוד לפני שנתניהו עצמו נחשף למסמך המפורט והמנומק המסביר מדוע ועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה החליטה לדחות את בקשתו לקבל שני מיליון דולר ממקורביו, הוא כבר הוציא הודעת געוואלד.
בהודעה מטעמו נמסר כי מדובר ב"החלטה חסרת תקדים, שפוגעת בעקרונות יסוד. לא יעלה על הדעת שתימנע מראש הממשלה הזכות הבסיסית להגנה משפטית שניתנת לכל חבר כנסת. נפנה לבג"ץ נגד ההחלטה השערורייתית". עברו עוד כמה שעות, ומטעמו של נתניהו הוציאו שוב הודעה, הפעם יותר חריפה: "החלטה שערורייתית שמראה את ההתנכלות לנתניהו והרצון למנוע ממנו להגן על עצמו. החקירות נגדו עלו למשלם המסים מאות מיליוני שקלים והעסיקו מאות פרקליטים. איך אדם פרטי יכול להתמודד מול עשרות פרקליטים וחוקרים? לא נותנים לנתניהו להגן על עצמו כפי שנתנו לחברי כנסת כמו צחי הנגבי וראשי ממשלה כמו אריאל שרון. חרפה. ראש הממשלה נתניהו הנחה את פרקליטיו להגיש בג״ץ בהקדם".
בהמשך קישר נתניהו בדף הפייסבוק שלו את "השערורייה" הזו לקנוניית ענק של השמאל, המעוניין להפיל אותו מהשלטון ולהמליך את לפיד־גנץ בתמיכת גוש חוסם של המפלגות הערביות. לטענתו, השמאל הוא שאחראי לחקירותיו ולהחלטת היועמ"ש להעמידו לדין בכפוף לשימוע, וזה אותו שמאל "שאפילו פועל למנוע ממני את הזכות הבסיסית לממן את הגנתי המשפטית, מול צבא של חוקרים ופרקליטים שפועלים נגדי 24/7 בעלות של רבע מיליארד שקלים על חשבון משלמי המסים".
עזבו את הפייק ניוז של רבע מיליארד שקלים, שאף אחד לא יודע מניין נתניהו שואב את המספר הזה; הניחו גם לתיאוריית הקונספירציה חסרת התימוכין שהשמאל עומד מאחורי אי־מימון הגנתו המשפטית - בואו נדבר על ההחלטה עצמה, שממנה מתברר כי נתניהו עשה כל טעות אפשרית בסיפור הזה. בעוד ראש הממשלה הציע תיאוריית קונספירציה שהשמאל עומד מאחורי אי־קבלת המימון להגנתו המשפטית, אני רוצה להציע תיאוריה אחרת: מי שעומד מאחורי הפרשה איננו השמאל, אלא דווקא נתניהו. מתקבל הרושם שהוא עשה הכל כדי להפסיד בתיק.
זה לא חדש. בעשר שנות שלטונו הרציפות, נתניהו לכאורה לא עשה דבר וחצי דבר כדי לשנות את "המשטרה השמאלנית" או את הפרקליטות שרודפת אותו ואת רעייתו, וכך גם לגבי מוסד מבקר המדינה ובית המשפט העליון. כל אדם שעליו מתלונן נתניהו, הוא אדם שמונה על ידו בעקיפין או במישרין.
נתניהו למד את השיטה: מסכנות ובכיינות שוות זהב. מעמד האנדרדוג הנרדף הוא אוצר שלא יסולא בפז.
מנדלבליט. הפנה את נתניהו לוועדת ההיתרים - אבל פרקליטיו טענו כי אין לה כל סמכות. צילום: מרק ישראל סלם
לבכות לציבור
דובר מטה הבחירות של הליכוד, ארז תדמור, התלונן בשידור חי ברדיו 103FM על כך שוועדת ההיתרים - ברוב חוצפתה - כלל לא נתנה לפרקליטי נתניהו להופיע בפניה לפני שסירבה לבקשת המימון שלו. אלא שהעובדות מספרות סיפור אחר לגמרי: הוועדה דווקא הזמינה את פרקליטיו של ראש הממשלה וביקשה לתאם מועד לדיון, אלא שהפרקליטים הם אלה שביקשו לקבל החלטה ללא דיון.
כשנתניהו ביקש מהיועמ"ש לקבל תרומות ממקורביו עבור עורכי דינו, הפנה אותו אביחי מנדלבליט לוועדת ההיתרים המוסמכת לקבל את ההחלטה. במכתב ששיגרו עורכי דינו לוועדה, הם טענו כי אין לה כל סמכות בנושא. התקיים דיון בעל פה בפני חברי הוועדה על טענת חוסר הסמכות, ולפני שלושה חודשים דחתה הוועדה טענה זו, ומשום כך התבקשו עורכי דינו של נתניהו לתאם דיון נוסף על הבקשה לגופה. "לאחר מחשבה אנו סבורים כי אין מקום לכנס פעם נוספת את הוועדה", השיבו האחרונים, "נבקש שהוועדה תקבל החלטה בבקשתו של ראש הממשלה על בסיס המסמכים שהוגשו לה עד כה".
בעברית מדוברת, פרקליטי הצמרת של נתניהו החליטו לרדת מהמגרש ולהפסיד הפסד טכני. הם לא הציגו מסמכים רלוונטיים וסירבו לנהל דיון לגופו של עניין. באופן לא מפתיע, הוועדה החליטה לדחות את הבקשה וסירבה לאשר את המימון. או אז נזכר נתניהו שהוא דווקא כן רוצה לדון לגופו של עניין, והגיש בקשה נוספת ומחודשת לקבלת סיוע במימון הוצאות הגנה, ואף ביקש שפרקליטיו יתייצבו בפני הוועדה.
אלא שאז ניצבה בפניו משוכה בלתי עבירה. כלל 21 מתוך "כללי אשר" המהווים את המסגרת הנורמטיבית לעבודת הוועדה קובע כי "החלטת הוועדה תהיה סופית", כלומר, אין אפשרות ערעור. לא רק זאת אלא שבבקשה המחודשת של נתניהו התברר כי כבר הועברו לו למעלה מ־300 אלף דולר, בלי שקיבל אישור מאף גורם מוסמך ובלי שדיווח על כך. כלומר, קודם כל קבע עובדות בשטח ורק אחר כך ביקש להלבין זאת רטרואקטיבית.
לאור התנהלות נתניהו והעובדה שראש הממשלה לא הסביר מדוע אינו יכול לממן בעצמו את הוצאות משפטו, ולנוכח העובדה כי לכאורה אין לוועדה סמכות לדון מחדש בבקשה, החליטה ועדת ההיתרים לא לקיים דיון נוסף ודחתה את הבקשה בהחלטתה המפורטת.
מי שקורא את ההחלטה מתקשה לראות כאן כל רדיפה. יכול הטוען לטעון כי נתניהו החליט למכור את המשחק, ואחר כך הלך לקלל את האמא של השופט שאחראי להפסד המביש. התרגיל המלוכלך לכאורה של ראש הממשלה מזכיר תרגיל דומה שעשה לאחרונה. רגע לפני החלטת היועמ"ש על שימוע הוא הוציא הודעה על כך שבכוונתו לצאת בהצהרה דרמטית לאומה. ערוצי החדשות שידרו בשידור ישיר את טענתו של נתניהו כי ביקש לערוך עימות עם עדי המדינה נגדו וסורב על ידי חוקרי המשטרה. הוא פנה בשידור חי ליועמ"ש ודרש לערוך את העימות המבוקש. אלא שאם נתניהו באמת היה מעוניין לערוך את העימות, מדוע הוא העלה את הבקשה זמן רב כל כך לאחר סיום החקירה והעברתה לידי הפרקליטות? למחרת התברר בחדשות 12 כי נתניהו הציע זאת בזמן אמת לחוקריו אך נסוג מהבקשה ולא קידם אותה.
נראה אם כן שנתניהו פיתח שיטה מלוכלכת: להפסיד בכוונה ואז לבכות לציבור על הרדיפה ומסע הציד נגדו. האמת? בינתיים השיטה מצליחה מעל ומעבר למצופה.
