לצד המתיחות בביצה הפוליטית נראה שגם ההסלמה בזירה הפלסטינית תימשך ותשפיע ככל הנראה על השיח הציבורי ערב הבחירות. הדבר נכון לגבי המצב הנפיץ ביהודה ושומרון והר הבית ובעיקר נכון לגבי רצועת עזה. 
 
חמאס מבין היטב את הסיטואציה ואת הגמישות המוגבלת של צה"ל בתקופה הנוכחית, ומותח את הגבולות בצעדים מדודים ומתוכננים מראש. חידוש הפרות הסדר הליליות בחודש האחרון היה הצעד הראשון, והשבוע הגיע תור בלוני הנפץ. מנהיג חמאס בעזה יחיא סנוואר הולך ומתגלה כיריב מתוחכם מקודמיו ומציב בפני ישראל דילמות חדשות. 
 
הטענה הכמעט קבועה של מערכת הביטחון לאחר צוק איתן כי חמאס אינו מעוניין בעימות צבאי בעזה והוא מבין את המחיר, נכונה גם כיום, אבל נראה שסנוואר למד שאפשר להפעיל לחץ על ישראל ולהגיע להישגים מדיניים גם בלי עימות אלים. ובתקופת בחירות זה הופך להיות מסובך עבור ראש הממשלה. 

בנימין נתניהו זוכר היטב את סבב ההסלמה הקצר ביולי, את תחושת האכזבה בציבור, את התפטרות שר הביטחון ואת הלוליינות הפוליטית שהיה צריך להציג על מנת להסביר את ההחלטה להגיע להפסקת אש בתיווך מצרי. אבל גם אם נתניהו וחמאס לא מעוניינים בעימות צבאי, וגם כשהמצרים משקיעים מאמצים רבים בניסיונות התיווך - אם סבב השיחות האחרון לא יעשה גם הפעם את שלו, ההידרדרות הביטחונית בדרום צפויה להימשך, והסיכוי לעימות אלים נוסף עוד לפני הבחירות הולך וגובר.
 
מלבד עזה, נקודות נוספות שעלולות להצית את הזירה הפלסטינית בתקופה הקרובה הן הר הבית והאגפים הביטחוניים בבתי הכלא. יישום מסקנות הוועדה הציבורית להקשחת תנאי כליאת האסירים הביטחוניים, שפורסמו לפני כחודשיים, עדיין מתעכב. בסביבתו של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן אמרו כי עדיין לא התקיים דיון בקבינט על מנת לאשר את מסקנות הוועדה. ואם את ההחלטות לא מתכוונים לממש בשלב זה - מדוע היה צורך בפרסום המסקנות בעיתוי זה מלבד השיקול הפוליטי הצר? הפער הבלתי נסבל בין הצהרות למעשים רק מגביר את המתח בבתי הכלא.
 
זיכרונות מעזה
 
חזרה לדרום, הפעם מזווית אישית: את נעורי העברתי בקיבוץ כפר עזה הסמוך לגבול. בראשית שנות ה־90 זו הייתה מציאות אחרת. ההשלכות של האינתיפאדה הראשונה כבר עשו את שלהן, והטרור הלך והתגבר, ועדיין גם כאשר צה"ל נסוג מהערים הפלסטיניות ב־1994, תושבי הקיבוצים בעוטף ותושבי גוש קטיף והתנחלויות נוספות ברצועה המשיכו לקיים חיים משותפים ולרקום קשרים. 
 
בהווי הקיבוצי של שנות ה־90, הסיפורים על קניות בלב עזה לא היו זיכרון רחוק, ובין השדות של הקיבוץ לאלה של ג'בליה בקושי הפרידה גדר. חברויות בין תושבי העוטף לתושבי עזה לא היו דבר נדיר. עד היום במבצעים הגדולים, כאשר העוטף מופצץ ובעזה מתנהלת מלחמה, אני מעתיק את מגורי לקיבוץ, ובתוך קולות המלחמה אני עד לשיחות שהולכות ומתמעטות בין אנשים פשוטים משני עברי הגבול שהכירו פעם.
 
אני משתף אתכם בכך כדי לספר על מהותו של אירוע שהתרחש בקיבוץ כשנה לאחר צוק איתן. אירוע שבו השתמש השבוע נתניהו בניסיון לנגח את בני גנץ כמי שמזדהה לכאורה עם משפחות מחבלי חמאס.
 
מבחינת המארגנים זה היה אירוע שהביע תקווה לימים טובים יותר, והזדהה עם האזרחים, בלי קשר למחבלי חמאס. "בלתי נתפס", צייץ נתניהו ובדרך הכפיש גם את תושבי העוטף שחיים כבר שנים רבות במציאות ביטחונית לא פשוטה ומזדהים גם עם כאב התושבים הפשוטים בעזה ומייחלים לימים אחרים. באמת בלתי נתפס. 
 
גנץ נחשב לקצין ישר וערכי, כזה שבורח מצרות כמו מאש. הוא לא סוחב מאחוריו שובל של פרשות בעייתיות, ושמועות לא נאמרות מאחורי גבו. לזכותו כרמטכ"ל עומדת קדנציה נקייה מבחינה ערכית, ופחות נקייה בכל הקשור לקבלת החלטות ולניהול הצבא. במבחן התוצאה, תחת פיקודו הצבא לא היה מוכן למבצע ולהתמודדות עם המנהרות ההתקפיות. את העובדה הזו נתניהו לא מרבה לתקוף, כי האחריות חלה גם עליו.
 
העובדה שקיים סיכוי שגנץ יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל מעלה את השאלה כיצד ייראה איחוד בין ארבעת ראשי המפלגה ביום לאחר הבחירות. העיתונאי עמית סגל פרסם השבוע תמליל מהקלטה של גבי אשכנזי, שבו הוא מתייחס לסיכוייו של בני גנץ להיות רמטכ"ל: "הוא רצה לעסוק בבניית תדמית", אמר. "הוא חושב שיש לו סיכוי, החמור הזה". אפשר לפטור את ההתבטאות הזאת כאמירה מקרית, אבל מערכת היחסים בין השניים בשנים האחרונות הייתה רחוקה מלהיות טובה ולא רק על רקע כעס של אשכנזי על ספיחים מפרשת הרפז. רבים מעידים שאשכנזי ביטא במהלך השנים חוסר הערכה לגבי יכולות הניהול והפיקוד של גנץ. אם כך, האמירה שנחשפה השבוע אינה רגעית או מקרית. זו הסיבה לכך שההערכות הן שבמקרה של כישלון הדבק בין הארבעה לא יחזיק מעמד. 
 
התיאום הירדני 
 
הרחק מהמהומה הפוליטית ומרעשי הפיצוצים בעזה, אזורי הגבול באילת מתנהלים בקצב אחר. היחסים הטובים בין צה"ל לצבא הירדני והמצרי מסייעים בשמירה על היציבות והשקט. בכירים בצה"ל אומרים לנו כי האתגר של המפקדים בגזרה הוא להצליח לשמור על רמת כוננות גבוהה של הכוחות, כי כאשר יתרחש אירוע, העצימות שלו תהיה גבוהה במיוחד.
 
הגדר החדשה כבר מוצבת לאורך הגבול עם ירדן, תחילתה בחוף הצפוני של אילת והיא מגיעה עד שדה התעופה רמון. בקרוב יבנו גם מכשול ימי, שיהווה נקודת גבול ברורה בינינו לבין הירדנים. פתיחת שדה התעופה, שנמצא ממש על הגבול עם ירדן, מביאה אתגרים ביטחוניים חדשים לפתחו של מפקד חטיבת יואב, אל"ם רז שריג.
 
הטרור אומנם לא הרים ראש בגזרתו של המח"ט, אבל בחודשים האחרונים התגברו ניסיונות ההסתננות לישראל למטרות עבודה של סינים, טורקים וגם אריתריאים. מדובר במספרים קטנים מאוד, אנשים בודדים. אין זה דומה למה שהתרחש בגבול המערבי עם מצרים לפני הקמת הגדר. ועדיין בצה"ל חוששים שהתופעה תלך ותתגבר ואיתה יגיעו ניסיונות טרור, ולכן פועלים גם בתיאום עם הירדנים. 
 
עובדים רבים מירדן עוברים לישראל באופן חוקי דרך מעבר יצחק רבין. המגמה הזו מתגברת בתקופה האחרונה, ומדי יום כבר עוברים כ־1,500 פועלים בשתי משמרות. עד עשר בלילה כולם חייבים לחזור למעבר שנסגר. גם פיגוע הדקירה שהיה בנמל אילת בסוף השנה שעברה לא מונע את המשך המגמה, ומספר הנכנסים רק גדל מאז. הכניסה לישראל הפכה ליעד מבוקש בעיקר בזכות המשכורות האטרקטיביות, ולפיכך במערכת הביטחון מעריכים שלא קיימת מוטיבציה גדולה לביצוע פיגועים בישראל.