שאלתי השבוע את טליה ששון, לשעבר ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, "אולי כדאי להודות ביושר שיש הטיה פוליטית בפרקליטות וכי רבות מהחלטות הפרקליטות נובעות מתפיסת עולמם השמאלית?". הוספתי שמהפרקליטות יצאו לא מעט אנשי שמאל ושמאל קיצוני כמו ערן שנדר איש שלום עכשיו; מיכאל בן יאיר חבר המועצות הציבוריות של "בצלם" ו" יש דין"; וכמותה, שמכהנת כיום כנשיאת הקרן החדשה, זו שמממנת ארגונים כמו "עדאלה" ו"בצלם" 
 
"השתגעת?" היא ענתה, "החינוך של הפרקליטות הוא שאתה עיוור. עיוור לצבע הפוליטי". אחר המשיכה ששון ואמרה כי מעולם לא קרה בעבודה בפרקליטות שהיא עירבה את עמדותיה הפוליטיות.
 
נתתי לה דוגמאות לרוב. כמו למשל שאמרה שיש "להיאבק במניעת מעצרים של מאות אנשים ללא משפט", והתכוונה לערבים, כשבזמן ההתנתקות אישרה מערכת המשפט מעצרי מנע של מאות אנשים ללא משפט, כולל ילדות בנות 12 ו-13. כמובן שאז הדבר לא גרם לה לצאת בקריאת געוואלד.
 

הזכרתי לה איך היועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן יאיר החליט ב-1996 לפתוח בחקירה פלילית נגד השר יעקב נאמן בחשד להגשת תצהיר כוזב לבית המשפט העליון ומסירת עדות שקר, חקירה שבעקבותיה התפטר נאמן מתפקידו רק כדי שיזוכה שנה לאחר מכן מכל אשמה. 
 
והאמת שלא הייתי צריכה לחפש הוכחות מתחת לרצפה, מפני ששופטת בית משפט השלום נאוה בכור קבעה נחרצות במשפט ששי ניצן הפעיל אכיפה בררנית. היה זה בהכרעת הדין במשפטו של אורי ברעם שהואשם בהסתה נגד ניצן. הוא הציג בפני בית המשפט מקרי הסתה חמורה מצד פעילי שמאל שבהם החליט ניצן לא לפתוח בהליכים פליליים. בין השאר במופע התרמה למען פעילות האנרכיסטים בישראל שבו הושמעו קריאות להרג חיילים ובהפגנת פעילי "גוש שלום" בתל אביב, שבה נישא שלט "לסרס מתנחלים" עם ציור של מספריים נוטפי דם ועוד. 
 
השופטת קבעה שהפרקליטות מתייחסת באופן לא שוויוני לאירועי הסתה מימין לעומת אירועים כאלה משמאל. "כיצד קריאות המונית למוות ליהודים, לסירוס מתנחלים ולהרג חיילים אינם יכולים להביא למעשי אלימות כלפי כל אחד מהקהלים הנ"ל?" אמרה והוסיפה: "כשם שקריאות לרצוח את שי ניצן או קריאות כלפי ערבים עלולות להביא למעשי אלימות, כך קריאות נגד מתנחלים, חיילים ויהודים".
 
ולדוגמאות אלו יש להוסיף את ההמלצה של ניצן ושל היועץ המשפטי לממשלה השבוע, לפסול את מיכאל בן ארי לרוץ בכנסת, החלטה שלא גובתה על ידי ועדת הבחירות. וזאת בלי לפסול מועמדים מסיתים מהשמאל, כמו עופר כסיף למשל. 
 
אני לא כופרת ביושרה של ששון, ומאמינה שהיא בטוחה בטוהר כוונותיה. ומצד שני אין לי גם ספק בהטיה המובהקת של ההחלטות שמובילה הפרקליטות. איך זה מתיישב? אולי לפרשת השבוע פתרונים
 
בפרשת פקודי מצווים אהרון ובניו לרחוץ ב"מי הרחצה" לפני שהם נכנסים לעבודת הקודש במשכן. לפעמים הטקס עלול לתת לנו תחושת טהרה מזויפת. אנחנו הרי יודעים מה הייתה אחריתם של נדב ואביהו. טקס הטהרה הזה לא גרם להם להימנע מלעבוד את ה' באמצעות "אש זרה" שהביאה לאחריתם. אולי דווקא להיפך, הביטחון שהעניק טקס הטהרה הוא שאפשר לכוהנים "לאלתר", "לעגל פינות" ובסופו של דבר להבעיר במשכן אש זרה. 

הבעיה עם הפרקליטות היא לא ההתנכלות בזדון לנתניהו למשל, אלא התחושה האמיתית שלהם שהם נקיי כפיים משום שהם טובלים ב"מי הרחצה" הנקראים בפיהם "שיקולים מקצועיים."
###
כשטליה ששון אומרת: "אני חושבת שזה כישלון נורא של מדינת ישראל, שראש הממשלה והציבורים חושבים שמוסדות המדינה האלה רקובים עד היסוד", התחושה שלה היא של טהרה אותנטית, והיא מקור הבעיה והקרע בין חכמת ההמונים שמעניקה לנתניהו 30 מנדטים למרות כתב החשדות המפורט כנגדו לבין כהני שלטון החוק המשמשים במשכן הפרקליטות. 
 
כשאתה מאמין שאתה נקי משיקולים זרים, כשאתה לא מודה אפילו בינך לבין עצמך שהמשקפיים שבהם אדם רואה את המציאות הן משקפיים פוליטיות, או אז אתה בשל להפוך לכהן המבעיר במשכן אש זרה. "האש הזרה" במקרה שלפנינו היא אכיפה סלקטיבית: דין אחד לראש הממשלה ודין אחר לאזרח מהשורה. או כפי שהודתה לא מזמן הפרקליטה הבכירה לשעבר עו"ד אירית באומהורן: "אם נתניהו היה אומר שהוא פורש אפשר היה למזער, לצמצם ואפילו לסגור את התיק הזה לגמרי".
 
לפרקליטות דרושה הנהגה שתדע להפוך את המערכת לקצת יותר הטרוגנית ועדיף שיהיה לה ידע גם בשתילת עצי אקליפטוס. כמה עצים בריאים כאלה בכניסה לפרקליטות יוכלו לייבש את מקווה הטהרה המדומה שמשבשת את דעת פרקליטנו.