במקור, זה משחק לפעוטות: הם לוחצים על צורה אחת, וצורה אחרת קופצת להם מתוך המתקן בו בעת. “הך פטיש", קוראים למשחק הזה, שמגיע באינספור וריאציות. הזיכרון האנושי הוא "הך פטיש" בפני עצמו. בכל פעם שמשהו נלחץ, משהו אחר משתחרר. כך קרה לי בזמן צפייה בפרק הראשון של הסדרה התיעודית “ואז הגיע ילד" המשודרת ב־HOT8, ובמרכזה זוגות בזמן חופשת הלידה. נזרקתי אל חופשת הלידה הראשונה שלי. אני חושבת ש"בדידות" היא המילה המדויקת ביותר לתיאור התחושה שלי באותה תקופה.
אני לא עומדת בשום פרמטר של עריריות, אבל הבדידות באותה תקופה הייתה מצב קיומי. כלומר כן, יש לי בן זוג אוהב שהוא חבר יקר וקשוב, ועוד כמה מילים שאדלג עליהן כמו “מכיל", כי הניו־אייג’ כתש אותן עד דק. יש לי משפחה טובה, חברות וחברים שכל אחד היה רוצה להתברך בהם או בשכמותם, ובכל זאת. זו לא אני שלא הייתה ערוכה למצב הזה של חופשת לידה. העולם, כך הבנתי מהר מאוד, הוא זה שמסרב להפנים שעליו להשתנות. מבחינתו, מוכרחים להמשיך לשעוט בדרך עם הרגל על הגז, ושהיולדת תסתדר. למשל, נציג מס הכנסה שהתייצב ללא התראה מראש על מפתן ביתנו פחות מחודש אחרי הלידה. לא עניינה אותו כהוא זה העובדה שהדבר הקטן בידיים שלי זה בעצם תינוק שרק יצא מהפגייה וצריך את אמא שלו. הוא, היו לו דברים חשובים בהרבה. למשל, להבין לעומק איזו חשבונית של הטייקונית שיושבת מולו תוך התעלמות עיקשת מהרעשים המשונים שבוקעים מסביבתה, כלומר הבכי של התינוק שבידיה.
או אולי נדבר על המחונן שהיה באותה תקופה הבוס שלי, ושאל אם כבר השרצתי (נוסח מדויק שלו) ואם אני מוכנה לחזור לעבודה, כי הרי העיתון מוכרח לצאת במועדו. זו באמת לא הבעיה שלו, שהילד שלי לא יצא במועדו מהרחם והקדים. זה היה בערך שלושה שבועות אחרי הלידה, כן?
ואולי אספר על האנשים שהתקשרו אלי בזמן חופשת הלידה, כשהובלתי פרויקט במשרד ממשלתי גדול. הם לא התקשרו חלילה כדי לדרוש בשלומי ובשלומו של הרך הנולד. הם התקשרו כדי להעלות אותי לעוד ישיבה על הקו, או כדי לברר איפה נמצא הקובץ ההוא והקובץ הזה, חרף העובדה שהשארתי אחריי סדר מופתי עם הוראות מדוקדקות.
שמעתי גם על לא מעט מעסיקים שמאיימים בשקט, בלחישה כמעט – איש־איש בלשונו: “אני אבין אם לא תוכלי לעשות את זה כי את בחופשת לידה. טוב, המחליף שלך יעשה את זה. אולי הוא יישאר".
ועוד: בואו נדבר על השירות הרע של חלק מפקידי ביטוח לאומי. “תפסיקי להפריע לי!", שאגה עלי בזמן חופשת הלידה פקידת הביטוח הלאומי והניחה את השפופרת, כשהעזתי להלין על כך שדמי הלידה מבוששים לבוא ועוד מעט לתינוק יש בר מצווה. זו האישה שעבורה היולדות הן מטרד ועומס עבודה. זו האישה שבידיה מופקד הזמן הכי רגיש. כל אחת שהייתה שם יודעת כמה קשה להסתדר בלי דמי הביטוח הלאומי בחודשים הסמוכים ללידה. זו הרי המשכורת. זו האישה שקהו חושיה מזמן, ולמרות זאת היא תקועה בתפקיד כמו מסמר בלי ראש. זה כמובן לא היה אישי נגדי. גם היום לא חסרות עדויות ליחס הנבזי של הרשויות להורים צעירים שמורכב מבירוקרטיה מסועפת, היעדר אמפתיה וחמלה, וקוצר רוח.
ואולי זה לב־לבה של הבעיה. העובדה שזה לא אישי, כי זה מוכרח להיות אישי. על כל ילד שבא לעולם, נולד הורה שאין לו באמת מושג מה עושים ואיך. וההורה הזה, איש או אישה, רק צריך מעט קשב וסבלנות. רובכם הייתם שם. הכו בפטיש, והזיכרון המתאים יצוץ.
בדק בית
כמי שהשיא המשמעותי שלה בהרכבת פאזלים מסתכם ב־12 חלקים, וגם זה בסיוע בני שנתיים, אני מוצאת את הרעיון של הרכבת פאזל תלת־ממדי מרהיב מחד ומבהיל מאידך. לא כך חשו צמד הגאונות החמודות בנות ה־7 שהסתערו בשמחה על הרכבת הפאזל החדש של מיקי מאוס מבית EDUCA: גם 160 השכבות הממוספרות של פאזל הקרטון שמגיעות בצבע טבעי לא הרתיעו אותן, והן הרכיבו אותו במסירות על כן הפלסטיק, עד להשלמתה של הדמות. ואם זה לא מספיק, הפאזל מגיע עם ערכת צביעה והוראות מדוקדקות, אם כי שתי הקטנות היצירתיות העדיפו לצבוע באופן שונה את מיני מאוס והצהירו שלא רק שהיא לא פחות יפה, היא אפילו יותר. לחובבות וחובבי הז’אנר, יש גם דגם של דינוזאור. פאזל תלת־ממדי לצביעה של רשת “פאזלנד", מחיר: 150 שקלים, להשיג בחנויות הרשת ברחבי הארץ
המלצתרבות
בראשית הייתה השירה בציבור מצומצם סביב המדורה, ואז הגיע "קולולם", מיזם חברתי לשירת המונים שהצמיח את זה לממדי ענק, בלי המדורה. עכשיו "קולולם" חוברים אל קרן משפחת רודרמן, באירוע להשקת תנועה חברתית בינלאומית חדשה מבית הקרן, Link20, שבמרכזה רשת של צעירים עם וללא מוגבלות, הפועלת לקידום שוויון זכויות לצעירים עם מוגבלות ולהצמחת מנהיגים צעירים מקרבם.
מחר, יום שני, יהפוך היכל מנורה מבטחים בתל אביב לבמת ענק של אלפי משתתפים שיתכנסו לשירה שמטרתה הגברת המודעות לקידום שוויון זכויות לצעירים ואנשים עם מוגבלות. רק שילוב של קולות רבים ומגוונים יביא לשינוי אמיתי ולשילוב מלא של אנשים עם מוגבלות, המהווים 20% מהאוכלוסייה, בכל תחומי החברה, אומרים בקרן רודרמן. זייפנים וזמרים חובבים בכל הגילים מוזמנים לבצע את “שירו של שפשף" של מאיר בנאי. אמן אורח: סטפן לגר.
יום שלישי, 12 במרץ, 18:00, היכל מנורה מבטחים, תל אביב, מחיר כרטיס: 45 שקלים