כל הסוקרים ומחשבי החישובים תמימי דעים: גוש הימין גדול מגוש השמאל. אם לא יהיו מפלגות ימין שיערקו אחרי הבחירות שמאלה (פייגלין מצהיר שמבחינתו זו אפשרות), לא יוכל גנץ להקים ממשלה. אלא אם יסתמך על תמיכת המפלגות הערביות.
העניין הזה כשלעצמו מופרך לחלוטין. אינני רואה את טיבי או את אנשי בל”ד תומכים במי שבתשדיר הבחירות הראשון שלו ספר גופות של ערבים שהרג כרמטכ”ל. גם אינני רואה את יעלון יושב בממשלה כזאת. ולפיכך “גנץ יכניס לממשלה את הערבים” זו רק סיסמת בחירות שנועדה להדגים עד כמה גנץ הוא שמאל. מירי רגב ציטטה אותה בתוכנית “פגוש את העיתונות”.
אבל כשרותם סלע שמעה מה שאמרה רגב נשרף לה הפיוז. המנחה היפה והמצחיקה של תוכניות הריאליטי איבדה את ההומור. הפרזנטורית של המזגנים התלהטה וכתבה למאות אלפי עוקביה: “מתי לעזאזל מישהו בממשלה הזו ישדר לציבור שישראל היא מדינת כלל אזרחיה, וכל בני האדם נולדו שווים? גם הערבים רחמנא ליצלן הם בני אדם”.
הגברת סלע צודקת, כמובן. הערבים הם בני אדם. וכאזרחים במדינת ישראל הם שווי זכויות: הזכות לחיים בחירות ובכבוד, הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לקבל את כל השירותים שמקבלים אזרחים בישראל. אבל צריך גם לזכור שבלי חובות - אין זכויות. וצריך להיות גם בשוויון חובות: חובת השירות הצבאי או הלאומי־אזרחי. חובת תשלום מסים, ציות לחוקי התנועה ודיני התכנון והבנייה. איסור פוליגמיה, ועוד כמה חוקים חשובים שרבים מערביי ישראל מתעלמים מהם וראוי שהמדינה תאכוף עליהם, בשוויון זכויות וחובות מלא.
אבל הזכויות האזרחיות של הערבים בישראל אינן כוללות זכויות לאומיות: בן־ציון דינור, שר החינוך השלישי בישראל מטעם מפא”י, קבע לדורות: “לערבים כל הזכויות בארץ ישראל ושום זכות על ארץ ישראל”. אין להם זכויות של מיעוט לאומי. ולכן, כאשר רותם סלע כותבת “ישראל היא מדינת כלל אזרחיה”, צריך לקוות כי היא אינה מבינה את הדקויות. כל אזרחי ישראל אכן זכאים בה לשוויון זכויות כפרטים. אבל מדינת ישראל אינה “מדינת כל לאומיה” כפי שטיבי רוצה. כלומר - מדינה דו־לאומית.
יש לקוות שרותם סלע אינה מבינה את ההבדל, כי אם היא מבינה אותו ועדיין מחכה לפוליטיקאי שישדר לעם ישראל שלערבים יש כאן זכויות לאומיות - נמצא כי הפרזנטורית של המזגנים, המנחה הצחקנית של תוכניות הריאליטי, אינה מבינה באמת מה רוצים הערבים ולמה זכאים היהודים. דוגמניות, מנחות טלוויזיה, שחקני כדורגל ופליטי ריאליטי מפורסמים אינם נדרשים להיות משכילים או חכמים, אבל כאשר פרסומם מקנה להם תחושה שהם כאלה, והם מביעים עמדות פוליטיות - הם חושפים עצמם בהכרח לביקורת השואלת, בצדק: האם אתם תמימים, מיתממים או מטומטמים?
העמדה התובעת את הפיכתה של ישראל למדינה דו־לאומית היא עמדה אנטי־ציונית מובהקת. היא משמיטה את הבסיס המשותף הרחב ביותר שעליו עומדים רוב היהודים בישראל. הבסיס הרואה בישראל מדינת לאום של העם היהודי. לא מימי חוק הלאום, אלא מאז ומתמיד. מהרצל דרך מגילת העצמאות.
רותם סלע זועמת על הפוליטיקאים בישראל הפוסלים את הערבים כשותפים אפשריים בקואליציה. היא מעלה טיעון הומניסטי מובהק: “הערבים הם בני אדם”. כלומר, גם להם יש 46 זוגות כרומוזומים ומטען גנטי המשותף לכל ההומו־סאפיינס. הגברת סלע, ותומכיה הידוענים, כאילו אינם מבינים ששותפים קואליציוניים נבחרים על בסיס מכנה משותף בדעות, לא בכרומוזומים. היא לא תעלה על דעתה ממשלת שמאל (שבה היא תומכת כנראה) עם בן ארי ובן גביר, לא כיוון שאין להם 46 זוגות כרומוזומים, אלא בגלל דעותיהם והשקפותיהם. האם היא אינה מבינה - או אינה יודעת - שמצעי המפלגות הערביות בישראל, השקפת עולמן, הם הפוסלים אותם מלהיות חלק בממשלה ציונית בישראל?
אין לי כמובן ויכוח עם מעריציה הערבים של סלע (איימן עודה הביע בה תמיכה נלהבת). גם לא עם מרצ הפוסט־ציונית שהעריכה את “אומץ לבה”. אבל אם יש גם מי שמגדירים את עצמם ציוניים בקהל תומכיה: שיעצרו רגע ויחשבו. אולי הגברת סלע משחקת לכם בראש? אולי הפעם היא לא מוכרת לכם מזגן אלא מין מדינת ישראל שכבר איננה מדינה יהודית?