ועדת הבחירות המרכזית פסלה את מפלגת בל"ד־רע"ם ואת מועמד חד"ש עופר כסיף מלהתמודד בבחירות. החשוד בשוחד, ח"כ דוד ביטן, היה בין הפוסלים, אבל הוא לא הסיפור. במקביל אישרה הוועדה את כניסתם למרוץ של עוצמה יהודית ומיכאל בן ארי. מרצ ערערה לבג"ץ על הכשרת הרשימה ומועמדה, ומפלגת העבודה הצטרפה אליה. בל"ד פנתה גם היא לבג"ץ, וגם חד"ש, בעניינו של כסיף. עד כאן כרוניקה של קטטות ידועות מראש, כאשר החלק המרתק והחשוב הוא מבחן בג"ץ. הכוונה היא שלא רק בל"ד וכסיף עומדים כאן למבחן, אלא בעיקר בין המשפט הגבוה לצדק עצמו.
הנושא השיפוטי, עם כל הכבוד, הוא לא העניין האמיתי בעניין פסילת בל"ד ועוצמה יהודית. העניין הוא צחנת הגזענות והדרת אזרחי ישראל בכלל. הן מאחורי בל"ד והן מאחורי עוצמה יהודית יש לא רק מאגר מנדטים מוכח בסקרים, אלא בעיקר הסכמות פוליטיות היסטוריות מצד ציבורים רחבים שראוי לתת להם ביטוי פרלמנטרי כדי שנבין באיזו מדינה אנחנו חיים. לפסול ציבורים שעומדים מאחורי שתי המפלגות זו סתימת פיות ברוטלית.
לומר על שרת המשפטים איילת שקד "חלאה ניאו־נאצית", כפי שהתבטא כסיף, זו גסות רוח אמיתית, אמירה שהיא לחלוטין מחוץ לקוד הדיבור המקובל בחברה נורמלית. דא עקא, שישראל חברה לא נורמלית והגסות המילולית היא כאין וכאפס לעומת הגסות של אכיפה גזענית סלקטיבית ששקד עובדת כדי לממשה. אני מניח שאם היה מתבטא במקום זה במילים "חלאת אפרטהייד", אולי היה מצליח לעבור את המסננת של הוועדה.
מילא חלאה, באמת ביטוי גס (כסיף הוסיף כלפי שקד גם "טינופת", לצהלתם של ישראלים רבים שמקללים בסתר לבם), אלא שאת נהמת לבו המורתח של כסיף מגבות שיחות סלון של כמה מנדטים שעולה בהרבה על מספר המנדטים של מפלגתו. קטטה קולנית בינו לבין בן־ארי תהיה ללא ספק אותנטית ומרעננת יותר מאשר הכרסום הזוחל של הדמוקרטיה בשיטת שקד.
הבעיה עם כסיף, כמו עם בן־ארי, שהם הולכים עם האמת שלהם עד הסוף. הראשון נכלא כשסירב לשרת בשטחים, הוא מרצה באוניברסיטה העברית ושירת כלוחם בנח"ל מוצנח. העמדתו מול בן־ארי במבחן הקהילה העולמית הנורמטיבית והנאורה היא עניין מביך ומביש למדינת ישראל כולה.
וכאן נכנס לתמונה ראש ועדת הבחירות המרכזית, השופט העליון חנן מלצר. בימים של דמוקרטיה מתגוננת, הוא סירב להשתמש בקולו שלו כדי להכריע בעניינם של בל"ד, כסיף, עוצמה יהודית ובן־ארי. מלצר תמיד היה טיפוס קונצנזואלי. עכשיו, כשהמרכז זז בפראות ימינה, הוא זז איתו.