היחידים בקהילה היהודית בארצות הברית שלא התרגשו מעדותו של עו"ד מייקל כהן על מעלליו ושקריו של הנשיא טראמפ היו מי שנמנים עם המגזר החרדי־חסידי. בערך באותו זמן, בישראל, הראשונים שיצאו להגנת ראש הממשלה נתניהו, בעקבות פרסום כתב החשדות נגדו, היו ראשי הסיעות החרדיות בכנסת.
העדות של כהן, לשעבר פרקליטו של טראמפ, שתוכנה הזכיר את העדויות שנשמעו בשימועים בפרשת ווטרגייט שהביאו להדחת הנשיא ניקסון, לא השאירו שום רושם ולא עוררו שום תגובה בקרב מי שמזוהים כראשי החרדים והחסידים בניו יורק. משיחות עם רבנים, עסקנים ופעילים בשכונות בברוקלין, עולה כי השימוע של איש סודו של טראמפ בקונגרס "לא הזיז להם". לא נשמע בשיחות ביטוי אחד של גינוי או ביקורת או מורת רוח ביחס לנשיא בעקבות הגילויים.
עושה רושם שהתמיכה בנשיא טראמפ והאהדה אליו בקרב חרדים וחסידים פה נותרה יציבה. בישראל, יצא יו"ר ש"ס אריה דרעי להגנת ראש הממשלה לאחר החלטת מנדלבליט על הגשת כתבי אישום בכפוף לשימוע, והבהיר כי יישב בממשלתו העתידית. אליו הצטרף גם סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. נכון שאדם חף מפשע עד שמוכחת אשמתו, אבל יהודים שומרי תורה ומצוות, המייצגים ציבורים וקהלים, נדרשים לגלות מעט הסתייגות, אי־נוחות, שבריר של תחושת דחייה, כלפי אדם שעומדים להיות מוגשים נגדו כתבי אישום בגין מעשים פליליים. אבל לדרעי וליצמן לא הייתה שום בעיה נפשית, שום הרהור מוסרי או צביטה יהדותית.
מובן שאין תיאום בין ראשי המגדר החרדי־חסידי בברוקלין לבין דרעי וליצמן. אבל ניתן להסיק מהאדישות בניו יורק כלפי עדות כהן והתמיכה של ראשי המפלגות החרדיות בישראל בראש הממשלה שמתפתח סוג חדש של יהדות, עם תוכן ואופי שונים. זו יהדות פוליטית, יהדות אינטרסנטית. היא הפכה כיסוי נוח, נגיש ומפתה להשקפות ולהלכי רוח גזעניים.
בבחירות לנשיאות ב־2016, ברובע בורו פארק המאוכלס ברובו הגדול בחרדים וחסידים, טראמפ קיבל 60% מהקולות. הנשיא נתפס אצלם כניגוד חיובי ומקובל לברק אובמה וכאלטרנטיבה נלהבת למועמדת אישה לנשיאות, רחמנא ליצלן.
בישראל, דרעי, עבריין מורשע בעצמו, מרגיש מצוין תחת פטרון ושותף כמו נתניהו ומסתייג מרמטכ"ל במיל' ששום חקירה לא נפתחה נגדו. ליצמן דואג לתקציבים לישיבות, והוא יודע שראש הממשלה יספק לו אותם. הכל הם יקבלו מביבי, ולא יסתכנו בישיבה עם גנץ, או חס וחלילה יאיר לפיד. לשתיקת החרדים מול התפתחויות שמחייבות מחאה וגינוי יש פגם אחד. היא לא רועמת.