כדאי לומר דבר חשוב לערבים, ליהודים, לרותם סלע ולשאר הצופים: במדינת ישראל יש שוויון אישי כזה לערבים, עד שערבי יכול להיות ראש ממשלה. כל מה שצריך כדי שערבי או דרוזי יהיו ראש ממשלה הוא שרוב תושבי ישראל יאמינו שהוא יעשה טוב למדינה ויבחרו בו. זה כלל לא דמיוני ואפשרי בהחלט. ייתכן שיום אחד ערבי שיעמוד בראש אחת המפלגות הגדולות יוביל את מפלגתו לזכות במרב הקולות ויכהן כראש ממשלה. הוא ייבחן על פי ההישגים שהביא למדינת ישראל, ואולי אפילו ייבחר לכהונה שנייה.
 
אין בחוק או במקום אחר מניעה שדבר כזה יקרה. יהודים היו ראשי ממשלה מצוינים ופטריוטים בארצות שונות, והביאו להן הישגים גדולים. על פי עקרון השוויון הקיים בישראל, זה עשוי לקרות. לכן ביבי ענה לרותם: "כמו שכתבת, אין שום בעיה עם אזרחי ישראל הערבים - הם שווי זכויות כמו כולנו, וממשלת הליכוד השקיעה במגזר הערבי יותר מכל ממשלה אחרת". לא שמו לב לשורה הזו בתשובת ראש הממשלה. הצרה היא שמבלבלים בין המפלגות הערביות, עם המגמות המסוכנות הברורות שלהן, לבין ערבי כאדם, כישראלי. הכל כאן כל כך מבלבל שלא פלא שעושים טעויות.
 
סלע היא דוגמנית, מגישה, צחקנית סוחפת, שחקנית, עורכת דין, אמא, 90% טבעונית ומה לא. דבריה, "גם הערבים רחמנא ליצלן הם בני אדם", זכו לתמיכת רבים. די בצדק, כי רבים מבולבלים בגלל ההגדרות הבלתי שגרתיות של המדינה המוזרה הזו ששמה ישראל. נתניהו הגיש את זה בסגנון הלא חכם: "מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ורק של העם היהודי". הוא העיר עוד: "רותם היקרה, תיקון חשוב: מדינת ישראל היא לא מדינת כלל אזרחיה", ושכח להוסיף את העיקרון המשונה הנוסף: "ואפילו לא מדינת כלל יְהוּדֶיהָ".
 

אני מזכיר משהו לגבי המדינה המוזרה שלנו: ישראל היא לא מדינת כל החיים בה. היא לא שלכם, ישראלים יקרים. היא המדינה של העם היהודי. זאת אומרת, גם של העם היהודי שבגולה. בגולה הדוויה, או ברילוקיישן הנעים או בארץ לידתו המוצלחת של היהודי. או המתגייר. אין עוד מדינה עם עיקרון כזה בעולם. קשה להיות אנחנו. 
 
את העובדה שישראל היא מדינת העם היהודי הבין מנהיג גאון ששמו צ'רצ'יל. הנה דברים מנאום מרגש משנת 1939, כאשר הפרלמנט הבריטי רצה להחיל את הספר הלבן, קובץ תקנות שיאסור עליית יהודים לארץ. דבריו משקפים את המתח בין מדינת כל אזרחיה, מדינה שמתנהלת על פי החלטת האזרחים החיים בה, לבין ארץ ישראל. הוא דיבר אל חברי הפרלמנט הבריטי, שרצו לחזור בהם מהמובטח בהצהרת בלפור. לדעתי, בנאום הזה הוא מדבר גם אלינו עכשיו. 
 
הוא אמר: "אני מצטער מאוד שהופרה ההבטחה שבהצהרת בלפור. הספר הלבן  מכיל הרבה דברים המנוגדים לרוח הצהרת בלפור. עם זאת, ברצוני לדבר עכשיו רק על הנקודה שבה רואים הפרה ברורה של הצהרת בלפור: הסעיף הקובע כי בעוד חמש שנים אפשר יהיה להפסיק את העלייה היהודית על פי החלטת רוב ערבי. למי ניתנה ההבטחה שכתובה בהצהרת בלפור? היא לא ניתנה ליהודי ארץ ישראל, לא ליישוב היהודי שהיה קיים בארץ.

היא ניתנה ליהודי העולם, להסתדרות הציונית. על בסיס התחייבות זו קיבלנו סיוע בעל ערך במלחמה, ואחרי המלחמה קיבלנו את המנדט על פלשתינה. המחויבות הזו להקים בית מוגן, ארץ מבטחים, לא ניתנה ליהודי פלשתינה, אלא ליהודים שמחוץ לפלשתינה. לתפוצה האומללה של המון היהודים הנודדים, הנרדפים, שכמיהתם הגדולה, המתמידה והנצחית היא להקים לעצמם בית לאומי. אם לצטט את עמיתי הנכבד ראש הממשלה: "העם היהודי שבמשך מאות שנים של עקירה ורדיפה חיכה בסבלנות לשעה שבה ישוב ויבנה את ארץ אבותיו". 
 
ובהמשך, מיד: "אני לא מרגיש שהתייחסנו אל הגזע הערבי בחוסר הגינות אחרי התמיכה שהם העניקו לנו במלחמה האחרונה. הערבים הפלסטינים, כמובן, לחמו נגדנו ברובם הגדול, אבל בשאר האזור הנרחב המיושב בערבים הקמנו ממלכות ונסיכויות ערביות, והן הפכו למדינות עצמאיות כפי שלא התרחש מעולם קודם לכן בהיסטוריה הערבית. כאשר דנתי בנושא פלשתינה בשנת 1922, התייעצתי בין השאר עם קולונל לורנס (לורנס איש ערב), הלוחם הגדול והנאמן ביותר לזכויות הערבים. הוא הביע את דעתו שההסכם הוא הוגן וצודק". 
 
אנחנו צריכים לפעמים ענק מוסרי כמו צ'רצ'יל, שהציל את העולם ואת העם היהודי מהנאצים, כדי להזכיר דברים ששכחנו בחמימות המדינה שכבר קמה.