נתניהו, ביטן, דרעי וכץ מחכים למשפט - אבל את בן ארי פוסלים?

יאללה תני לי את זה, איך אומרים באינגליט: מה שלבך הקטן חפץ. 
 

"אני רוצה שתתחפש השנה, זה יעשה טוב לגיא. מה אתה אומר?" 
 

אני פשוט אומר שממש לא. ותפסיקי להרעיל את הילד עם כל השטויות של אחשוורוש ואסתי והמן וכל הדרעק הזה. זו סתם אגדה, שמישהו הדליק צ'ופיטה קטנה של חומר משובח וכתב מה שבא לו. תארי לך שבעוד 3,000 שנה מישהו ייקח איזה טקסט דבילי שכתבתי כדי להתפרנס, ויאמר וואו הקוף הזה? הוא היה נביא. הבנת את זה, כיפוש?
 

"טוב, הבנתי. אבל לפחות תיקח אותו לבית הספר עם התחפושת. הוא יהיה פאואר־ריינג'ר. הוא ישמח שאתה תיקח אותו". 
 

תגידי, למה את לא מתחילה אף פעם בהתחלה? הרי לזה חתרת, נכון? שאני אקח אותו. אז תהיי ברורה, הרי לא מעניין אותך אם אתחפש או לא, כי את יודעת שמגיל 7 אני לא עובד במגונ'ס האלה של תחפושות, אבל כל פעם את הולכת מסביב. 
 

"יופי. אז תיקח אותו", היא סיכמה. 
 

אז על הסובאח הפאואר־ריינג'ר ואני הלכנו לבצפר והוא היה מבסוט חלאס. הוא זרק לי ככה בדיבור־של־אנדר, שהוא יביא ארנב הביתה היום, אבל לא התרכזתי בדיוק במה שנשמע לי כג'יבריש. 

 

המשכתי הלאה לקפה, כדי לפגוש את דדי פרלמוטר, מס' 2 במפלגת גשר של אורלי לוי־אבקסיס. לא הבנתי את החיבור בין סגן נשיא אינטל בעולם, האיש שבזכות התעקשותו לכל דביל יש מעבד פנטיום, לבין דיירת ותיקה באגם הדרעק, שהיא גם יפה וגם אני מעריך את העשייה החברתית שלה, ובנוסף היא אדם ישר, שזו תכונה נדירה למדי באגם הדרעק. 
 

אוקצור נפגשתי איתו ועם הפה שלו, ירון מיכאלי, שפעם היה כתבלב כמוני והיום הוא מאכער של אסטרטגיה תקשורתית. אני מחבב את ירון, שעל אף שהוא רומני, יש ימים נדירים שהוא גם דובר אמת. 
 

אז פרלמוטר, מהנדס חומרה במקצועו, מתמסר עכשיו לעשייה חברתית. בין השאר, הוא וחברים יזמו פרויקט לימוד מקצועות ההייטק לעראברים. הוא אב לארבעה ילדים, ועם כל החוכמה שלו, נזכרתי פתאום בשפן/ארנב/חמוס שגיאצ'ו מתכוון להביא.
 

תגיד, דדי, כגאון שיודע לדבר אלגוריתמית, יש לך איזה פתרון בשבילי שימנע הבאת חייעס הביתה? 

"הא, זה כלום. כולנו עברנו את זה", הוא פטר אותי בלי תשובה חכמה. 
 

תקשיב, גם אני עברתי, בנותי הן בנות 28 ו־24 בהתאמה, אבל פתאום בגילי המופלג אני צריך להתמודד עם ילד בן 6.5, שהכל בא לו. 

"שמע לי", הוא ענה, "אתה צריך למצוא תשובה לסקרנות שלו. היום ילדים יותר מפותחים ממה שאנחנו היינו בגילם. תחשוב על מציאת פתרון כזה". 

הא, הבנתי אותך. אתה חושב שאני ברמה השכלית שלך. אז תודה על המחמאה, אבל אני כסיל ואין לי פתרונות.
 

טוב, תסביר לי דבר אחד. איך סגן נשיא של אינטל רוצה לשחות בסחלה של אגם הדרעק. אתה חושב שהשכלתך, ניסיונך והישגיך יסייעו לך בוועדות הדרעק, כאשר תפגוש שם את אמסלם, ביטן, סתיו שפיר, סמוצ'קנע, בן גביר, זנדברג, ועוד לא דיברתי על החניוקים והעראברים. הלו, תתעורר מהחלום. אתה בא מרקע שבו הורדת הנחיות לביצוע וכולם קפצו לדום. לאן אתה הולך בדיוק? 
 

"ייתכן שאתה צודק", הוא השיב. "וייתכן שאני טועה. אבל אני חייב לנסות. אני מגיע מתחום שבו מוצאים פתרונות לבעיות. במדינת ישראל יש מספיק בעיות. אני לא שואף לעשות שלום, אין לי פתרונות לאיום האיראני. אבל אני משוכנע שהידע שלי מתאים לטיפול במצוקות החינוך, התחבורה ואולי גם ניהול הבריאות. איני רופא, אני לא מתיימר, אבל אני מתמצא בניהול של מערכות גדולות. אולי אני יכול להשפיע". 
 

זה טוף מיאוט זה שאתה חולם, אדוני. אבל מי בדיוק ייתן לך לעבוד? ומתי בדיוק עובדים באגם הדרעק? רק מחליפים שם אוויר בין אחד לשני. ויש פוליטיקה, ודדי, אתה לא נראה לי פוליטיקאי, אם יורשה לי לחוות דעה. כי פגשתי כמה מהחולירע־יאסנה הזו בחיי. 

"שוב, אולי אתה צודק. פנו אלי והציעו לי להצטרף למפלגות גדולות, אבל זה לא עניין אותי. משהו באורלי משכנע אותי שהיא תאפשר לי לעבוד. וזה כל מה שאני רוצה - לעבוד, אולי גם אצליח פה ושם". 
 

ומה עם אחוז החסימה? סליחה שאני מעלה את הנקודה. לא נראה לי שאתם מגרדים את הסף של הסיפור הזה. 
 

"לנו יש סקרים, כמו לכולם. בחלקם אנחנו עוברים עם 5 מנדטים ובחלקם אנחנו לא. אני וחברַי למפלגה מאמינים שיש אחוז ניכר בין המצביעים שמחפשים משהו אחר, עם רקורד של עשייה. לנו יש, ואנחנו יודעים בדיוק במה אנחנו רוצים לעסוק".
 

אתן לך סוגיה לעיון, שמאוד מציקה לי. אתם חברתיים, נכון? יופי. קח את האמהות העובדות בישראל. יש להן הוצאות גבוהות על טיפול בילדיהן כאשר הן בעבודה, ורשויות המס לא מכירות בהוצאות האלה. כך מטפחים כאן כלכלה שחורה שבה מטפלות ובייבי־סיטר'ס גובות 50 שקל לשעה במזומן, וכל ההוצאות נופלות על האמא. איך אתם חיים עם נקודת זיכוי של 216 שקל בשכרה של האישה, או אפילו שתי נקודות כאלה שלא מכסות את ההוצאה האמיתית - שהיא פי שלושה. 
 

"אתה צודק", הוא אמר, וכבר הרגשתי חשוב וחברתי נורא, אם כי בכלל החברה לא מעניינת אותי - אלא הצורך הבלתי נמנע להזדכות על ההוצאות של כיפוש. "סוגיות כאלה ואחרות לטובתן של נשים עובדות הן במצע שלנו. כל הזמן מקשקשים כאן על צמיחה קטנה ותל"ג ותמ"ג, שזה מילים יפות. מישהו חשב פעם מדוע נשים בעמדות מפתח לא יכולות לעבוד שעות נוספות? שזה פוגע בתל"ג? איך אתה אומר, המדינה הזו מודבקת ברוק? ייתכן שאתה צודק. אני ואנחנו מגיעים עם פתרונות שקל ליישם אותם, ואנחנו מבטיחים הצלחה. רק תנו לנו להשפיע. אולי נצליח היכן שהשלטון נכשל. תנו לנו. לא נצליח? - אל תביעו בנו אמון בפעם הבאה". 
 

הוא נראה ונשמע תרבותי, באמת אדם עם קלאס, שחי בחו"ל ויודע בדיוק מה זו כלכלה חברתית. סיכמנו להיפגש עוד שנה, אם יעברו את אחוז החסימה, ואז הוא יבין שזה היה ביטול תורה וחבל"ז על הכישורים שלו.
 

הם הלכו ואני התרכזתי בסמרט־עיתונים. כן, בג"ץ הימני עם רוטב מתנחלים של הצדקת המתבשמת איילת שקד זרק את ד"ר מיכאל בן ארי צ'ורטי־ווז־נעייט מעוצמה יהודית. לתפיסתי, זו טעות. אם ד"ר בן ארי עבר על החוק, שהמשטרה ומערכת המשפט יטפלו בו. לא פוסלים אדם על דעותיו, כי הארץ הרקובה הזו מלאה בדעות - ודעה היא כמו רקטום, לכל אחד יש. מאפשרים להתמודד בבחירות לאגם הדרעק: לרה"מ, שר הפנים, שר הרווחה ויו"ר הגועליציה לשעבר שמחכים רק לתאריך למשפט, וסביר להניח שיאכלסו כולם את אגף 10 במעשיהו. אבל לבן ארי לא מאפשרים להתמודד? טמטום. 
 

התגובות ההיסטריות של נפתלי הגבר והצדקת שלידו באמת היו פארטיה. טוב שנפתלי שלח את איילת לשחק פאם־פאטאל בקליפ עם מוטיבים פורנוגרפיים. איפה שולי מועלם מהימין החדש? שאלו אותה מה היא לגיד על הקליפ? אני מחכה לשוס הבא: נפתלי הגבר חנוט בטייטס ורודים, רוקד פלמנקו עם ציונה פטריוט ולוחש לטרנסווסטיט באוזן: "בואאאאאא". כי אם זה לא קורה, ונפתלי הגבר עבדאיי רק על איילת, אז זו החפצה של השרלטן הזה. 
 

אגב, כבוד למס' 3 ברשימה, אלונה ברקת, שתרמה את ביתה כסט לצילומים. בשביל זה הם היו צריכים אותה. את הטייטס הוורודים אני דורש שנפתלי יצלם אצלו בחדר השינה בבית, כאשר ברקע אשתו תאפה מאפים לא כשרים. הכי חזק עכשיו זה בורקס עם שרימפס. באמת טעים, באמשלי.

 
 

***
 

הגיעה השעה 12:00, עת לאסוף את הצדיק מהבצפר. הוא חיכה לי בשער עם התחפושת הפרומה של הפאואר־ריינג'ר, מאופר בשלל צבעים ומחבק ארנב שחור קטן. 
 

מה זה, גיאצ'ו? 

"זה שלי, אבא. אני צריך לשמור עליו, אמא שלו ביקשה ממני". 
 

הוא צעד לעברי ומאחוריו תהלוכה של ילדים שזועקים "קופמן, קופמן, תראה לנו את הארנב". 

הוא הסתובב לעברם, הציג את החיה הרועדת ואמר: "זה שלי. אני אשמור עליו". 
 

תגיד לי, אתה פסיכי? מה נסגר איתך? לך תחזיר אותו לפינת החי מיד! אני לא לוקח אותו. 

גיא הרים את מבטו, עיניו הכחולות היו ממוקדות כשאמר: "אבא, הוא בא איתי הביתה. אם לא תסכים לי, אני ארוץ ולא תוכל לתפוס אותי, כי אתה שמן ואני רץ מהר. ואז יהיה לך בלגן, ואתה תצעק ותתעצבן, ותתקשר לאמא ותצעק עליה גם. אז תיקח אותנו הביתה. הארנב צריך לאכול". 
 

נסענו הביתה עם הארנב השחור. חשבתי על אמא שלי, שאוהבת את לואי הכלב של אחותי רק כי הוא בלונדיני. מה היא הייתה עושה אם הייתי מביא לה ארנב הביתה? אני הרי גדלתי בבית שהיה מסגד: כדי להיכנס חובה לחלוץ נעליים, ומיד לחיטוי במקלחת. 
 

שמחה העוזרת ניקתה את הבית כשהגענו. גיאצ'ו הציג בפניה את חיית המחמד, ומיד עלה לה המרוקו לוודג'. 
 

"גיאאאאא, הארנב לא יכול להיכנס", היא הכריזה. 

אבל הבן שלי לא פראייר של אף אחד. "שמחה, הוא כן נכנס, את יכולה ללכת אם לא טוב לך. תביאי לו אוכל ומים, אני הולך למצוא לו כלוב".
 

אני בלעתי ויטמינים ותיבלתי בוואליום 5 מ"ג. כדור הרגעה אף פעם לא הזיק לי, וגם דמיינתי שיש לי קצב לב מוגבר. שמחה, שנכשלה עם הנסיך הצדיק, שפכה עלי את העצבים. "הוא ילד ואתה אבא. איך אתה מסכים לו? מה זה הוא רוצה?! אתה לא רוצה! ניקיתי כאן כבר שלוש שעות. הוא יעשה כאן צרכים, אני אומרת לך, שרית לא תאהב את זה. היא תהרוג אותך".
 

גיאצ'ו הביא כלובון של ציפור מפלסטיק שמצא בחדרו. שמחה הביאה קערית מים, וחתכה כרוב לבן לחתיכות קטנות. הגור בלע את הסחורה. זה היה רגע מתאים לנטוש את הזירה ולהודיע לאישה על הדייר החדש. 
 

כיפוש, שומעת? גיאצ'ו הביא ארנב שחור הביתה. טפלי במפגע הזה. אני עסוק, ואין לי זמן לשטויות. 
 

"מהההה??? אני לא מאמינה! ואיפה אתה היית? גם ביום שישי הוא ניסה להביא אותו, אבל אני מנעתי ממנו. למה אין לך אחריות הורית? למה אתה לא יודע להגיד לא, עם כל הגודל שלך. למה תמיד אני צריכה לכבות שריפות? ברדיו ובטלוויזיה אתה פה גדול, שואג וצורח. למה אתה לא מסוגל לומר לילד בן 6.5 'לא! אין ארנב, נקודה'". 
 

***
 

התנעתי את הרכב, הצתי סיגריה ועניתי בשקט, כי הוואליום התחיל לעבוד. למה אני לא מסוגל? אני לא יודע. מה שאני כן יודע, שאני עובד כמו קוטף כותנה במאה ה־19 בדרום ארצות הברית, כדי לממן פסיכולוגית ומרפאה בעיסוק לילד, ואיני רואה תשואה על ההשקעה! הוא עושה מה בא לו בראש, הבנת? וזה הרעיונות שלך על כל גונבות הדעת האלה. טפלי בבעיה וזהו. 
 

הייתי מבסוט מעצמי שהורדתי את המטלה הזו מעצמי, ונסעתי לאהרל'ה. 
 

לפרלמנט שם היו הרבה סוגיות. הטלפון של גנץ, הסקרים, החקירה המסתמנת על הבן דוד של ביבי שנותן לו מתונ'ס במיליוני דולרים. למה לי אין בן דוד נדיב כזה? הפאשיסטים בשולחנות שאלו אותי אם זה ישפיע על הבחירות, המתונ'ס. לא, אין לכם מה לדאוג, חולירע־יאסנה־פאשיסטים־במחצית השקל. העם מספיק מטומטם לבחור בביבי, גם אם הוא עדיין מוגדר כעבריין ל־כ־א־ו־ר־ה. ובמקביל, האלטרנטיבה לא משהו. 
 

"מה יש לו בטלפון, קוף? למה הוא מחביא?" 
 

לדעתי, שם הוא ממש לא בני־חותא. אבל מה אתם רוצים ממנו? שירוץ לאולפנים כמו ביבי השפן, שפחד מקלטת שלא הייתה ברומן עם רות בר והרס שני בתים, ולנו הרס את החיים? הלו, הוא מנדטורי אמיתי, לא מדבר! ואני מבטיח לכם שרויטל גנץ היא לא שרה נתניהו. ואני אומר לכם אינטואיטיבית את זה, בלי להכיר את הגברת. הבעיה שלו היא איתה, לא עם הציבור. אותי הוא שכנע. 
 

הם אמרו שאני אידיוט גמור, ושבנאדם שלא יכול לשמור על הסלולרי שלו, לא יכול להיות רה"מ. הבטתי בדגנרטים האלה, ושמתי לב שחזי נורא עצוב. הוא היה עסוק בליקוט חתיכות הסלט האחרונות עם הסכין והמזלג, אחרי שחיסל את הקבב. 
 

נו חזי, כמה הורדנו בדיאטה? 

"שני קילו, קוף. אל תציק לי". 
 

כל הכבוד, בנאדם, יש לך עוד 68 ק"ג ואתה בסדר. תמיד תגיד, שני קילו רק להיום. כמו כל המכורים. עלה והצלח. 
 

הפרלמנט כמובן התעמת בשאלה האם העראברים בנבחרת הכדורגל שלנו צריכים לשיר את ההמנון. הפשרה הייתה שרק יעמדו זקופים ויכבדו. הגזענות אצל היידעלך היא פתולוגית. התערבתי והודעתי להם שאיתמר בן גביר התחייב שכאשר יהיה יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, הוא יחוקק חוק שרק יידעלך ישחקו בנבחרת, ויהיה רק מאמן יידעל'ה, ולא אוסטרי רחמנא ליצלן. לג'מעה לא הייתה בעיה עם זה. עם חוק כזה אפשר לדאוג לחברים לג'וב. 
 

***
 

בערב חזרתי הביתה. כיפוש הודיעה לי בשמחה שהארנב חזר לחיק משפחתו האוהבת, בפינת החי בבית הספר. 
 

יופי, כיפוש, סחתיקה. 

"הסברתי לגיא שהוא ניתק אותו מאמא שלו ושהגור מאוד עצוב, ותראה איך הוא הבין והפגין בגרות. ממש כאב לי", היא אמרה וצחקה. 
 

מה כאב לך, כפרע? חשבת הרי על עצמך כשלא רצית את הגור בבית, מה הכנסת כאב פתאום? 

"לא, אני צוחקת מאיך שהבטת עלי. אני נשבעת לך שכאב לי. הילד נקשר. למה לא סיפרת לי שגיא הלך להסתפר לבד? כמה ילדים בגילו הולכים להסתפר לבד?" 
 

הוא לא היה לבד. אני הייתי בקפה ליד, והוא אמר לי שבא לו להסתפר, ושהוא בתור אחרי איזו אישה. אמרתי לו בסדר, רק שייתן לי מנוחה. 
 

"אתה רואה? זו הבעיה שלך, אתה קונה שקט. תספורת, ארנב, צעצועים. אתה לא מציב גבולות. אז בשביל מה אנחנו הולכים לפסיכולוגית שלו, אם אתה לא מיישם מה שהיא אומרת?" 
 

כיפוש כפרע, אני חי רק להיום, לעכשיו, לרגע הזה. שחררי אותי באמשל'ך. אני הולך לפסיכו רק מפני שאת מכריחה אותי, לא מפני שאני צריך או רוצה. תחממי לי את החצילים שאמא שלי הכינה, ותביאי לחם לבן, הרבה לחם.
 

***
 

"רוצה לראות 'ארץ נהדרת' ו'הישרדות' איתי?", היא שאלה. 

לא, יש מכבי עכשיו בהיכל מול ז'לגיריס, היום סוגרים חשבון. 

"עם מי אנחנו? שבוע שעבר היה טורקיה, מה עכשיו?" 

עכשיו ליטא, כפרע. היום את ליטאית, בואי תעשי 'פו' לטלוויזיה חיים־שלי־בלב, שהצהובים לא ינצחו חולירע־יאסנה.

אין עליה, בכישופים היא מלכה. מי כמוני יודע.