שני מקורות עיקריים שימשו את נתניהו בפרט ואת הליכוד בכלל כדי לבסס את כוחם האלקטורלי במשך שנים רבות. האחד הוא ביטחון מדינת ישראל. הליכוד כמפלגה נצית נהנית מדימוי ביטחוניסטי. במידה רבה גם הקמפיין הנוכחי שלה מבוסס על הפחדה מפני הידרדרות ביטחונית במקרה שתעלה ממשלת מרכז־שמאל.
השני הוא סנטימנט העממיות. הליכוד, בריאקציה למפא”י, הייתה אי שם בשנות ה־70 המאוחרות מקום מפלטם של תושבי הפריפריה המזרחים שבגין העניק להם לראשונה קול ונתן שם לעוולות שנעשו כלפיהם. מה שמתחולל במערכת הבחירות הנוכחית הוא פגיעה בשני היסודות האלה של הליכוד.
מבחינה ביטחונית, בימים אלה מלאה שנה להתפרעויות על הגדר בעזה, לבלוני התבערה ולטילים שנוחתים על תושבי הדרום. לליכוד אין מענה לכך. בכל השנה הקשה הזאת שבה ילדי העוטף סובלים מחרדות, ראש הממשלה, מלבד ביקור נמהר בשדרות (עיר הבייס שלו), לא טרח לבקרם ולחזקם. בראיון הבהול שלו במוצאי שבת בחדשות 12, הוא אפילו לא ראה צורך להתייחס לסבלם של אזרחים פטריוטים אלה.
אבל הפיגוע האמיתי בתדמית הביטחונית קשור לעניין הצוללות. לא צריך להיות פרשן בכיר כדי להבין שיש משהו מסריח כאשר ראש ממשלה מסתיר משר הביטחון שהוא מאשר לגרמנים למכור צוללות מתקדמות למצרים. אם יש משהו שהישראלים כולם מסכימים עליו, הוא שהסביבה שלנו מסוכנת ובלתי יציבה ומחייבת אותנו לשמור על עליונות ביטחונית תמידית.
זאת ועוד, בשונה משלטון עריץ שבו השליט וקומץ יועציו הפרטי מכריעים בסוגיות ביטחוניות, ישראל היא דמוקרטיה שבה האזרחים מפקידים בנאמנות את ביטחונם לא בידי איש יחיד, אלא בידי מערכת שאמורים להיות בה איזונים, בלמים ופיקוח. אלה לכאורה הופרו כאשר ראש הממשלה בחר שלא לשתף את שר הביטחון והרמטכ”ל בסוגיה רבת משקל של רכש אסטרטגי צבאי.
באשר לעממיותה של מפלגת הליכוד, אם הבייס של נתניהו מוכן היה למחול לו על סיגרים, שמפניות וארוחות שחיתות, הרי שהקרבות האישיים שלו החלו לפגוע פגיעה אנושה בבטן הרכה שלו. השרה מירי רגב, ברגע אימפולסיבי, חשפה את הגזענות לכאורה שעומדת מאחורי מיעוט המזרחים בהנהגת המפלגה. יו”ר העבודה המזרחי, אבי גבאי, שב להציף התבטאויות של ראש הממשלה מהעבר ושיקף לליכודניקים מראה לא מחמיאה של בבואתם.
אבל זה לא רק העניין המזרחי. קטעי קמפיין בזויים ונמוכים, שבהם אנשי ראש הממשלה לא בחלו בשימוש פוליטי ציני בקברי חללי צה”ל ובלעג לנכה צה”ל צל”שניק (אמנון אברמוביץ’), גרמו לא פחות נזק לתדמית של המפלגה הכביכול קרובה לעם. חללי ונכי צה”ל הם הרי חלק מהרקמה הבסיסית, שלא לומר הקדושה, שבונה את הסולידריות הישראלית.
אם מישהו חיפש אנטי־תזה מובהקת למה שהליכוד הפך להיות, הוא יכול היה למצוא אותה במוצאי שבת אצל גבי אשכנזי. בראיון בערוץ 12, הרמטכ”ל לשעבר השפריץ ביטחון, אותנטיות, סולידריות ועממיות. לאור התערערות תדמיתה של מפלגת השלטון, התמהיל הזה הפך לסחורה מבוקשת הרבה יותר מאנגלית מצוחצחת, משטיחים אדומים בוושינגטון ואפילו מחזרתו האפשרית של פולארד.